"זלצבורג של המזרח התיכון" כך כונה בפי כל פסטיבל עין גב של שנות ה – 40 וה – 50 של המאה הקודמת.
זהו גם שם הספר שבו מסופר על הפסטיבל המוסיקלי הזה שבמשך כשלושה עשורים היה האירוע החשוב והבולט ביותר בנוף התרבותי של ארץ ישראל.
זהו גם סיפור על מקום בודד ומנותק משאר חלקי הארץ שבניגוד לכל הגיון דווקא בו צמח, יש מאין, הפסטיבל הזה.
באותה מידה זהו גם סיפורם של אנשים חלוצים, רובם יוצאי ארצות דוברות גרמנית, ייקים, שהתיישבו בקדמת הכינרת ובמשך שנים נאלצו להיאבק בפגעי טבע, בהפגזות הסורים ובבדידיות ולשרוד. ולמרות כל הקשיים הצמיחו מתוכם מפעל תרבותי שעיני מוסיקאים וחובבי מוסיקה מן הארץ ומהעולם נשאו אליו את עיניהם.
זהו גם סיפורם של שלושה ייקים: נסים רון [מקודם מרטין רוזנטל] יליד ברלין, ורנר זומרפלד, גם הוא יליד ברלין ויעקב שטיינברגר יליד מינכן, שתרומתם הייתה מכרעת לייסודו ופריחתו של הפסיבל הזה.
ואולי זה גם סיפורה של תקופה שפסטיבל עין גב היה אחד מביטוייה, תקופה שחלפה לה וכנראה לא תשוב.
