קהילת הייקים

זיגי שטדרמן

מאת: ד"ר אריה רון

זיגי נולד בקמניץ בגרמניה ב – 1923. בשנת 1939 עלה ארצה עם עליית הנוער. בימי מלחמת העולם השניה, ב- 1941, התגייס לצבא הבריטי והשתתף במערכה באיטליה. בתום המלחמה ערק מהצבא, התחזה לקצין בריטי, ונסע בטנדר גנוב לתוככי גרמניה לחפש את הוריו שנעלמו. הוא מצא את שניהם בחיים במחנה הרכוז ברגן בלזן, שחרר אותם ודאג להעלותם ארצה.

את חינוכו המוסיקלי החל עוד בגרמניה שם למד נגינה בפסנתר. בתקופת מלחמת העולם השניה הגיע לפירנצה וניצל הזדמנות זו ללמד מוסיקה אצל המלחין לואיג'י דאלאפיקולה שהיה ממתנגדי המשטר הפשיסטי באיטליה. אחרי המלחמה המשיך ללמוד מוסיקה במדרשה הממלכתית למחנכים למוסיקה בתל – אביב וכן בנגינת פסנתר אצל י . ברנשטיין. הלחנה למד אצל מרדכי סתר וניצוח אצל גיאורג זינגר. בהמשך השתלם במוסיקה בקונסרבטוריון בפריז שם גר בדירה משותפת עם גארי ברטיני, שגם הוא היה סטודנט בקונסרבטוריון בפריז. ב – 1954 חזר ארצה וניצח על תזמורות שונות, בהן התזמורת הקאמרית, רמת גן.

בשנים 1957 ועד 1972 היה זיגי המנהל האמנותי והמנצח הראשי של פסטיבל אבו גוש. לפניו, בתחילת שנות החמישים של המאה שעברה, נהג פרופסור זולמן, פרופסור לרוקחות באוניברסיטה העברית, לשיר בשבתות עם מקהלת חובבים בכנסיה באבו גוש, שלה אקוסטיקה מצוינת. הוא העביר את שרביט המנצחים לזיגי שטדרמן ויחד עם כמה "משוגעים" לדבר הפך זיגי את הארועים המזדמנים לפסטיבל של ממש. במשך השנים, בעיקר בשנות השישים של המאה הקודמת, נוגנו בפסטיבל בנגינת בכורה יצירות דתיות נוצריות רבות, בהן מיסות, אורטוריות, פסיונים, קנטטות, מוטטים ויצירות אחרות משל מלחינים רבים כמו באך, היידן, הנדל, פלסטרינה, קודאי ואחרים. היצירות נוגנו בימי שבת, בחדשי האביב, בעיקר באפריל ומאי, לפני ואחר הצהרים בכנסיה הגדולה באבו גוש. מאות "משוגעים לדבר" הגיעו באוטובוסים וברכב פרטי והפסטיבל נהפך לשם דבר בקרב חובבי המוסיקה בארץ. בשעות הצהרים, בין הקונצרטים, פרשו המשתתפים לקבוצות, ערכו פיקניקים בחורשות ושרו בצבור יצירות משל באך ואחרים.

זיגי הקפיד לשמור על כמה עקרונות בהשמעת היצירות הליטורגיות שכללו, בין היתר, נאמנות לשפת המקור של היצירות בלטינית, גרמנית אנגלית או כל שפה מקורית אחרת. כמו כן נכללו בפסטיבל יצירות קאמריות ויצירות לכלים סולו כמו למשל הסוויטות לצ'לו ללא ליווי של באך. הקונצרטים בוצעו בהתנדבות על ידי מוסיקאים ישראלים חובבים ומקצועיים, בחלקם חברי התזמורת הפילהרמונית הישראלית דאז וכן השתתפו סולנים מחו"ל. מקהלת רמת גן, שתוגברה בזמרים חובבים נוספים, השתתפה בכל הפסטיבלים. המקהלה ערכה חזרות לקונצרטים במשך כל ימות השנה בהדרכת זיגי וחנה צור. בשנות השישים נוגנו גם קונצרטים מחוץ לאבו גוש בתל אביב ובירושלים. חוגים דתיים, שהתנגדו להשמעת יצירות אלה, הפריעו למהלך כמה קונצרטים והיה צורך להרחיקם מהאולם.

עם פטירתו של הכומר רבואל, שעמד בראש ההנהלת הכנסיה באבו גוש, נבחרה הנהלה חדשה שסגרה את שעריה בפני הפסטיבל. בשנים 1973 – 1974 ניסה זיגי להמשיך את הפסטיבל במקומות שונים בארץ. מלבד ירושלים ותל – אביב נערכו קונצרטים גם במקומות אחרים, כמו למשל באולם המחוזי של עין השופט. נטל ההוצאות לא אפשר את המשך קיומו של הפסטיבל. הפסטיבל נסגר וזיגי עזב את הארץ לצמיתות ולא חזר אליה עוד. הוא מצא את מקומו בעיר ניו – יורק שם לימד נגינת פסנתר.

ביולי 2011 נפטר זיגי בניו – יורק, בן 88 במותו. יהי זכרו ברוך.

מעבר לקונצרטים הבלתי נשכחים יזכר זיגי שטדרמן במיוחד בכך שסלל את הדרך להשמעת יצירות מופת ליטורגיות בשפת המקור באולמות הקונצרטים של כל התזמורות והאנסמבלים בארץ, כולל בפסטיבל ישראל. בפסטיבל אבו גוש נוגנו יצירות אלה לראשונה בישראל. בכך הטביע פסטיבל אבו גוש את חותמו על חיי המוסיקה בארץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן