ספרו המופלא של יונס יונסון "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", מתאר את חייו של זקן בן מאה, שבורח מבית אבות. אני רוצה לספר לכם על צעיר בן מאה, שעדיין לא ברח מביתו בדיור מוגן, מכיוון שחסרונו של הדייר הפעיל ומלא המרץ היה מתגלה מיד. סיפור חייו של רודי ברטא יכול למלא את דפיו של ספר מרתק ואני אסתפק, במקום המוקצב לי, בראשי פרקים בלבד.
נדברתי עם רודי בביתו, בשעה 4 אחה"צ. השולחן במרפסת היה ערוך, רודי הביא עוגה מהמקרר, הציע לי ממיני התה שעל השולחן ואפילו דאג להביא צלוחית עבור שקיות התה המשומשות. עכשיו, כאשר הכל היה מוכן הוא התחיל לספר לי על המחצית השנייה של חייו. אולי, למען הדיוק הכרונולוגי, אתחיל במחצית הראשונה, זו שכבר חרשנו בפגישה קודמת.
רודי נולד בברלין כחודש לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה. אביו, אלברכט ברטא, מהגר מהונגריה, התחתן בשנת 1909 עם קטה אנדרס, יהודיה, דור שלישי בברלין. לזוג נולדו שלושה בנים, כאשר רודי (ליתר דיוק רודולף פאול), יליד יולי 1914, הוא האמצעי מבניהם.
רודי נולד אל תוך מלחמת העולם הראשונה. את שנות ילדותו העביר בגן ילדים ובבית ספר נוצרי, מנותק מחברת בני גילו היהודיים. המשפחה, המתנתקת מכל סממן יהודי (אפילו שמות שלושת האחים הם שמות גרמניים אופייניים), גם פוסחת על בר המצווה של בנם, רודי. בשנת 1929, כאשר פורץ המשבר הכלכלי העולמי והעסק המשפחתי פושט את הרגל, הנער רודי מגורש מבית הספר, מכיוון שהוריו לא שילמו את שכר הלימוד. רודי מוצא עבודה מזדמנת, איסוף כדורים במגרשי טניס תמורת 60 פניג לשעה.
קרוב משפחה של האם, יוליוס קלאוזנר (אביה של מרגוט קלאוזנר), הציע לאמו של רודי להעסיק את הנער במפעל המשפחתי לייצור נעליים LEISER. רודי עבר שם ממחלקה למחלקה וכאשר, לאחר עליית הנאצים לשלטון, מפעל הנעליים נסגר, נמצאה לבחור הצעיר, בזכות מיומנותו המקצועית, עבודה כמנהל מחלקה, במפעל נעליים אחר.
הנער רודי הצטרף לתנועת הנוער היהודי "בלאו-וייס" אך כאשר זו קיבלה גוון ציוני, דרשו ההורים מרודי לעזוב את התנועה. מאידך, כנראה ששמו של הבחור הצעיר הלך לפניו, מכיוון שממש באותה עת (1931) נקרא רודי למשרדי הקהילה היהודית, ברוזן שטרסה בברלין ושם מציעים לו לסייע באיסוף ילדי מהגרים יהודיים ממזרח אירופה מהרחובות ושילובם בתנועת נוער יהודית, "דר רינג". ילדים אלה הגיעו מבתים בהם דיברו יידיש והקהילה רצתה להקנות להם את ערכי השפה והתרבות של מולדתם החדשה, כדי שיגדלו כיהודים גרמנים.
בשנת 1934 נפגשו באקראי מדריכי וחניכי תנועת הנוער הציונית עם מדריכי וחניכי "דר רינג". העננים שכיסו את שמי גרמניה, ההתנכלות ליהודים וההכרה שעתידם אינו כאן, הביאו, בליל ה-30.6.1934, לאיחוד שתי תנועות הנוער. מבחינתו של רודי, אז בחור בן עשרים, נוסף למניע האידאולוגי גם מניע רומנטי. בתנועת הנוער הציונית הייתה נערה בלונדינית, אסתר גולדמן שמה, ילידת וורשה, ששבתה את ליבו. ואיך אומרות האגדות, אסתר ורודי חיים ביחד באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
רודי, צעיר בתחילת שנות העשרים של חייו, נשלח לפראג להשתלמות בתנועת "תכלת – לבן", לקראת תפקידי הדרכה בתנועה הציונית בגרמניה. בשובו לגרמניה, נשלחים רודי ואסתר למערב הרייך הגרמני, כדי לארגן נוער יהודי לקראת העלייה לארץ במסגרת "עליית הנוער". במקום מושבם החדש, בדיסלדורף, רודי משתף פעולה עם פעילי התנועה הציונית המקומית. אחד מהם, עורך דין לשעבר, שרישיונו נשלל על ידי הנאצים, מטפל, מטעם התנועה הציונית בישום ההסכם בין השלטונות הנאצים והסוכנות היהודית על העברת רכוש של המהגרים היהודים לארץ-ישראל. אילזה, אשתו הצעירה של הפעיל הציוני, בת גילו של רודי, נמצאת אז בחודשי הריונה האחרונים. כאשר כיום שואלים את רודי כמה זמן הוא מכיר אותי, הוא אומר "אני מכיר את מוקי מגיל מינוס ארבעה חודשים".
בשנת 1938 אסתר ורודי מוזעקים לברלין. המפלגה הנאצית הגרמנית השתלטה על העיר החופשית דנציג (כיום גדנסק (וזוג המדריכים הצעירים אמור להישלח לשנתיים (עד 1940) לעיר הנמל בים הבלטי, כדי לארגן את הנוער היהודי שם לקראת עליה לארץ-ישראל. יומיים לפני יציאתם ליעדם החדש, מקבלת אסתר, ילידת וורשה ואזרחית של ברית המועצות, מכתב גירוש מגרמניה. למזלם של אסתר ורודי הם נאלצים לשנות את תכניתם, אסתר מצליחה להשיג לשניהם ולמשפחתה סרטיפיקטים והזוג הצעיר עושה את דרכו לארץ-ישראל. בדרכם לחופי הים התיכון הם עוברים בווינה ביום האנשלוס (הסיפוח) של אוסטריה לגרמניה.
שני צעירים מגיעים אל הלא-נודע. בנמל חיפה מודיעים להם שהם אמורים להצטרף לגרעין קיבוצי חדש בקיבוץ אלונים. בדרכם לביתם החדש בארץ ישראל, מותקף האוטובוס ביריות של פורעים ערבים. הזוג הצעיר "מתחתן" בקיבוץ וזוכה ל"אוהל משפחה". רודי הגבר הצעיר, נשלח על ידי הקיבוץ לעבודה גופנית מפרכת, תחילה במחצבת "סולל ובונה– אבן וסיד" ואחר כך במחצבה של מפעל המלט "נשר". לפי ההתבטאויות של רודי, כיום, 75 שנים אחרי, אני מבין, שזו הייתה התקופה הקשה בחייו. כאשר רודי הדריך בני נוער בגרמניה לקראת עלייתם לארץ-ישראל הוא בוודאי לא האמין שיבוא יום והוא, המדריך הנערץ, העולה החדש החוזר למולדת, יעבור, בחוסר ברירה או אלטרנטיבה תעסוקתית אחרת, ניצול מחפיר ככוח עבודה זול. מן המחצבה עובר רודי למשטרת הישובים העבריים. הוא מועסק בשמירה על קו הנפט מעיראק ומניעת מעבר אמצעי לחימה, שיוצרו על ידי הגרמנים בישוב הטמפלרים וולדהיים, לפורעים הערביים בכפרי הסביבה.
לילה גשום אחד, בשנת 1942, כאשר אסתר ורודי חוזרים מתל-אביב הם מגלים, שאוהלם נהרס בסערה וכל רכושם הפרטי שקוע בבוץ. גורל הזוג הצעיר לא נגע לאיש בקיבוץ וכך בלילה ההוא גמלה בלבם ההחלטה לעזוב את אלונים. רודי ואסתר עוברים לחיפה, הוא מתקבל לעבודה בגידור מיכלי הדלק שבמפרץ חיפה והיא עובדת במסעדת "מטעמים" המיתולוגית. בהמשך, שניהם עובדים יחד בקפה "האס" ומוכרים לאורחים האנגלים והיהודים Milk shake and apple pie. כאן, בעיר התחתית של חיפה פוגש רודי מכר וותיק מגרמניה, שברח לאנגליה ועלה לארץ משם, יקותיאל (קסיל) פדרמן. הפרויקט המשותף הראשון של שני האנשים האלה, שבהמשך ישתפו פעולה כמעט שני עשורים, קשור במלחמת העולם ובהפצצות של האיטלקים על אזור חיפה. רודי מוכר בדים להאפלת חלונות הראווה של החנויות ברחוב הרצל ויקותיאל פדרמן מתקין את בדי ההאפלה.
אסתר ורודי עוד מספיקים לנהל פנסיון בירושלים, רודי מתגייס לצה"ל ומשרת בחטיבת "כרמלי" ואז הוא שב וחובר לחברו מנוער, יקותיאל פדרמן ובמהרה הופך למנהל העסקים הראשי של קבוצת פדרמן. אלה הימים שלפיתוח רצועת חוף "גליה" בקרית ים, רכישת מלון "קטה דן" בתל-אביב והקמת מלון "דן" בעיר(הראשון ברשת מלונות "דן"), רכישת מלון "המלך דוד" בירושלים והקמת חברת חיפושי נפט לישראל בע"מ ופיתוח שדה הנפט בחלץ.
מדינת ישראל נמצאת בתקופת העלייה ההמונית ויקותיאל פדרמן נקרא על ידי ראשי המדינה להקים, יחד עם משקיעים ונותני ידע טכנולוגי שוויצריים, מפעל לייצור חומרי בניה זולים. כך מוקם בנהריה מפעל "ישאסבסט", המייצר לוחות צמנט-אסבסט, חומר בנייה זול (שלימים יתברר כחומר קטלני), המאפשר הקמת דיור המוני מהיר וזול. כמנהל הפרויקט רודי בונה לעצמו, על חוף בנהריה, בית קיץ עשוי כולו מלוחות צמנט אסבסט.
אני זוכר, מילדותי בנהריה, את השם רודי ברטא ואכן רודי מאשר כי בנהריה, אסתר והוא חוזרים ונפגשים עם הורי התינוק מדיסלדורף, הוריי, אילזה ויוסף נויברגר. בינתיים גם אסתר ורודי התמסדו והביאו ילדים לעולם (1944, 1952) וכאשר גיל החמישים מעבר לפינה, רודי פורש מניהול עסקי פדרמן, ההולכים ומתפתחים ונוסע לאוניברסיטת קורנל בארה"ב ללמוד ניהול בתי מלון, בתקווה ואולי בהבטחה לקבל לידיו את ניהול אחד ממלונות רשת "דן". בשובו ארצה טופחת המציאות על פניו. יקותיאל פדרמן מייעד את רודי לניהול בית מלון בלאגוס, ניגריה. רודי מסרב ודרכם המשותפת של שני החברים מנוער מגיעה בשנת 1960 אל קיצה.
המרץ הטמון באיש המיוחד הזה מביא אותו לנהל ולהיות שותף בשני מיזמי נדל"ן בינלאומיים. פגישה אקראית עם בעל הון יהודי מביאה את רודי לניהול פרויקט של רכישת מגרשים עם מבנים הרוסים מהפצצות בעיר פרנקפורט והקמת מבני דירות בגרמניה המשתקמת מהמלחמה. פגישה אקראית נוספת מביאה אותו לאי מינורקה בספרד. במשך קרוב לארבעים שנים רודי ברטא קשור בפרויקט תיירותי ענקי של בניית מאות יחידות דיור, בתי מלון וקאונטרי קלאב. עד שנת 2006 רודי "מבלה" כל קיץ בספרד ורק בגיל 92 הוא פורש מניהול פעיל של עסקיו אלה ובנו, רפי, ממשיך בכך גם היום.
בחודש דצמבר 2003 אסתר ורודי עוברים לדיור מוגן במגדלי הים התיכון בנורדיה. חמש שנים לאחר מכן הם פוגשים כאן, בנורדיה, שכן חדש וזו פגישה שלישית אתי, עם התינוק,שנולד בדיסלדורף בספטמבר 1937.
כאשר שורות אלה יראו אור, תהיינה חגיגות המאה בעיצומן. רודי יאלץ להתפנות מעיסוקיו היום-יומיים, להקת המתופפים, גילוף עץ, פילאטיס, ריקודים, שיחות על ענייני דיומא והשתתפות פעילה בחיי החברה כאן, כדי שכולנו נוכל ליהנות מעוד אמירה משעשעת, מעוד בדיחה על חשבון היקים ואולי גם לשמוע קצת על התכניות לשנים הבאות.
