קהילת הייקים

הדור האבוד של הייקים / זאב לקויר

ארגון יוצאי מרכז אירופה

זאב לקויר, הסטוריון,סופר,חוקר ועיתונאי, יליד גרמניה (1921) שעלה ארצה ב-1938 וירד לארה"ב ואירופה ב-1953 שם מילא וממלא שורה של תפקידים אקדמיים בכירים, כתב ספר המספר את סיפורם של שמונים אלף הצעירים היהודים, ילידי 1914 עד 1928, מגרמניה ומאוסטריה שנטשו את ארץ הולדתם מעליית הנאצים לשלטון (1933) ועד לאחר ה'אנשלוס' (1938).  ("דור אקסודוס" /סיפורם המופלא של הצעירים היהודים שברחו מהיטלר, הוצאת דביר / תרגם מאנגלית :מיקי גורן (2007)

הגיבורים חודרים לנפש

לגיבורי הספר שגם המחבר נמנה עמם, כיום בני שמונים ומעלה, מקדיש זאב לקויר את ה"ביוגרפיה הקולקטיבית" המרתקת שלפנינו. לקויר ממלא תפקיד כפול: הוא מספר את הסיפור כהיסטוריון ומתאר את החוויה כעד שחווה את הסיפור על בשרו. הוא משלב ידע היסטורי ומחקר מעמיק, עם הבנה רבה לקודים התרבותיים של "שותפי הגורל" שלו – הצעירים שעזבו את מולדתם. בעשותו כך הצליח הספר לשבות את לבי ונפשי יצאה אל אותם צעירים וצעירות שנאלצו להתמודד עם קשיים וחלקם אף יכלו להם.  בעבודה (ייקית) קפדנית טווה זאב לקויר דיוקן קולקטיבי מרתק של הייקים הצעירים שזכו לכינוי דור אקסודוס. הוא  ריכז ראיונות אין ספור, ספרי זיכרונות שנתפרסמו וגם כאלה שלא ראו אור, סיפורים אישיים ודפי-עיון בכתבי עת שפרסמו הפליטים בארצותיהם החדשות. לא נפקד גם מקומו של ה-MB  שלנו שאותו הוא מציין כאחד מהחשובים שבמקורותיו.

נזיר בנדיקטיני וראש שבט אפריקני

ה"ביוגרפיה הקולקטיבית" של צעירים אלה היא סיפור הנדודים של היהודים הצעירים שנמלטו מפני הנאצים הגיעו לארץ ישראל ולארצות הברית, לברית המועצות ולאנגליה, לדרום אמריקה, לשנחאי ולאוסטרליה. מעטים כקומץ נשארו בגרמניה והסתתרו בה במשך כל המלחמה. צעירים אלה באו מסביבות תרבותיות מגוונות – חילונים, ציונים, פטריוטים גרמנים, קומוניסטים, עניים ועשירים. דור הפליטים העמיד דמויות שונות מן הקצה אל הקצה, מדענים חתני פרס נובל ומנהיגים פוליטיים, בישראל ובמזרח גרמניה, נזיר בנדיקטיני, גורו הינדי וראש שבט אפריקני. חלקם תרמו תרומות רבות ערך לארצותיהם החדשות ולעולם כולו.

הספר שזור בעשרות סיפורים אישיים של צעירים אלה ומציב את השאלה מה מאחדם עד כדי אפשרות לכתוב עליהם "ביוגרפיה קולקטיבית"? האם חוויית הבריחה מרדיפות הנאצים במהלך השנים המעצבות שלהם מאחדת אותם? האם העובדה שהיו  בוגרים דיים כדי להבין מהו אובדן מולדת ובמה כרוכה הבריחה? האם איפשר להם גילם הצעיר לשרוד ואפילו לשגשג בסביבתם החדשה? האם שגשגו דווקא בגלל העובדה שבשנות ה-30 התנתקה מהם מולדתם והכריזה עליהם כלא- רצויים. איש איש וסיפורו, נושאים עמם מטען חלקי בלבד מהמורשת רבת השכבות של יהדות מרכז אירופה – היהדות הדוברת גרמנית .

בחזרה ל…מזרח-גרמניה

סערת חילופי המשטר בגרמניה, על כל המשתמע מכך, הייתה מהלומה קשה להוריהם, שבנפשם עדיין פיעמה רוח גרמנית אחרת, גאה.  הם עצמם התבגרו בשנות עלייתו של היטלר לשלטון. הם היו ייקים קלאסיים בחינוך, בנימוס, אבל מבחינתם, גרמניה ואוסטריה כבר לא שימשו מולדת אהובה, אלא מקום שמבקש להקיא אותם מתוכו. זאב לקויר, אחד מאותם נערים, מכנה את שכבת הגיל הזאת הדור האבוד. פרקי הספר כוללים בין השאר תיאור נפלא של ילדות בגרמניה של ויימר ובשנים הראשונות של המשטר הנאצי ופרקים מקיפים על גורלם של צעירים בשנות השלושים והארבעים בארץ ישראל; ארה"ב; ברית המועצות; בריטניה;אמריקה הלטינית ושנחאי. אחד הפרקים המרתקים ביותר בספר עוסק בצעירים שברחו ממרכז-אירופה לברית- המועצות. בפרק זה מתואר סיפורם של ילדים פליטים מאוסטריה שנלקחו לבריה"מ ושחלקם נאסרו בשנות המלחמה ואף הוצאו להורג. מרתק גם סיפורם של ילדים פליטים לשעבר ששבו מבריה"מ למזרח-גרמניה בתום שנות המלחמה וזכו לשרת את המדינה אך לרוב לא הגיעו לדרגות בכירות במיוחד. יוצא הדופן היה רב המרגלים מרקוס וולף. אך לדברי לקויר גם הוא, היהודי,חסר היה סיכוי להפוך לראש מערכת הביון בארצו.

המשכיות הייקיות בארץ

לקויר גורס שעליית הנאצים לשלטון גרמה למודעות פוליטית בקרב צעירי ה"דור האבוד". באופן טבעי בקשו הסברים לאירועים המאיימים  סביבם ולחוויות הקשות שחוו וגרמו לעקירתם מארצם. "הציונות סיפקה הסבר… הקומוניזם הסבר אחר… פרק קרוב לליבנו במיוחד הוא הפרק העוסק בישראל (עליית "הייקה-פוצים", עמודים 111 עד 145). בפרק ניתן למצוא הרבה עדויות המוכרות לקהילתנו ולצאצאיה המתייחסות להלם התרבותי ולקשיי ההשתלבות של העולים מיד עם הגיעם לנמל יפו.  הקולניות, הכוחנות והיחס המתנכר של יוצאי מזרח-אירופה. רלבנטית במיוחד אבחנתו לגבי שאלת ההמשכיות של המורשת אותה הביאו אנשי העלייה החמישית: "מה עשוי להחיות את הערכים של דור העולים יוצאי גרמניה שהיו בני העשרה כשעלו ארצה בשנות השלושים ? ….מספר התשובות הוא כמספר הקבוצות והמשפחות… חלקם השילו מעליהם את השורשים והמסורת… מלבד כמה זיכרונות  מעורפלים על סבא וסבתא שבקושי דיברו עברית, הביאו עמם רהיטים …מיושנים…וספרים רבים שאיש אינו מסוגל לקרוא אותם. אבל .. רבים אחרים…… גילו עניין רב בתולדות משפחותיהם ….הדור החדש הזה הוא בהחלט פרגמאטי יותר מדור ההורים. אבל דומה שהוא ירש בדרכים נעלמות התעניינות בתחומי תרבות שונים וגם קווי אופי מסוימים, עדיין מוקדם מדי לקבוע שהתהליך הגיע לקיצו (עמוד 144).

אלה ההולכים בחושך…

הספר מסתיים בסיכום מרתק של היבטים שונים מחיי הצעירים בתום המלחמה. החל מסיפורם של אלה ששבו לגרמניה לחיות באווירה התרבותית שבה גדלו. מדוע חזרו ? מדוע "חשו עצמם בבית" חרף כל מה שעברו ? וכלה בסיפורם של אלה שהתכחשו והתביישו במוצאם והסתירו אותו מהסביבה. בראיון עמו, לאחר פרסום הספר, סיפר  לקויר כי במהלך מחקרו הופתע  לאיזה כיוונים שונים ומשונים התפתחו בני "הדור האבוד". אחד שהפך כאמור לראש שבט באפריקה . אחר לראש מנזר בסרי-לנקה ואחר לראש המודיעין המזרח-גרמני. הפתיע אותו שנער שהגיע לשנחאי בגיל 15-16 ולא יכול ללמוד בה, הפך כעבור 25 שנה לשר האוצר בממשל האמריקני. לקויר מספר באותו ראיון: "היה לי חבר טוב שהגיע לבוליביה בלי פרוטה ולא ידע ספרדית. הוא הקים רשת חנויות של ספרים, הפך למו"ל של האנציקלופדיה הבוליביאנית והוא מפורסם עד כדי כך שדמותו מופיעה על בול. רוב בני הדור הזה לא התלוננו על גורלם. אך כשחושבים על שר החוץ האמריקני קיסינג'ר או על התעשיין המיליארדר סטף וורטהיימר, יש לזכור שלא כולם היו סיפורי הצלחה. ברכט אמר ש"רואים את אלה ההולכים באור, אך לא את אלה ההולכים בחושך. מזניחים את סיפורי הסבל והתסכול ועל אלה צריך לכתוב. אלה הם הסיפורים המעניינים".

זאב לקויר נולד בברסלאו (לשעבר גרמניה כיום ורוצלב שבפולין) למשפחה יהודית. בשנת 1938 ברח לארץ ישראל. חי בארץ בשנים 1938 – 1953 ולאחר מכן חי בארה"ב ובבריטניה. עומד בראש ועידת המחקר של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון די-סי. הוא מייסדו של ה- Journal of Contemporary History ועורך ראשי של אנציקלופדיית השואה בהוצאת אוניברסיטת ייל. בשנים 1965-1992 ניהל לקויר את "ספריית וינה" ואת "המכון להיסטוריה בת זמננו", שניהם בלונדון. כן לימד באוניברסיטאות ברנדייס, ג’ורג’טאון, הרווארד, ג'ונס הופקינס, תל אביב ושיקגו. ספריו הרבים תורגמו לשפות רבות.

מתוך ה- MB יקינתון – יוני 2008, סיון תשס"ח, גיליון מס' 225

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן