קהילת הייקים

קמניץ – בית הקברות היהודי / תמר ברכר

ארגון יוצאי מרכז אירופה

האם הייתה זו פעם מולדתי
הארץ הזרה המנוכרת והקרה הזו –
האם אכן כאן נולדתי,
מזוהה עכשיו רק על ידי אבנים ?

בית ההורים ובית הכנסת
כל היקר לליבי -חרב.
לאיש לא היה מושג –
אף אחד לא שמע על כך דבר מעולם.

על קברות חלומותיי –
אותם בעבר כילדה כה אהבתי,
ניתך גשם מעל –
דומה שהשמים מבקשים לבכות יחד איתי,
לבכּות אהובים – שאינם עוד;

רועדת ניצבת אנוכי בשער בית הקברות שלי
נושאת תפילה – בראש מורכן.
המועקה כמעט חונקת אותי
והגשם ניתך ושותק.

בין הקברים הישנים נושנים
רוחשת הרוח המרגשת חרישית.

רכות נוגעות בי ידיה של אימי,
בי זו – שחדלה מלהאמין.

אבנים קטנות אני מניחה
שיגידו – הייתי כאן,
מכיוון שגם אני יותר לא אגיע לכאן לעולם –
והמבקרים כאן נדירים.

נוחו בשלום על משכבכם – אנחנו זוכרים אתכם,
הלכתם לעולמכם עדיין בצורה מכובדת –
ולא בידי מרצחים.

צאצאיכם חיים סוף כל סוף
בגאווה במדינה שלהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן