קהילת הייקים

על הדרך ל-"בית אהבה" / אילת ברגור

ארגון יוצאי מרכז אירופה

"בגיל 12 שמעתי פעם ראשונה על "בית אהבה" ועל הדודה רבא שלי באטה ברגר. עשרים שנה מאוחר יותר מצאתי את עצמי מול "בית אהבה" הברלינאי, מול תמונתה של אותה באטה ברגר, שאותה למדתי להכיר ולהעריץ על עוז רוחה וגבורתה עוד בהיותי ילדה צעירה…הגעתי לברלין, ישראלית, דור שלישי לעולים מגרמניה, כדי  להתחקות על העבר שלי ושל משפחתי ולהעביר את מורשתו אל העתיד. זוהי גם הברית הנסתרת שליוותה והדריכה אותי במסעי, מישראל לברלין וחזרה." 

(סיפורה של אילת ברגור על נסיבות יצירתו של סרטה הדוקומנטרי – בשילוב קטעי משחק- 63 דקות, עברית וגרמנית, הפקה: עדנה ואלינור קוברסקי- עדן הפקות, בימוי ותסריט : אילת ברגור)

במרץ 2005 הוזמנתי לחגיגות פורים בכפר הילדים והנוער 'אהבה' בקרית-ביאליק. בשער קיבלו את פני עשרות ילדים מחופשים לליצנים, חיות ויצורים מהאגדות בריקודים ובשמחה גדולה.  אחרי תהלוכת העדליידע המסורתית הציגו  הילדים בחדר האוכל הצגת ילדים המספרת על המן הרשע שרצה להשמיד את העם היהודי. ישבתי בחדר האוכל  בין  האורחים, הילדים, המורים והמחנכים ולא יכולתי שלא לחשוב על הצגה אחרת ו'ילדי אהבה' אחרים, שהציגו את אותה הצגה בשנת 1933, מיד אחרי שהיטלר עלה לשלטון. מחשבותיי נדדו  לאותם ילדים שחיו בבית אהבה בברלין בשנת 1933,  לילדים שאותם רצתה הדודה-רבא שלי , באטה ברגר, להציל מציפורני הנאצים; להם היא בנתה את "בית הילדים והנוער אהבה" בפלשתינה כדי שיהיה להם בית במקום הבית שנהרס בברלין ;  וזוהי הברית הנסתרת הקיימת כבר 70 שנה ויותר בין היתומים, ילדי משפחות הרוסות וחסרי בית  במדינת ישראל 2008 ובין הילדים  היתומים וחסרי הבית של שנת 1934  שברחו מגרמניה הנאצית לעתיד בטוח יותר.

בגיל 12 שמעתי לראשונה על "בית אהבה" ועל הדודה-רבא שלי באטה ברגר, כאשר עשיתי עבודת שורשים על משפחתו של אבי. כילדה, התרגלתי לחשוב עליה כעל גיבורה משפחתית. רק מקץ עשרים שנה ,התחלתי להבין שבאטה איננה שייכת רק לנו; שסיפורה המיוחד, שאין דומה לו, צריך להפוך לנחלת הכלל. "בית אהבה" ( הסרט והספר)  הוא סיפורה האמיתי של באטה ברגר , מנהלת בית היתומים היהודי  בברלין, שהבינה כבר בשנת 1934 ש"בגרמניה אין עתיד לילדים יהודים". במפעל הצלה יוצא דופן  בעזרת הנרייטה סולד מעליית הנוער והסוכנות היהודית, היא הצליחה להציל כ-70 ילדים יהודים ממוות בידי הנאצים בשנים 1934-1935. בין השנים 1934-1940 (כלומר, גם במשך המלחמה עצמה), חולצו  על ידי באטה ברגר בעזרת עליית הנוער כ -300 ילדים מכל רחבי אירופה. ילדים אלא הועלו לישראל ונקלטו  ב"בית אהבה" בקרית ביאליק. ביניהם היו ילדים מאוסטריה, איטליה, פולין ועוד.

בנובמבר 2001 ביקרתי בפעם הראשונה בברלין במסגרת הפסטיבל "ת"א ללא הפסקה". ההתרגשות שלי הייתה עצומה,שהרי גרמניה, היא ערש משפחתו  של אבי. אני ישראלית, צברית, מעולם לא  קראתי  את גתה או את היינה, לא  ידעתי לקרא או לדבר  גרמנית מלבד לשעשע את סבתי בביטוי חביב : BIST DU OMI'S SUSSE. לא דמיינתי עד כמה ביקור זה יהיה משמעותי בשבילי: שמכאן ואילך אלמד גרמנית, אתאהב (למרות רצוני) בברלין ואתחיל במסע מרתק לעברה של משפחתי אשר ישפיע עלי בשנים הבאות של חיי ועל יצירתי. אחד הסיורים שאורגנו על ידי הפסטיבל היה לרובע היהודי הישן, Mitte. בדרך לבית הכנסת העתיק  ב Oranienburgerstr. התעכבה המדריכה ליד אחד המבנים, ופתחה בהסבר: "פה היה בית יתומים יהודי, לפני המלחמה, בשם בית אהבה…." מאותו רגע התקשיתי להקשיב. עיני נתקלו בתמונתה של באטה ברגר (Beate Berger, )דודתו של סבי, שהוצגה בתוך השלט הקבוע בפתח הבית.  זה היה רגע של סגירת מעגל. בגיל 12 שמעתי פעם ראשונה על   "בית אהבה"  ועל הדודה רבא שלי באטה ברגר, ועשרים שנה מאוחר יותר מצאתי את עצמי מול "בית אהבה" הברלינאי, מול תמונתה של אותה באטה ברגר, שאותה למדתי להכיר ולהעריץ על עוז רוחה וגבורתה עוד בהיותי ילדה צעירה.

שנתיים אח"כ, ביוני 2003  הגעתי שוב  לברלין. ישראלית, דור שלישי לעולים מגרמניה, כדי  להתחקות על העבר שלי ושל משפחתי ולהעביר את מורשתו אל העתיד. זוהי גם הברית הנסתרת שליוותה והדריכה  אותי במסעי, מישראל לברלין וחזרה. כיוצרת המשלבת ביצירתה  גם אספקטים אישיים, אני מאמינה שחשוב לתעד את סיפורם של האנשים שלקחו חלק בדרמה העצומה הזאת הילדים של "בית אהבה".  מעטים מהם  עדיין חיים כיום, רובם בישראל ובודדים באירופה. כבת משפחה, כמובן, חשוב היה לי  לעשות את הסרט לזכרה של באטה. כישראלית אני מאמינה שחשוב להאיר את  הסיפור הזה שמכיל בתוכו את  הברית נסתרת הפתלתולה וארוכת השנים בין ישראל לבין גרמניה. כשחזרתי מברלין, הביתה לישראל, רציתי לדעת יותר על הסיפור של באטה ברגר ובית היתומים שלה. חיפשתי את "ילדי אהבה" שהכירו אותה.

להפתעתי קיבלתי עשרות רבות של טלפונים מ"ילדי אהבה" שעדיין חיים היום ברחבי מדינת ישראל.  הם היו נרגשים מהמודעה ולהוטים לספר לי על ילדותם ואת זיכרונותיהם מהבית בברלין ובפלשתינה.  נפגשתי עם רבים מהם , כולם בני 80 ומעלה ויש ביניהם כבר בני 90. למרות שדיברנו בעברית סיפור הזיכרונות שלהם מילדותם בבית הילדים "אהבה" בברלין מתובל במילים ובביטויים בגרמנית. לשיחותיי עם  ילדי אהבה שכבר אינם ילדים  הייתה השפעה גדולה עלי. כל אחד מהם סיפר לי על חשיבותו של 'בית הילדים והנוער אהבה ' ועל השפעתה של באטה ברגר עליו או עליה. כיצד המעבר מברלין לפלשתינה בגיל כה צעיר, עזיבת החברים בני המשפחה והסביבה המוכרת עיצבו את אישיותו או אישיותה והובילו את כל אחד ואחת מהם למקומם היום.

אך מעל לכל הסיפורים המדהימים האלה שררה תמיד עננה, העננה שקשורה לבני המשפחה ,הילדים והנכדים החיים היום בישראל ואשר הזיכרונות והסיפורים על העבר לא מעניינים אותם.  ולכן המפגש איתי, בחורה צעירה, ריגש אותם במיוחד. הם היו להוטים לשתף אותי בסיפורים ובזיכרונות השמחים והכואבים  ולפתוח בפני את אלבום התמונות המשפחתי. ככל שהמשכתי בתחקיר הופתעתי לגלות עד כמה מעט ידוע על בית הילדים אהבה ועל באטה ברגר בישראל ובגרמניה.

יותר מארבע שנים  תחקרתי את הסיפור על 'בית הילדים ונוער- אהבה' בברלין ובישראל. ראיונות מסמכים, חומר ארכיוני, תמונות, מכתבים וסיפורים מילאו את מחשבותיי כמעט בכל שעה משעות היום . בסרט זה אני מנסה לארוג את ההיסטוריה, הזיכרונות והתרשמותי האישית לסיפור אחד. בשנת 2006 יצא בגרמניה ספרי " Ahawah Heisst Liebe " בהוצאת הספרים הגרמנית DTV, הספר כמו הסרט מספר את סיפורה של באטה ברגר ו"בית אהבה".

אני מאמינה שהשילוב של סרט וספר הם הדרך הטובה ביותר לספר את סיפורו של "בית אהבה" . מצד אחד הספר שמכיל ראיונות, מסמכים היסטוריים, חומרי ארכיון נדירים, ומתפרש על תקופה רחבה יותר מאשר הסרט. ומצד שני הסרט "בית אהבה"  בו ניתן להכיר את ' ילדי אהבה'  להרגיש ולהתרגש ביחד איתם. 'בית אהבה' (הספר והסרט) הוא סיפור היסטורי המכיל בתוכו ראיונות ,חומר ארכיוני וסיפורים עלילתיים דרמטיים המבוססים על סיפור אמיתי שנולדו בדמיוני .

אילת, כפי שהיא מעידה על עצמה, בת הדור השלישי ליוצאי גרמניה בישראל. היא ילידת 1969 , תל-אביבית, מלמדת ויוצרת דוקומנטארית כשמאחוריה, שורה של סרטים ופרסים.

מתוך ה- MB יקינתון – מרס 2008, אדר ב' תשס"ח, גיליון מס' 223

תגובה אחת

  1. איילת שלום
    רק עכשו קראתי את פרסומך מיקינתון 2008.
    איילת ברגור לשעבר ברגר הדליק אצלי מנורה.
    אני חושבת שאת גדלת בתל אביב ברח. סמולנסקין 14 קומה 2.
    גם אני גרתי בבית זה בבית משפחת דוד בקומה 1.
    ההורים היו מיודדים. בגלל תפקיד של אביך שיניתם את שם המשפחה לברגור.

    אשמח לשמוע ממך.
    המייל שלי
    shnuki_2000@yahoo.com

    בברכה רחל גר-און לשעבר דוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן