יקה בלוג

המכון להלבנת פשעים: התפקיד האמיתי של אירועי ספורט גדולים

פרופ' משה צימרמן, האוניברסיטה העברית ויו"ר ועדת מדיה של ארגון יוצאי מרכז אירופה

הרומאים בעולם העתיק כבר קבעו את השיטה: "לחם וקרקס", "לחם ושעשועים". את ההמון אפשר להשקיט בסיפוק שני צרכים בסיסיים – מזון ובידור. זו הדרך לשמר שלטון, וזאת למדו בעיקר השליטים המושחתים והדיקטטורים למיניהם. העולם המודרני שהמציא את הספורט, הלא הוא  הקרקס של ימינו, משתמש בו כדי להסיח דעתו של הציבור מעניינים עקרוניים וחשובים. כך הספורט לא רק מסיח את דעתנו מצרות היום-יום, הוא גם כלי בידי משטרים אפלים לכסות על פשעיהם, כמו שכל ארגון פשע יודע להשתמש בחברות-קש כדי להלבין כספים לא כשרים.

מה שאנחנו חווים בקטאר עכשו, באליפות העולם בכדורגל, אינו תקדימי. זו שיטה. הדוגמא הגדולה הראשונה של שימוש באליפות עולם בכדורגל כדי לעשות מתיחת פנים למשטר מושחת קרתה כבר  בשנת 1934: איטליה הפשיסטית אירגנה את אליפות העולם למופת, ואף זכתה באליפות (לקטאר זה לא יקרה). איטליה של הדיקטטור מוסוליני  ניצלה ארוע ספורטיבי פופולרי ועשתה לעצמה יחסי ציבור מעולים.

בעלת בריתה של איטליה הפשיסטית, גרמניה הנאצית, נהגה באותה צורה כאשר ארגנה ארוע גדול עוד יותר – המשחקים האולימפיים בברלין בשנת 1936.  כולם ששו להשתתף ומלבד כמה ספורטאים יהודיים שהחרימו את האולימפיאדה שיתף העולם כולו, כולל המדינות הדמוקרטיות, פעולה עם גרמניה הנאצית ואפילו התפעל מן הארגון המוצלח ומקבלת הפנים הלבבית. גרמניה, עוד יותר מאיטליה, הצליחה כך "להלבין" או להסתיר את פשעיה. מקץ שלוש שנים  גרר היטלר את העולם כולו למלחמה.

אבל העולם לא למד לקח. גם פיפ"א, התאחדות הכדורגל הבינלאומית, וגם הועד האולימפי הבינלאומי לא עמדו בפיתוי גם אחרי מלחמת העולם. שני ארגונים בינלאומיים שהתנהלותם מזכירה ארגוני פשע בינלאומיים סייעו למשטרים נפשעים נוספים לזכות בלגיטימציה בעזרת ארוח מפעלי ספורט מרכזיים. הן הארגונים הבינלאומיים והן המשטרים המושחתים יודעים את סוד ה"לחם וקרקס" ומוכנים לשלב ידיים.

אליפות העולם בכדורגל בשנת 1978, שהתקיימה בארגנטינה מזכירה את שארע 44 שנה קודם לכן באיטליה. דיקטטור ורוצח של אלפים מבני עמו, חורחה רפאל וידלה, השקיע הון תועפות כדי לקיים את האליפות כך, שהעולם יריע לארגנטינה שתחת שלטונו. בהבדל למה שקורה עכשו – ההחלטה על קיום המשחקים בארגנטינה נפלה הרבה לפני שעלה וידלה לשלטון. אבל משנכנסה האליפות לישורת האחרונה לא היתה מדינה אחת מהמשתתפות שהחרימה אותו. כולם באו. פיפ"א כמובן עצמה עין למה שקורה, וכאשר שוער נבחרת גרמניה איים להשתתף בהפגנה נגד המשטר איים פיפ"א לסלקו מן המשחקים. זה עבד, כמו שאיום פיפ"א בקטאר נגד נשיאת סרט הקפטן עם הרמז הלהט"בי עובד עכשו. צעדו החריג של גדול שחקני הולנד, יוהאן קרויף, שלא להשתתף במשחקים, מלמד עד כמה נדיר האומץ בקרב שחקני הכדורגל. ופיפ"א – זו מעדיפה דיקטטור שמשקיע הרבה כסף גם באיצטדיונים וגם בשיחוד הנהלתה על עמידה על עקרונות זכויות האדם.

ואין לומר "אי אפשר". פלישת ברית המועצות לאפגניסטן גרמה למדינות המערב להעיז ולהחרים את האולימפיאדה במוסקבה בשנת 1980. אפילו ישראל, שאינה נוהגת לעמוד על משמר זכויות האדם, נאלצה אז להצטרף לחרם. ארבע שנים קודם, החרימו בעיקר מדינות אפריקה את האולימפיאדה במונטריאל בגלל שיתוף הפעולה של ניו זילנד עם משטר האפרטהייד של דרום אפריקה, והוכיחו כך, שאפשר להאבק גם בספורט על זכויות אדם. אבל הענקת זכות ארגון האולימפיאדה לסין        פעמיים, למרות דיכוי טיבט והאויגורים, או הענקת זכות לארגן אליפות עולם בכדורגל לרוסיה של פוטין בשנת 2018, ועכשו – מתן זכות זו לקטאר והכניעה המוחלטת לכל גחמותיה של מדינה זו, מוכיחים שפרנסי הספורט מעדיפים שלא להפעיל את כוחם במסגרת ה"לחם וקרקס" למען זכויות האדם בגלל חשבון כלכלי ופופוליסטי. אין מבחינתם מקום לשיקולים מוסריים.

הטענה שחוזרת על עצמה היא, שהספורט אינו פוליטי וצריך להפריד ספורט מפוליטיקה. אבל שיתוף פעולה עם משטרים מושחתים הוא שיתוף פעולה פוליטי ואין מגונה ממנו דוקא מכיוון שהוא מתחבא מאחרי סיסמא של "הפרדת הספורט מהפוליטיקה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Search
Generic filters
דילוג לתוכן