רות פישמן

נולדה ב1945 בחיפה. בוגרת בי"ס שלווה ותיכון חדש​. חברת קיבוץ חצרים יחד עם בעלה ז"ל יוסי עד שנת 1996. מורה בוגרת סמינר קי בבאר שבע ,לימדה חינוך ואנגלית באוניברסיטת בן גוריון. בוגרת האוניברסיטה הפתוחה בניהול ויחסים בינלאומיים.

מנהלת שיווק השקיה בתחום הגינון בחברת "נטפים" ,בעלת חברה משפחתית "אגרימן" ליבוא ושיווק מוצרים לחקלאות. מנהלת השיווק לקורסים בחקלאות לארצות מתפתחות ב"מכללת הגליל" בנהלל. אמא לשלושה בנים סבתא לחמישה נכדים. אלמנה מאז שנת אלפיים מיוסי פישמן, יליד חיפה, בוגר צופי ים ומשוטטי הכרמל.
גרה בחיפה שוב מאז שנת 2004.

הבית במושבה הגרמנית 

דודתי עבדה עם הצנזור הבריטי ( כמו שיש צנזור של צה"ל) , היא הייתה מזכירתו, וקיבלה ממנו רמז שביום שהצנזור הבריטי מפנה את ביתו במושבה הגרמנית, המשפחה יכולה לעבור ולהשתלט על הבית. וכך היה. הורי פינו את הצריף והמשפחה כולה עברה למושבה הגרמנית. מסביבנו היו עדיין מחנאות של הצבא הבריטי עד שעזבו לגמרי.

עברנו לבניין טמפלרי ברחוב בילהרץ שנמצא מול הכניסה לבית החולים האיטלקי. הבניינים במושבה היו רובם מאופיינים לבניה טמפלרית-  מרצפות מקושטות כמו שבתים ערבים ידועים עד היום ומרתף בו היה באר מים ממנו שאבו. סביב הבניין בו גרנו, היה הרבה רכוש נטוש של הערבים שברחו מחיפה. היו הרבה מחנות צבא שניטשו על ידי הבריטים.

אבי היה פעיל בהגנה והשתתף בקרבות על שחרור חיפה. אבי הסתובב עם אדם ידוע כאמיץ במיוחד  בשם, יוחאי בן נון, מפקד חיל הים. היו להם יחד כמה וכמה הרפתקאות. אבי התאמן יחד עם לוחמי כ"ד, יורדי הסירה, אלו שהגיעו לסוריה ושם נעלמו.

תושבי השכונה היו ממוצא רומני, פולנים ומצרים. בשכונה ליד היו טורקים ורומנים. לשכונה זאת קראו "תחנת הכרמל" שבזמנו החלו לבנות מאחורי בית הספר שלנו, את קריית אליעזר.

בין תושבי השכונה גרו מפוני נהריים, עמק הירדן  והרבה עולים חדשים מכל הגלויות.

נהגנו כילדים לשחק, ילדי רחוב אחד נגד ילדי רחוב שני. היו קרבות קיץ של דורדורים (פרי האזדרכת). היינו מבלים בבתים נטושים של ערבים עם מטעי פרי. כל היום היינו משחקים בחוץ יחד עם החברים. היינו ילדים מאוד צנועים, למרות שהורי היו מבוססים קצת יותר מהאחרים. כולנו הרגשנו שווים. לכולנו היה מעט, אבל הרבה. אמי הייתה עקרת בית כהרבה נשים בזמנה.

בבית הספר החדש שאליו עברתי כשנפתח בכית ד – בית ספר "שלווה", הייתה גאוות יחידה. מנהל בית הספר שהתמנה היה משה מלמד  ואשתו הייתה זמרת. היו טקסי בוקר של הנפת דגל כל יום והמנון כל יום בבוקר במסדר.

היה הווי בבית הספר, הופעות לפני לוחמי מבצע קדש. הופענו בכל מיני טקסים רשמיים. הייתה גינת בית הספר והגיעו אלינו סטודנטים להוראה לתצפיות על שיטת הלימוד המתקדמת שכללה הוראת תלמידים.

תנועת הצופים הוזמנה על ידי המנהל להקים סניף בבית הספר. לשבט שהוקם קראו שלווה והוא היה פעיל לא מעט שנים.