מאת: אורי ינאי, בנם של רות (לבית בינט) ובנימין יונס
לעולם לא אשכח את דודי היקר, אחי אמי, סגן אלוף מאיר (מכס) בינט, שפרשת ה"עסק הביש" הביאה למותו במצרים. מאיר (1917), היה יקה במלוא מובן המילה. גדל בקלן, עלה כנער עם הוריו לתל אביב (1935) ולמד מכניקה עדינה, מיכשור טכני והנדסי. כצעיר מוכשר יצא לעבוד במקצועו בבתי הזיקוק הבריטיים דאז בעבדאן שבעירק, שם יצר קשרים עם בני נוער יהודים וטיפח את זהותם הישראלית, יהודית. עד מהרה הבין שאלקטרוניקה היא העתיד, יצא לווילס באנגליה והשתלם שם באלחוט ויסודות הרדאר.
מצויד בידע זה הצטרף ל'גדעונים' שעסקו בין השאר בהכנת ספינות המעפילים וציודם באמצעי קשר לניהול ההפלגה ארצה. לצורך מילוי תפקידו היה על מאיר לשנות את מקום מגוריו תכופות אך בכל מקום בו גר הקפיד מאיר לבקר באירועי תרבות ובעיקר בקונצרטים שהיו תמיד חלק מחייו האישיים.
עם קום המדינה גויס מאיר לצה"ל. הוא יצא למשימות שונות כשעתה נלווית לו רעיתו יונה (ג'יין) ילידת דרום אפריקה שהכיר בארץ, ובתם מישל (מיכל) אותה אהב מכל.
כיקה, בעל ידע וכישורים חשובים, נשלח (1952) מאיר עם משפחתו למצרים כדי שיצור קשרים עם קצונה מצרית בכירה. ואכן, מאיר יצא כ'גרמני' סוכן פירמה מוכרת לפרוטזות, לשווק את מוצריה במצרים. בתפקידו זה התוודע מיד לבעלי דרגות בכירות בצבא המצרי, בין אם נזקקו הם או פקודיהם לשירותיו. עד מהרה פגש את הגנראל נגיב, נשיא מצרים ורבים מצמרת השלטון. בנוסף, יצר קשר עם מדענים גרמנים שעסקו בפיתוח כלי נשק במצרים.
אישיותו המפוקפקת של מפקד המודיעין הישראלי דאז בנימין גיבלי יצרה מצב בו, ושלא כמקובל בעסקי ביון, הופנתה אל מאיר צעירה בשם מרסל ניניו, שהייתה חלק מרשת הצעירים היהודיים בקהיר ואלכסנדריה. הם הוכשרו בישראל לביצוע פעולות במצרים. מרסל בקשה ממאיר סיוע. מאיר הופתע על ש'הוסגר' כקצין צה"ל אך מי שתרם להפניה זו היה ישראלי, סוכן כפול, אברי אלעד שלימים הובא לדין בישראל.
משפחתנו כאבה וכואבת את הלקחו של מאיר. הוא נתפס, נכלא, עונה ומצא את מותו בכלא המצרי בנר שני של חנוכה, תשט"ו, 1954.
