דוידזון ולטר, ד"ר – סיפור חיים

ד"ר ולטר דוידזון נולד ב-4 ביולי 1911 בברלין גרמניה. למד בבית יסודי ובתיכון "הומבולדט". ולטר גדל בבית יהודי, כבר בצעירותו נתפש לרעיון הציוני והצטרף לתנועת הנוער "כחול-לבן" Blau-Weiss  שהייתה תנועת הנוער הציונית הראשונה בגרמניה. לאחר שתנועה זו התפרקה (התנועה הוצאה אל מחוץ לחוק הגרמני ב-1929 , עוד לפני עליית היטלר לשלטון), הצטרף לתנועה שנקראה "קדימה".

בתקופת לימודיו באוניברסיטה הצטרף ולטר לארגון הסטודנטים הציוניים K.I.V. ד"ר דוידזון למד רפואה באוניברסיטת ברלין עד 31 במרץ 1933. כיוון שה-1 באפריל 1933 היה יום החרם בגרמניה – עזב את ברלין ועבר לבזל, שוויץ להמשך לימודיו, התקבל לביה"ס לרפואה וסיים את לימודיו בשנת 1935 עם קבל את התואר דוקטור לרפואה. הוא חזר לברלין לכמה חודשים ועבד אצל פרופ' שטראוס בבית החולים של הקהילה היהודית שם.

בשנת 1935 עלה לארץ ועבד ב"הדסה" ירושלים ובבית החולים בילינסון בתור רופא מתמחה. ד"ר דוידזון שילב בחייו רפואה וחלוציות, בשנים שבין 1945-1936 עבד כרופא קופת חולים בישובים שונים – ים המלח, בישובי חומה ומגדל – בית השיטה, רמת הכובש. עלה יחד להתיישבות עם חברי תל-עמל.

בשנת 1941 עבר ולטר למצודת אוסישקין ושימש כרופא יחיד לקיבוצים ולישובים בסביבה. את ביתו אז ראה בקיבוצים דן ודפנה, שם קשר קשרים הדוקים עם החברים. הקשר בין ד"ר דוידזון וחברים מדן ודפנה נמשך לאורך כל השנים. לבקר את חוליו בכל הישובים הצעירים רכב על סוס לבן וליווה יולדות לטבריה.

את הגליל שהיה כה אהוב עליו עזב בשנת 1945 ועבר לעבוד בבית לונשטיין במגדיאל במחיצתו של ד"ר הופרט. בו ראה את מורו. צוות הרופאים עבד במסירות שלא ידעה גבול, הם יצרו מדדים חדשים ביחס לחולה ולמשפחתו ולבעיותיו המיוחדות של החולה הכרוני. יש לזכור שבשנים אלו עוד לא הצליחו להדביר את מחלת השחפת. בבית לוינשטיין עבד ד"ר דוידזון יותר מעשר שנים ומהם כחמש שנים כמנהל מחלקה.

בסוף שנת 1955 הציעו לו את ניהול בית החולים "מלבן" בבאר יעקב, בית חולים לחולי שחפת. בשנות ה-60 קיבל בית החולים את שמו "שמואל הרופא" ועבר לרשות משרד הבריאות. ד"ר דוידזון היה מנהלו של בית החולים במשך 20 שנה עד שפרש לגמלאות והמשיך עוד 3 שנים בתור מנהל מחלקה. משנת 1978 עבד בתחנה למניעת מחלות ריאה ברחובות עד שנת 1985.

בנוסף לעניין הרב בכל מה שקשור לעבודתו היה לד"ר דוידזון  קשר עמוק לארץ ישראל. במשך שנים רבות היה חבר "בחברה לארץ ישראל ועתיקותיה" – השתתף בהרצאות ובכינוסים ובטיולים וידיעותיו בתחום הארכיאולוגיה של א"י היו רבות. הוא גם היה אחד מחבריה הראשונים של החברה הנומיסמטית (ידיעת מטבעות) והשתתף במשך 40 שנה בכנסים והרצאות. תחום נוסף שעניין את ד"ר דוידזון והעסיקו שעות רבות היה איסוף בולים.  התכתב עם אנשים מכול העולם, והרגיש שגם בכך הוא תורם להבנת המתכתבים עמו את בעיותיה של ישראל.

לד"ר דוידזון היו שתי בנות: נעמי תבדל"א ומרים ז"ל. כמו כן, אחותו הצעירה ממנו ב- 3 שנים, הגב' יהודית וינברג ז"ל לבית דוידזון שעלתה לפלשתינה כחלוצה ב- 1933.