קהילת הייקים

הפרידה מהינדנבורג / רוני בר

ארגון יוצאי מרכז אירופה

אצל הצאצאים, רגשות אמביוולנטיים כלפי השורשים. ביטוי חזק למעורבות הרגשית ביחס לגרמניה ניתן ברב-שיח של הסופרים ואנשי הרוח, צאצאי הייקים, שהתקיים לא מכבר בירושלים. הנה סיפור על הצורך להקים שם אנדרטה לזכר השורשים מחד גיסא, מה שהופך גם כנראה לפרידה סופית מן המקום המסמל את השורשים, מאידך גיסא. 

רק השפה השתנתה

בשנת 1990, זמן קצר לאחר נפילתה של חומת ברלין, החליט אבי, ארנסט שינדלר, לבקר בעיר הולדתו, הינדנבורג, אז גרמניה, לימים ז'בז'ה, פולניה. הוא ביקשני, ביתו, להתלוות אליו במסע. עקבתי אחריו שעה שביקר בבית נעוריו, בבתי משפחתו, בגימנסיה,  במשרדו של אביו, סבי, בעירייה,  בבית הקברות ובאתר בו עמד בית הכנסת. הכול נשאר כפי שהיה בזיכרונו, אמר לי אז האבא, אפילו בכניסה לבית הוריו זיהה בקיר את שרידי השלט של משרד עריכת-הדין של אביו. הכל אותו הדבר, פרט לשפה. הפולנים גירשו את הגרמנים מהעיר לאחר תבוסתם במלחמה. השילוט והשפה המדוברת במקום הייתה אפוא כשביקרנו ב-1990, פולנית. תחושתו הייתה מוזרה, להיות בעיר הולדתו, לא להבין את השילוט ואת שפת הדיבור של האיש ברחוב. סיירנו במקום בעזרת מתורגמנית מפולנית לשפה הגרמנית.

נוצרי פולני וגם אוהב ישראל

הביקור והזיכרונות עוררו באבי התרגשות. הוא החליט להקים אנדרטה בהינדנבורג/Zabrze, במקום בו עמד בית הכנסת, שנשרף בפוגרום נובמבר 1938 ( המכונה על-ידי הגרמנים "ליל הבדולח"). הוא רצה שיהיה זה אתר הנצחה לזכר הקהילה היהודית שחיה שם. אלא שלא זכה לכך בחייו. שנה לאחר מותו, ביזמתו ופעלו הבלתי-נלאים של ד"ר גדעון גרייף, היסטוריון איש "יד ושם", מומחה בעל שם עולמי לנושא אושוויץ וקרוב משפחה שגם שורשיו בהינדנבורג, הוקמה אנדרטה מרשימה. עיריית ז'בז'ה החליטה לממן את הפרויקט. צעיר מקומי בשם דאריוש ואלריאנסקי   התגייס בהתנדבות לעזור. הוא הפך לאיש הקשר עם העירייה ועם ראשיה. דאריוש ואלריאנסקי הוא נוצרי אוהב ישראל ובעל ידע עצום בתולדות יהודי הינדנבורג-זבז'ה. הוא טיפח את בית-העלמין היהודי בהינדנבורג-זברז'ה במשך שנים רבות, דאג לשמרו ולשקמו, בהתנדבות ומתוך הכרה בחשיבות השימור. משוגע לדבר שפעל בלא כל עזרה, כמפעל יחיד.

הפולנים חונכים את האנדרטה

הוזמנתי עם בעלי יהודה ועם בני לירן (דור שלישי לקהילת הייקים בארץ) לטקס חנוכת האנדרטה. מהארץ ומקומות אחרים בעולם, התכנסו ילידי המקום וצאצאי ילידי המקום, כולל צאצאי שני הרבנים שהיו בעיר (הרב כץ והרב ויקטור). הגענו לעיר, שם נערכה פגישה מרגשת עם יהודים ילידי-המקום שעדיין שרדו ועם בני משפחותיהם. איש איש הוציא מאמתחתו תמונות ומסמכים והוחלפו חוויות מההיסטוריה של בני משפחותינו. למחרת ערך ראש העירייה קבלת פנים בבית העירייה, ולאחר מכן נסענו לטקס חנוכת האנדרטה. במקום המתין קהל מוזמנים גדול. היו שם גם  קונסול גרמניה בפולין, נציג הכנסייה, רב מעיר סמוכה (בZabrze- לא חיים היום יהודים), נציגי הממשל, סגנית מנהל מוזיאון אושוויץ-בירקנאו, גב' קריסטינה אולקסי, נציג המכון היהודי ההיסטורי בווארשה, מר יאן יגיילסקי, עיתונאים וצלמים. תזמורת מקומית ניגנה שירים ישראליים. היו נאומים, כמקובל ושמו של אבי, ארנסט שינדלר, הוזכר אין ספור פעמים. סופר על חיי הקהילה במקום, על השמדתם של רבים מהם, שהובלו למחנה ההשמדה באושוויץ, פחות משעת נסיעה מהינדנבורג-זבז'ה.

על האנדרטה נחרט בעברית  ובפולנית:

"לזכר הקהילה היהודית בזבז'ה (הינדנבורג) שהושמדה בידי הגרמנים הנאצים בימי השואה.
במקום זה עמד בית הכנסת שנחנך בשנת 1872 ונחרב ב'ליל הבדולח' 9 – 10 בנובמבר 1938.
'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך צאתכם ממצרים' (דברים, כה: י"ז).
אנדרטה זו הוצבה ביוזמת ארנסט שמואל שינדלר והוקמה על ידי עיריית זבז'ה בשנת 1998".

הפולנים חששו – היהודים רוצים את רכושם

לאחר הטקס רציתי לחזור ולבקר בבית בו נולד וגדל אבי. עברנו ברחובות העיר, אשר נשארה כאמור בשלמותה, רק שמות הרחובות שונו מגרמנית לפולנית. הגענו לבית, נכנסנו לחדר המדרגות, צלצלנו בדלת הכניסה לדירה, אולם לא הייתה תשובה. זאת הייתה האכזבה היחידה. היו מבין חברי המשלחת שהצליחו להיכנס לדירת משפחתם כמו למשל ביאטריס גרייף לבית דנציגר, בת-דודתו של אבי, שהצליחה להיכנס לדירת הוריה בלי קושי, ונתקבלה בלבביות. היו אחרים שנתקלו בסירוב הדיירים הנוכחיים. חששו מן הסתם שהיהודים באו לקחת בחזרה את רכושם. בשידורים ששודרו בטלוויזיה ובעיתונים סופר על הקהילה המפוארת שחיה שם דורות והושמדה או אולצה לעזוב בגלל הצורר הנאצי. כך נפרדנו מהינדנבורג.

מתוך ה- MB יקינתון – פברואר-מרס 2009, אדר-ניסן תשס"ט, גיליון מס' 231

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן