קהילת הייקים

מרגוט ואיזידור אשהיים – זוג ציירים

ארגון יוצאי מרכז אירופה

"עליך לחלום את הנוף שלפניך וליצור אותו מחדש". כך נהג איזידור אשהיים לומר בכל פעם שניצב לפני נוף עוצר נשימה, מספרת מרגוט לנגה-אשהיים אשתו. האמנות, בעיני אמנים אלה, אינה המציאות כפי שהיא, אלא כפי שהיא נצרפת בכור ההיתוך של רגשות האמן ופרשנותו האישית.

עבור בני הזוג אשהיים שימש האקספרסיוניזם הגרמני של תקופתם נקודת מוצא, ממנה ביקשו להמריא כדי למזג את האוניברסלי ואת התרבות המקומית הישראלית של אמצע המאה העשרים ולהטביע חותם אישי על יצירתם. באותן שנים היו הם האוונגרד בארץ. ללא מוזיאונים שעומדים לרשותו של כל צייר, על קרקע צחיחה, הם הניחו יסודות למסורת ציור, ששימשה מקור השראה לציירים בדורות הבאים, דוגמת אביגדור אריכא, אבנר כץ ופנחס כהן גן.

האווירה הקשה ב"ארבע דמויות" של מרגוט אשהיים, המתארת נשים קשות יום, הלומות שגרה, בבית החרושת של החיים, מטלטלת אותנו. אולם הגם שהציור אקספרסיבי ומבטא חוויה נרגשת, עמוקה, זו אינה מובעת בעיוות אקספרסיוניסטי, אלא באיפוק וביחס של כבוד כלפי הצורה האובייקטיבית של הדברים. האווירה נוצרת רק באמצעות הקומפוזיציה והצבע, על ידי אופן העמדת הנשים מטושטשות הדמות, המוצגות כאיש אחד, קפואות, חסרות מבע, תוך התמזגות בנוף הירוק-החום. כך גם הצבעוניות הקודרת, שאינה אופיינית לישראל, אך מיטיבה לבטא את תחושותיו של איזידור האמן ב"מתרחצים בים".

המאמץ לבטא את האווירה בארץ מורגש גם בבחירה בצבעים. צבעי הנוף המקומי משתקפים במגוון ציורים של איזידור, גם כאלה שהם מופשטים לגמרי, כמו ב"ליד הנחל". אט-אט, עם התערותם בתרבות העברית, שואבים בני הזוג מהמסורת העברית ומהסביבה המזרחית הקרובה לא רק את הצבעים אלא גם את הצורות, כמו ב"דמויות נשים ערביות" וב"דמות יושבת", המתארת ערבי עם מחרוזת (מסבחה), וב"שלוש דמויות וכד" מצידה האחורי של התמונה.

המאבק להטבעת חותם אישי על היצירות, ששורשיהן באסכולות אירופיות, מצוי גם בציורי הנשים של בני הזוג. "ונוס" של טיציאן וציורי נשים "גוֹגֶניות" עצומות עיניים, כאילו הן חולמות או ישנות, הותירו את רישומם על ציוריו של איזידור. גם איזידור וגם מרגוט מרבים לצייר נשים הנראות כשקועות בהגות פנימית, עיניהן בוהות בחלל, או נצפות מהגב כשהן בוחנות את העולם מצדודית העין. קיים גם הדהוד לציורי נשים המקובצות בקבוצות אצל פיקסו וסזאן, אולם רישומם האישי של זוג הציירים ניכר בהיעדרותו של הגבר. בשונה מן הציור הגרמני, למשל, שהיה מוכר לשניהם, הם מסלקים את הגבר מהזירה של החוויה הנשית המשותפת, ובכך מנטרלים את המתח המיני בין הגבר לאישה. נותרת האישה כשלמות לעצמה, מסוגרת בעולמה הפרטי והסודי המספיק לעצמו.

ההיפעמות והחיבה שאיזידור חש לנושא ציוריו מוטבעות במתארים הרוטטים והדינמיים המקיפים את הדמויות הנשיות: ה"קו המושלם", בלשונו של אביגדור אריכא. בהשתקפות האישה כבמראה ("נשים ערומות"), בעיבויו של המתאר ובצל שהדמות מטילה על סביבתה ("אישה בעירום") מביע האמן את עוצמת האישה ואת שלמותה העגולה-המעגלית. הצייר עצמו – אין לו חלק בחוויה הנשית העגולה, הסגורה, הסודית. הוא רואה את עצמו רק פוזל אליה, מחוצה לה ("פורטרט עצמי ועירום").

הגם שמרגוט מציירת נשים בוהות בחלל, מסוגרות בעולמן הפנימי, בבואה לצייר את דיוקן עצמה – עיניה פקוחות לרווחה. כשמכחול בידה וכן ציירים לפניה היא אומרת לנו בפה מלא מה ממלא את כל עולמה. אולי זהו חלק מדיאלוג עם שותפה לחיים וליצירה, על מקום האמנות בחייהם, כפי שהוא משתקף בשני דיוקנאות הבבואה העצמיים שלהם.

תערוכה המתמקדת באמנים שהם בני זוג, מעלה בדרך כלל את המיתוס של  האישה בצל הגאון. סיפור החיים של בני הזוג אשהיים מצביע על גישה מורכבת יותר לשאלת המגדר והיצירתיות.

המודל של חייהם המשותפים מציע מאבק של בני זוג למימוש עצמי ולביטוי עצמי בתוך המסגרת הזוגית. זהו מודל של שיתוף פעולה מעשיר, שנבנה על בסיס של כבוד ותמיכה הדדית. למרות המיתוס על היוצר הבודד מול הבד הלבן, סיפור היצירה אינו נפתח ואינו מסתיים, כנראה, מול הבד הלבן.

איזידור אשהיים נולד במרגונין (Margonin), גרמניה ב-1891.

מ-1925 היה חבר באגודת אמנים בשלזיה. ב-1933 אסרו עליו השלטונות הנאציים לצייר ולהציג את ציוריו, והוא לימד בבית ספר יהודי. ב-1940 עלה לארץ וישב בכלא עתלית שבעה חודשים. ב-1946 נשא לאישה את מרגוט, והם התגוררו ברחביה, ירושלים. נפטר ב-1968.

בשנים 1923-1919 למד איזידור באקדמיה לאמנות בברסלאו ומוריו היו פרופסור אוטו מילר  ((Otto Müller ופרידריך פאוץ' (Friedrich Pautsch). לפרנסת המשפחה לימד בבצלאל החדש בין השנים 1964-1945, ובשנים 1961-1960 כיהן כמנהל בצלאל.

איזידור קיבל את פרס רום (Rom) ב-1933, את פרס דיזנגוף ב-1952 ואת פרס ירושלים ב-1955.

תערוכות יחיד נבחרות: עד 1933 בגלריות בברסלאו ובברלין. 1955: רישומים, ביתן האמנים בירושלים.

1957: הדפסי אבן, מוזיאון תל אביב. 1966: רישומים והדפסים במלאות לאמן 75 שנים, מוזיאון ישראל. 1968: תערוכה בשרלוטנבורג, ברלין.

תערוכות קבוצתיות נבחרות בחוץ לארץ: 1956: ביאנקו-נרו, לוגאנו. 1958-1956: ביאנלה בוונציה. 1958: הקונסוליה הבריטית בלונדון. 1959: ביאנלה לגרפיקה, לובליאנה, יוגוסלביה. 1960: ביאנלה לגרפיקה, טוקיו. 1964: עיריית ברלין, שיינברג: ציור שלזי. 1966: אגודת חובבי אמנות, קאסל, גרמניה.

מרגוט לנגה-אשהיים נולדה בגלייוויץ' (Gleiwitz), גרמניה. עלתה לארץ ב-1935. נפטרה ב-1981.

מרגוט למדה באקדמיה לאמנות בברסלאו ומוריה היו פרופסור קֶמפפר (Kämpfer) ופרופסור אוגן ספירו (Eugen Spiro). כמו כן למדה באקדמיה בווינה ובאקדמיה גרנד שומייר (Grande Chaumiēre) בפריז.

לפרנסת המשפחה מכרה פרחים בחנות פרחים ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים.

תערוכות יחיד: 1967: בית האמנים בירושלים. 1972: מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה.

תערוכות משותפות

בתערוכות קבוצתיות: 1953: "תערוכה כללית של אמני ישראל", מוזיאון תל אביב. 1956: "תערוכה כללית של אמני ישראל", מוזיאון תל אביב, "121 ציירים ועשרים פסלים". 1957: אגודת הציירים והפסלים בישראל, מוזיאון תל אביב. 1959: "תערוכת הסתיו של אמני ירושלים", בית האמנים, ירושלים. 1960: "תערוכה כללית של אמני ישראל", אגודת הציירים והפסלים בישראל, מוזיאון תל אביב – בית דיזנגוף.

1963: "תערוכה כללית של אמני ישראל",מוזיאון תל אביב ואגודת הציירים והפסלים בישראל. 1967: "תערוכה כללית של אמני ישראל", מוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין.

פעולות מרגוט להנצחת איזידור

לאחר מותו של איזידור פעלה מרגוט לשמירת זכרו בתודעה הציבורית. היא תרמה מיצירותיו למוזיאון יד לבנים בפתח תקווה, ביקרה את מוסדות המדינה על שאינם פועלים להנצחתו של איזידור, יזמה תערוכות לזכרו ואף כתבה דברי הקדמה בקטלוגים של תערוכות אלה. בקטלוג תערוכה בבית האמנים בירושלים כתבה:

"זכיתי ללוות את אשהיים בחייו למעלה מעשרים שנה ולהכיר את גודל רוחו. מכוחה של הכרה זאת העזתי לרשום מלות הקדמה קצרות לקטלוג של תערוכת הזיכרון הנוכחית. מאמינה אני שאילו ניתן לו לאשהיים, היה מקבל דברי באהבה הגם שנכתבו ביד לא אמונה" (1969).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן