קהילת הייקים

ד"ר מקס קולנשר

מאת: מיכאל קולנשר (ז"ל) וד"ר אלדד קולנשר

ד"ר מקס קולנשר, משפטן ובנקאי, היה מהמנהיגים הציוניים הבולטים ביותר של יהדות גרמניה. מעבר להערכת בני דורו , תרומתו הציונית החשובה של ד"ר קולנשר בתחומים מגוונים, הן בגרמניה והן בארץ, עולה בברור ממחקרים שנערכו בעשרות השנים האחרונות. נעמוד על עיקרי פעילותו הציונית בגרמניה ובתל-אביב ונשמח להרחיב ככל שנתבקש.

פעילות יהודית-ציונית בפוזן

ד"ר קולנשר נולד ב- 1875 בפוזן ושם החל בפעילותו הציונית הן ברמת הקהילה, הן ברמה הארצית ב-'הסתדרות ציוני גרמניה' (הצ"ג) והן ברמה העולמית של ההסתדרות הציונית, לרבות השתתפות בכל הקונגרסים הציוניים החל מהקונגרס השביעי (1905). בסיום מלחמת העולם הראשונה ועל רקע אי הוודאות האם פוזן תכלל בפולין או בגרמניה הוקמה ממשלת מעבר שפעלה במשך כשנתיים (1920-1918). ד"ר קולנשר שעמד בראש 'המועצה הלאומית של יהודי פוזן' השתתף בממשלה כנציג היהודים (שמנו כעשרת אלפים איש) ויצר בכך תקדים היסטורי חשוב של הכרה במיעוט היהודי כבעל זכויות פוליטיות הזכאי לנציגות בתוך הממשל. בפוזן השיג ד"ר קולנשר את מטרתו של הרצל שהציונים 'ישתלטו על הקהילות' על מנת לבלום את ההתבוללות ולהכין את העם להגשמת הציונות.

פעילות יהודית-ציונית ברלין

ד"ר מקס קולנשר היה ממיסדי המפלגה הציונית בגרמניה, שנקראה 'מפלגת העם היהודי', ושימש כתיאורטיקן הראשי שלה. למצער, רק כ-5% מיהודי ברלין (שהיוו כרבע מיהדות גרמניה) היו ציונים. כל השאר, דהיינו הזרם הדומיננטי המתבולל שצמח מתנועת הרפורמה וכונה ליברלי, והזרם הדתי-שמרני הזדהו עם תרבות גרמניה, נטו להתבוללות (נישואי תערובת הגיעו ל-25%) והתנגדו לציונות. בניגוד לגישה של 'קהילת הדת' של הזרם הליברלי והזרם הדתי, גיבש ד"ר קולנשר גישה שנקראה 'קהילת העם' ושילבה פעילות בתחומי הרווחה, הדת והתרבות עם חינוך יהודי ועם פעילות ציונית שתמנע התבוללות, תחבר את הנוער לארץ ותכין את העם לחידוש עצמאותו. זאת בניגוד לעמדת הציונים ה'פלשתינוצנטרים' שדגלו בהסתפקות באיסוף תרומות למפעל הציוני. גישתו של ד"ר קולנשר פורסמה בספרו 'מדיניות הקהילה היהודית' (1909) ואח"כ בחוברת 'משימות במסגרת מדיניות הקהילה היהודית', אשר התקבלה בוועידות של ציוני גרמניה (ברסלאו, 1908) וציוני רוסיה (הלסינגפורס, 1906). חוברת זו הפכה למצע המרכזי של סיעת 'בניין הארץ' ב-הצ"ג, שקולנשר עמד בראשה והיה הרוח החיה בה. הגישה ממוקדת בהרחבת תחומי הפעילות המסורתיים של הקהילה מעבר לשירותי דת והיא רלבנטית גם כיום. יישום הגישה עשוי לסייע בבלימת ההתבוללות הגואה בקהילות הגולה וגם לחזק את רקמת החיים החברתיים בארץ ולרסן את תופעת הניכור הניכרת בערי ישראל.

מעבר לגיבוש האידאולוגיה של 'קהילת העם' פעל ד"ר קולנשר בעקביות ליישום מדיניותו הלכה למעשה. הוא עמד במשך שנים רבות בראש מחלקת החינוך של הקהילה היהודית בברלין ובמסגרת זו דאג להקמת גני ילדים ובתי ספר יהודיים (יסודיים ותיכוניים), לחינוך לציונות וללימוד השפה העברית. על פי מאמר שפרסם בשנת 1930 מדיניות זו צלחה עד שכמעט ולא היה ילד יהודי שלא נחשף במידה זו או אחרת לרשת החינוך הקהילתית שבנה.

בבחירות לקהילה בשנת 1926 הצליחה 'מפלגת העם היהודי' שפתחה שעריה בפני היהודים שהגיעו מהמזרח לזכות כשליש מהקולות, חרף התנגדות רוב היהודים לציונות, וניהלה את הקהילה עד שנת 1930. בשנת 1928 הצליחה המפלגה להשיג את היעד הנכסף של נשיאות ציונית לקהילת ברלין (לראשונה באירופה) וד"ר קולנשר שימש בחלק מהזמן כממלא מקום נשיא קהילת ברלין. במסגרת פעילותו הציונית ברמה הארצית שימש ד"ר קולנשר גם כממלא מקום יו"ר 'התאגדות הקהילות היהודיות בפרוסיה' ודאג לסייע ל'יהודי המזרח' שבאו מרוסיה. כמו כן היה חבר בוועד המנהל של הצ"ג ועמד בראש סיעת 'ציונים כלליים עצמאיים', אשר הוקמה ב-1929 בעקבות מאמר פרוגרמטי שפרסם לאור פרעות תרפ"ט. במאמר זה תקף את המדיניות הפייסנית של הנהגת הצ"ג ואת רעיון המדינה הדו-לאומית וקרא לאימוץ 'ציונות אמיתית' ותמיכה במדיניותו של ויצמן.

בשנת 1928 סיירו קולנשר ואשתו בארץ ישראל וקנו אדמות חקלאיות בעין זיתים במסגרת המאמץ לגאולת הקרקע וכן מגרש בכרמל שיועד לשמש כאחוזת בית. עם עליית היטלר לשלטון הבין ד"ר קולנשר שנוכח תפקידו ומעמדו הוא מהווה מטרה לנאצים (ואכן הסתבר שכך היה) ולכן קיצר את לוח הזמנים המתוכנן ועלה ארצה בשנת 1933 עם אשתו וארבעת ילדיו.

הקמת קהילה בתל-אביב

לאחר עלייתו ארצה התיישב ד"ר מקס קולנשר בתל-אביב ופתח בפעילות ציבורית ענפה שבמרכזה הקמת קהילה דתית-לאומית של יוצאי גרמניה שנקראה'איחוד'. ברוח תפיסת מרכזיות הקהילה בחיי העם שגיבש בגרמניה, עסקה הקהילה בנושאי רווחה, תרבות ודת, אך לא בפוליטיקה (קולנשר התנגד למפלגתיות על רקע מדינת המוצא ודגל בהשתלבות במפלגות הקיימות). לצורך תמיכה בקהילה נוסד עיתון קהילתי, הוקמה חברה קדישא נפרדת (נוכח אי שביעות הרצון מהחברא קדישא), נבנה בית כנסת, וניתנו שירותים שונים כגון הכנה לבר-מצווה. הקהילה שהקים ד"ר קולנשר משכה גם צבור לא דתי והוכרה בתור הנציגות של יהודי מרכז אירופה בוועד הקהילה של ת"א. בשנת 1938 התרחבה איחוד ל'איחוד שיבת ציון' ובית הכנסת החדש שייסדה (ברח' בן יהודה 67) ושלהקמתו חתר קולנשר הוחלף בבוא העת במרכז קהילתי גדול ונאה הפועל גם היום ברח' בן יהודה 86 בת"א . בשנת 1935 סייע ד"ר קולנשר בהקמת "התאגדות ציונים אקדמאים בארץ ישראל", כדי לתמוך בבניין הארץ. באותה שנה פרסם מאמר בשם "רעיונות על מדינת היהודים", שנועד להפסיק את ההתלבטות המדינית של היישוב, ולקדם הצבת יעד חד משמעי של הקמת מדינה עצמאית. ברבות הימים הקימו שלושה מילדיו של קולנשר משפחות בתל-אביב ושניים מהם היו סא"לים בצה"ל (בחיל האוויר ובחיל ההנדסה).

ייסוד בנק מסחרי בתל-אביב בעצת ידידו, מנחם אוסישקין, נשיא הקרן הקיימת לישראל, הקים ד"ר מקס קולנשר בת"א בשנת 1934 את הבנק הפרטי 'בנק קולנשר לוונברג ושות'. לצד כמה בנקים פרטיים אחרים, נתן הבנק תנופה לפיתוח התעשייה והמסחר בארץ בכלל ובתל-אביב בפרט. האשראי שנתן הבנק איפשר להקים עסקים (כמו למשל חברת עסיס ומאפיית דגניה) וכן עסק בנושאי 'העברה', דהיינו קבלת ציוד למפעלים בארץ כפיצוי על הון יהודי שנותר בגרמניה. כמו כן היו ראשי הבנק מיוזמי ומייסדי 'לשכת החליפין לניירות ערך' שהוקמה בספטמבר 1935 והפכה בשנת 1953 לבורסה  לניירות ערך. בנוסף תמכו באגודת השוחרים של האוניברסיטה העברית בתל-אביב.

סוף דבר

חשיבותם של ד"ר מקס קולנשר וחבריו "ציוני הקהילה" בהתפתחות הציונות בגרמניה בולטת מאוד במחקר של העשורים האחרונים, לרבות שתי עבודות דוקטוראט . מנהיגי "מפלגת העם היהודי" נשאו בעיקר העבודה הציונית בגרמניה, ובלעדיהם היתה הציונות נותרת תנועת מיעוט שכוחה. למרות זאת, פועלו הציבורי העשיר של דר' קולנשר בגרמניה ובארץ, לרבות תרומתו להתפתחותה של תל-אביב – נשכח. ראוי כי תרומתו של קולנשר תקבל הכרה ותצא לאור, גם בראיית הצדק ההיסטורי וגם בראיית מימוש התפיסה הקהילתית בימינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן