קהילת הייקים

דני וולף – רהב ז"ל

ארגון יוצאי מרכז אירופה

דני וולף – רהב ז"ל, (מצאצאי הייקים) בעל עיטור המופת

מאת: יאיר בר קול

בדיוק לפני 65 שנה הכרתי את דני וולף, לימים דני רהב, כשהיינו יחד בקורס קציני חי"ר מחזור אפריל 1957 ומיד נוצרה בינינו חברות אמיצה ובלתי נשכחת על רקע עברנו הילדותי המשותף כצאצאי יקים וכבעלי זיכרונות ילדות מקבילים ודומים מאוד.

דני היה בנו של ד"ר יהודה וולף, רופא שעלה מגרמניה בעלייה החמישית ב- 1933 עם עליית הנאצים לשלטון, התיישב בבאר טוביה והיה הרופא הראשון באזור. גם הורי עלו בעלייה היקית של אותן שנים והקשר הראשון שלי עם דני היה כאשר אמרנו אחד לשני איזה מזל יש לנו שהיו לנו הורים שהיה להם מספיק שכל כדי לצאת מגרמניה בזמן ולעלות לפלשתינה וכך במקום להיות ילדי שואה אנחנו לוחמים בצה"ל. כשאביו של דני נודע בדרום כולו ואחר כך בגוש תל-מונד במסירותו הבלתי רגילה לחוליו, אבי נודע בתל-אביב כמורה לעברית מחונן ובלתי נלאה אשר יקים רבים עמדו בתור כדי ללמוד אצלו עברית. כשישבתי עם דני בהפסקות באימונים היינו משחזרים בהנאה ובנוסטלגיה שירים, סיפורים, מאכלים ומנהגים שאופייניים לבית יקי ולא משנה עם זה בבאר טוביה או בתל-אביב.

ד"ר וולף ריפא חולים יהודים וערבים ועזר לנזקקים. מושב באר טוביה היה מושב מבודד ומוקף בעשרות כפרים ערביים. לא אשכח איך פעם אמר לי ספק בצחוק וספק ברצינות כי הוא חושב שמגיע לו אות הקוממיות כי במלחמת תש"ח כילד הוא העביר מסרים והודעות חירום בכפר. מהיכרותי עם דני הבנתי ומסיפורי ילדותו היה לי ברור שכבן של רופא הכפר ובבית שלעיתים הפך למרפאה לשעת חירום הוא ספג ערכים רבים של עבודה ועזרה מגיל צעיר ביותר, ערכים של חברות, רעות ונאמנות שליוו אותו אחר כך לאורך חייו.

אחרי הקורס נפרדו דרכינו הוא לצנחנים ואני לגולני. מאז נפגשנו כמעט רק במפגשי המחזור, הקשר היה די רופף והפגישות היו אקראיות, אני במילואים בחטיבה 99 והוא בשירות קבע ביחידות מובחרות. במלחמת ששת הימים הוביל דני יחד עם דן שומרון חברנו המשותף מקורס הקצינים את חוד החנית של חטיבת הצנחנים לתעלת סואץ. על אומץ ליבו, תעוזתו וכושר המנהיגות שאותה הפגין בקרבות הוענק לו עיטור המופת. מאוחר יותר במלחמת ההתשה פיקד על סיירת שקד ואחר כך על חטיבת צנחנים מטכ"לית והשתתף בפעולות ומבצעים אין ספור.

כמפקד סיירת שקד נודע במיוחד מבצע ויקטוריה מעבר לתעלה שנחשב למסובך ופורץ דרך בתחומו. ב-1978 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף משנה, רכש משק חקלאי במושב אורות סמוך לבאר טוביה מחוז ילדותו ובנה את ביתו במו ידיו. פגישתנו האחרונה היתה באחד ממפגשי המחזור, פגישה עצובה כי כבר אז הוא סבל ממחלת הסרטן ולא נראה במיטבו כמימים ימימה. דני עסק בחקלאות ובבניית בתי עץ עד למותו בשנת 2004 מהמחלה שבה נלחם באומץ שנים רבות.

דברים שכתבו והשמיעו מפקדים לוחמים וחברים לנשק לאחר מותו מעידים יותר מכל על מורשת הקרב שהותיר ושנודע בשם "רוח דני". רפול, חברו של דני, מי שהיה רמטכ"ל, אמר עליו "דני היה מופת בחייו, גיבור במותו לוחם, חקלאי, נגר ומעל הכל חבר" אלוף ישראל טל אבי טנק המרכבה אמר עליו: "דני היה איש בעל אומץ לב, גיבור בקרב, דבק בעקרונותיו, הומניסט, אידיאליסט ופטריוט". תת אלוף אפרים חירם ( פיחוטקה) חברו לנשק אמר עליו אחרי מותו: דני היה תמיד איש מלא חיים, מלא פעילות, מלא רעיונות. היה אמיץ בשדה הקרב ומעל הכל היה חבר אמת.

אני רק יכול לאשר זאת ולהוסיף שלחברים כאלה אין תחליף.

2 תגובות

  1. תודה על המילים היפות , בהחלט מרגש לשמוע שוב ושוב .
    יהי זכרו ברוך,

    מאת סיגל רהב- בתו של דני רהב ז"ל

  2. יאיר בר קול
    היה מרגש לקרוא את הקשר בינכם והערכה ההדדית
    תודה על המילים והעלאת הזיכרונות,
    דלית דוידי- בתו של דני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Search
Generic filters
דילוג לתוכן