קהילת הייקים

סיפור משפחת הופמן מברלין / עדנה בר-און

ארגון יוצאי מרכז אירופה

אמי לוטה-לאה שוורצפלד עלתה בפברואר 1939 בת 16 מהכשרת צעירי מזרחי בראשות יוסף בורג. כבת יחידה הותירה את אמה שעבדה בבי"ח והאמינה שעבודתה חיונית. אביה הרב אהרון נפטר ב-1932 ונקבר בברלין.

הגיעה לגרעין רודגס ב"כפר אברהם" פתח תקווה וכשהקימו את קבוצת יבנה, עברה לת"א בקרבת אחי אביה שמעון ומשפחתו. התגוררה ולמדה תפירה ב"בית צעירות מזרחי". קרוביה היו: דינה וישעיהו קניגסברג ממייסדי קיבוץ "נען", מניה, זפל, פרנקה וארנולד פליישר מת"א ואורזל יוצאת "טירת צבי".

במכתבה האחרון, אמה אידה כתבה, שנישאה למוזס קריסטל. גורלם נודע אחרי שנים מ"יד ושם". כל חייה הרגישה אשם על שהותירה את אמה. אישה חזקה שהאובדן בגיל צעיר גרם לחרדות ודיכאון שפרצו בעוצמה בשנותיה האחרונות.

ב-2012 הצבנו, אחותי ואני, אבן נגף בברלין בכתובת: Kollwitzstraße 92.

אבי ולדמר-זאב (בובי) יליד 1912 עלה באוגוסט 1939 בעזרת משה לנדוור, מעסיקו בברלין שעלה ב-1935 והסדיר לו סרטיפיקט עליה. בבואו עבד בהפצת קפה לנדוור לחנויות רכוב על אופניו. בשנות ה-40 קנה אבי בדמי מפתח, חנות לממתקים "רוקוקו" בכיכר דיזנגוף. נעים הליכות בג'קט ועניבה, אהב מוזיקה קלאסית ופיליטונים של דז'יגן ושומאכר ו- Die Spitzbuben וממנו ירשתי אהבתי למוסיקה קלאסית.

אביו, אלכסנדר הופמן, מהנדס חשמל בחברת "שינדלר", נשלח ב-1934 לבנות מעליות בחיפה ואבי ואחיו ביקרו אותם  אך שבו לברלין. קלרצ'ין אחותם נישאה לוורנר הגרמני-נוצרי. תאו, מהנדס חשמל, הגיע לארץ אחרי אחיו ב"העפלה", נישא לטובה מאיר ועבד כמהנדס בחברת "מאיר" בפתח תקווה עד מותו המוקדם בשנות השישים. תאו וטובה בנו ביתם בסביון ועברו אליו עם בנם שלום.

קלרצ'ין נשארה בברלין עד סוף המלחמה, עברה תלאות רבות עם בעלה וניצלו בעזרת משפחתו הגרמנית אסטהיימר. לאחר המלחמה עלו והתגוררו בשד' מוצקין.  קלרצ'ין עבדה כתופרת ווורנר כפועל בניין. קלרצ'ין, מלאת חיים וחברותית אך וורנר מר נפש על עמו ומתבודד ןהשניים נאלצו לעזוב לגרמניה. הוריו הורישו להם חלק מביתם בשכונה יוקרתית בברלין (פרונאו) ושם ביקרנו אחותי ואני לסירוגין מתחילת שנות ה-80 כל שנה.

סבי אלכסנדר נפטר בחיפה ב-1940 ונקבר בנחלת יצחק. לאחר מותו גרו סבתי ואבי בבן יהודה ולאחר נישואיו עברה לדירת חדר בשד' חן 3. עיסוק סבתי היה לשבת לפני חנות אבי, תחילה "רוקוקו" ולאחר מכן "עורטקס" למוצרי עור ופלסטיק, בקפה "באום", בכיסא קבוע ולגרש את הילדים המתקרבים לשמשה עם מקל הליכה. ילידת אודסה שידעה רוסית וגרמנית מאחר, שחיה בברלין מנעוריה ושם קבורים הוריה, אך לא עברית. אמי התלוננה שהיא יורדת לחייה אבל אלי הייתה חביבה ולקחה אותי כילדה לרחוב אהרונוביץ' הסמוך לכיכר דיזנגוף, לבית באוהאוס אלגנטי שבחצרו בריכת דגים לצפות בדגי זהב. כשעברה לבית אבות בנתניה סבלה מדמנציה וביקרתיה עם אבי. לאחר מותו המוקדם ביקרתיה מבלי שידעה שבנה נפטר. סבתי (אומי) גיטל בת ליפא ליברמן נפטרה בסוף 1971 וקבורה בסביון.

הורי ילידי ברלין הכירו ונישאו בארץ ואבי מבוגר מאמי בעשור. דיברו גרמנית בבית ובגן הילדים חיפשתי ילדים דוברי גרמנית. אחד הילדים שאל אותי בגרמנית "איפה התיק שלך?" וזכרתי שבחנות "רוקוקו" של אבי יש תיקים קטנים עם ממתקים. צעדתי משכונת מחלול שלחוף הים עד כיכר דיזנגוף וכשהגעתי דרשתי תיק מהמדף:Tasche!  (תיק בגרמנית).

נולדתי בבי"ח "פרוינד" ביהודה הלוי ועד גיל 12 גרנו בשני חדרים ומרפסת בבן יהודה 112. בילדותי טיפסתי  על עץ התות בחצר משפחת טפט, פלשתי למחסן בחצר וביליתי בים. אחותי נולדה ב"אסותא" בארבע ארצות, שחומה כאבי ועיניים ירוקות כסבתה. אמי ביקשה בן ולא הסתירה אכזבתה.

במלחמות ישבנו בכניסה מוגנת בשקי חול עם האלמן פוטרמן ובנותיו מירה וניצה, גב' נייסר האלמנה הקשישה ומשפחת ענבי: אם, בנה איתמר וסבתו גב' אלטשולר, דוברת רוסית. עדליידע בפורים ומצעדי עצמאות ראינו ממרפסתם. בחזית הייתה מכולת הזוג אלטשולר, קיוסק גזוז ואטליז. בסמוך מסעדת "תנובה" של קרל ורודי ולידם מספרת "דיאמנט". ברחוב נתן החכם קנינו קרח במלקחיים ל"ארון הקרח" ולנפט נזקקנו לחמום מים באמבטיה ולתנור בחורף. רופא הילדים שלי ד"ר אויפרט גר במספר 114. בסמוך לבית בן גוריון שיחקנו ואספנו עלים לתולעי משי, ירדנו לחוף גורדון במדרגות ושיחקנו בבית הקברות המוסלמי.

למדתי בבית חינוך בצפון והצטרפתי ל"תנועה המאוחדת" בחולצה כחולה וסרט אדום. זכורה בחום המחנכת יפה שמרלינג. כשעברתי לרחוב בלינסון ובי"ס תל נורדאו בכתה ו', למדתי תחילה במשמרת שנייה וזכורה בחיבה המחנכת הוותיקה וובר. השתתפתי ב"פעולות" שבועיות בתנועת "ברית מכבים עתיד" בדיזנגוף 100, שחיתי בבריכות "הדסה" ו"גלי גיל" וחברי בתקופה זו היה רפי קרסו המצחיקן בחבורה.

אמי צמה בכיפור והתפללה ב"אולמי גיל" וכשנמכר, בביהכ"נ "איחוד שיבת ציון". הדליקה נרות בערב שבת בפמוטים שהביאה מהבית והסבנו לארוחת שבת כשלמדתי בירושלים והגעתי לסופי שבוע עם שאול, שלימים היה אישי.

זכורני אבי חולה באולקוס ובשנות השישים נותח פעמיים ע"י פרופסור מרכוס, מצבו החמיר עד שהתגלה סרטן בעצמות. נשא סיבלו בשקט ובצנעה ונפטר בביה"ח "אסותא" ברחוב ז'בוטינסקי ב-1970 בן 58 לאחר שהכיר את נכדו הבכור ב-1968 ונכח בנישואי אחותי יהודית.

ב-1956, כבת 12, עברנו לבלינסון 4 ליד תיאטרון "אוהל". למדתי בגימנסיה "הרצליה" החדשה בלחץ דודתי טובה לבית מאיר שתרמו לבנייתה. אמי בישלה תפריט קבוע: בתחילת השבוע שאריות מהשבת: מרק עוף, כבד קצוץ, עוף או בשר. בשלישי ספגטי או פלשינקן גבינה, קינמון וסוכר, ברביעי דג ובחמישי קציצות בשר. בהתבגרותי אמי כפתה עלי רצונה בכול ונהגה לסטור לי בכעסה. פחדתי והוקסמתי ממנה, מהניקיון והסדר שהשליטה ומטיפוחה העצמי.

בת 16 נסעתי עם אמי לרופא בגרמניה בגלל מחלת הספחת (פסוריאזיס) ממנה סבלתי מגיל 7. בשוויץ נפגשנו עם  חברת נעורים של אמי, בצרפת עם קרובת משפחה ובאנגליה אצל אחיות סבא אהרון – צילי ונטי, שבנה אלן עלה לארץ והקים משפחה. בגרמניה אמי ביקרה בסביבת ילדותה ושבה כואבת.

כשקבלתי רישיון נהיגה בגיל 18 ביקשתי מאבי לנהוג במכוניתו, שהייתה יקרה לו מאד אך סורבתי. אמי נתגלתה כאשת עסקים מצליחה כשניהלה את החנות במחלת אבי ובמותו.

שכנינו בבלינסון: משפחת שוחט וילדיהם יורם ואנית. הקבלן הוכצייט, שבנה את הבניין בשנות ה-40 ממנו קנו הורי בדמי מפתח, משפחת וולר מבעלי אולם "תכלת" שבתם אביבה נישאה ליורם ארידור ועל הגג בדירת שני חדרים שפרה מור, חברתי לימים.

רוב חברי הורי הגיעו בשנות השלושים והיו דוברי גרמנית, נפגשו בכל שישי בערב לשחק בקלפים. בשבתות בילו בפארקים (גן פריזלנד בהרצליה), בטיולים ובים, התחפשו בפורים ובילו במסיבות.

בת 18 עזבתי ללימודים בירושלים ויהודית גרה עם ההורים עד שסיימה צבא. ב-1965 נישאתי לשאול וגרנו בירושלים. עקב מחלתו האנושה של אבי עזבנו לעזור לאמי. כאלמנת שאול, שנפטר ב-1973 וכאם לשני ילדים קטנים, עבדתי בחנות "עורטקס" עם אמי עד למכירתה שנה לפני העבודות להגבהת הכיכר ב-1976 ואז מצאתי ייעודי המקצועי בעבודה סוציאלית.

לאחר מות אבי, לו הייתה נשואה 28 שנים, נישאה אמי למשה קניגסברג ב-1973 והשניים גרו בבלינסון, טיילו בחו"ל, אירחו משפחה וחברים. ב-1980 התגלה לאמי סרטן שחלות, נרפאה ונחשבה לנס רפואי. הדאגה לבריאותה והטיפוס לקומה הרביעית בבלינסון הובילו לדיור מוגן ב"אחוזת בית" ברעננה ב-1997. משה נפטר ב-2001 לאחר 28 שנות נישואין לאמי. אמי המשיכה להיות פעילה חברתית אך לימים מצבה הבריאותי הידרדר עד לפטירתה ב-2002, מעט לפני גיל 80.

5 תגובות

  1. כל כך הרבה שנים אנו מכירים עוד כשגרת בבילינסון 4 ואני ילד בצבא.
    למרות קרבת המשפחה בינינו,מסתבר כי ידעתי רק מעט מסיפורך וסיפור משפחתך.
    עשית "חסד של אמת" עם הורייך בכתיבת קורות המשפחה ופרסומו
    באהבה אורי נוה.

  2. עדנה יקרה,
    נהניתי לקרוא וללמוד את קורות החיים של משפחתך. מאחלת לך ולאחותי ולמשפחותיכן כל טוב והרבה בריאות.

  3. הי עדנה, הבוקר התכתבנו ונהיינו חברות בפייסבוק. התרגשתי לקרוא מה שכתבת באתר של ארגון יוצאי מרכז אירופה. כל כך הרבה נקודות השקה יש לנו: גרתי בפינסקר מול רחוב דרויאנוב, ממש על יד בילינסון, וכיום אפילו נפגשת לעתים בחברה עם אביבה ארידור, לשעבר וולר. הייתי כפי שסיפרתי בחתונת הוריך לוטה ובובי בבית הכנסת איחוד שיבת ציון בבן-יהודה. למדתי בתל-נורדוי, ובכיתות ב-ג במשמרת שניה בי"ס פרישמן. בצבא הייתי מש"קית סעד ועשיתי קורס בקריה מטעם ביה"ס לעו"ס מירושלים, לימים, בהיותי כבר פסיכולוגית למדתי בתכנית להנחית קבוצות בבי"ס לעו"ס בתל-אביב. דודתי לוטי נישאה לרודי שפלן, וזוכרת גם את רוזה לנדוור. וכמובן את סבתך שדיברה רוסית וגרמנית, כמו אמי שהיתה ילידת ריגה. אגב, לאמי היתה שנים רבות חנות "רוקוקו" נוספת לממתקים, באלנבי 31.
    אשמח להכירך אישית. יש לנו הרבה במשותף…שנה טובה וגמר חתימה טובה

  4. היי עדנה
    שנים שלא התראינו , כנראה בגלל שאני בארצות הברית מאז שהתחתנתי בפברואר 1978.
    נזכרתי בך היום פתאום ונכנסתי לגוגל ומצאתי אותך ואת כל סיפור משפחתך.
    אפילו ראיתי את עצמי בתמונה האחרונה של החברות. זו אני עם התסרוקת הנוראית הנפוחה.
    מקווה שתצרי קשר.
    אשמח לשמוע ממך.
    לאה וייס (קישוני).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן