"אבא טבע" / מאת: נורית אשכנזי

"אבא טבע" / מאת: נורית אשכנזי

"מי שאין לו ישן, אין לו חדש ועץ ללא שורשים אינו יכול לצמוח"
כך אומר פתגם ידוע במרחב הים התיכון, הבא לידי ביטוי בדפי הספר "אבא טבע".

בספר "אבא טבע" מאת: נורית אשכנזי ונעמי אשחר בהוצאת "קווים"  2009, מסופרים קורות חייו רבי התהפוכות של ד"ר גינטר פרידלנדר– רוקח, בוטנאי וכימאי של המזון – מי שהגה את השם "טבע", חזה, ייסד, הקים וניהל את מפעל התרופות "טבע" בירושלים, ביחד עם צוות עובדים מעולה.

שורשיו של פרידלנדר נטועים בשלזיה עילית בגרמניה, שם נולד בקניגשוטה, עבר לרטיבור, למד ולימד באוניברסיטת ברסלאו וברן וניהל בית מרקחת בגרליץ עם דודתו אלזה קובר עד עלותו ארצה בשנת 1934, כשנה ורבע לאחר עליית הנאצים לשלטון.

כנער צעיר פרידלנדר הצטרף לתנועת הנוער הציונית "בלאו וייס" ("כחול לבן") כמעט עם היווסדה, ובתקופת לימודיו באוניברסיטה היה חבר בתנועת הסטודנטים הציונית ,K.J.V המשכה הבוגר של ה"בלאו וייס". החברות בתנועות הציוניות הובילה אותו לראות בארץ ישראל את המקום האחד שבו העם היהודי יכול לחיות ולבנות עתיד בבטחה. בצעירותו הרבה לכתוב, ובסיפוריו הביע את הכמיהה להגיע לארץ ישראל ולירושלים.

בשנת 1923, התקיימה בהוהנברג בגרמניה הועידה השנתית –הבונדסטאג – של ה"בלאו וייס", ואורח הכבוד היה ד"ר חיים וייצמן, כימאי ונשיא ההסתדרות הציונית העולמית שדרבן את הסטודנטים לעלות לא'י ולהקים בה מפעלי תעשייה כבסיס כלכלי. הפגישה עמו הייתה עבור פרידלנדר אירוע מכונן ומדרבן לעלייה לארץ, ושם גם הגה את השם "טבע" למפעל התרופות העתידי שלו.

פרידלנדר ראה את "הכתובת על הקיר" עם עליית הנאצים לשלטון, ודחק ביהודי גרליץ לעשות כמוהו ולעלות ארצה. הוא הצביע על האפשרויות הגלומות בארץ, למרות הקשיים הכרוכים בעזיבה והגירה לבלתי נודע אי שם באסיה, שם נהוגה התרבות "האזייתית" כשפת היקים.

דבר לא עצר אותו: לא הטרור הגובר כלפי יהודי גרמניה, לא מכירת הרכוש בערכים נמוכים מערכו, לא הבירוקרטיה הכרוכה בהמרת רכוש והון לפי 'הסכם ההעברה', ולא הספיקות בסביבתו הקרובה והרחוקה. פרידלנדר הלך אחר חזונו: להגיע לארץ ישראל ולהקים בה מפעל תרופות מצמחי מרפא הגדלים בה כמו שיח ההרדוף, ומינרלים המצויים בטבע כמו אספלטית מים המלח. בהקמת מפעל תעשייתי, ראה סיוע לבניין הארץ וביסוסה.

הוא בחר בירושלים כמקום להקמת מפעל התרופות בגלל מזג האוויר היבש והקריר, והקרבה למוסדות מחקר ובתי חולים.
הקמת המפעל, השגת חומרי גלם, ייצור, עובדים, שיווק, מכירות, פיתוח, קשרים עם העולם הגדול ומחקרים משותפים עם האקדמיה, לוו כל העת בקשיים ומאבקים אך פרידלנדר תמיד נאבק, לעולם לא התייאש, היה אופטימי והאמין בהצלחתו ובעתיד מפעלו. תרמה לכך ידיעתו את נפש האם היהודייה – א יידשע מאמא כמו שנהג לומר בעיקר בעתות מצוקה:
"מפעל תרופות הוא דבר בטוח כי אימא יהודיה תמיד תקנה תרופות לילדיה".

פרידלנדר היה שותף מרכזי בייסוד ביה'ס לרוקחות ופעיל בהתאחדות עולי מרכז אירופה.

השפה גרמנית הייתה השפה השלטת ב"טבע" בעיקר בקרב העובדים הבכירים, וידיעת גרמנית הייתה יתרון בהתקבלות לעבודה. יתרונות נוספים כחלק מאחוות הבונדסברודר ( אחוות אחים ב K.J.Vׂ) היו חברות בK.J.V   ומוצא משלזיה ובעיקר מברסלאו.

במחלקות הייצור והאריזה של המפעל עבדו בנות שלא השתייכו לתרבות הגרמנית וכדי להתקבל לעבודה הן עברו מבחן שבו פרידלנדר שאל: " האם עבדת עבודת כפיים?" אם כן, הורה: " הושיטי את ידייך ופרשי את אצבעותיך, אני רוצה לראות את מראן וזריזותן. האם את יודעת שפות? איזה שפות? האם את יודעת גרמנית?"

עובדי המפעל דוברי הגרמנית למדו בערבים עברית באולפן, ועם סיום הלמודים שרר כבר חושך. בדרכה הביתה, החבורה תרגלה ודברה עברית כחלק משעורי הבית. אחד אמר לשני:  "תיזהר לא לדרוך על הענבים!" "לא אומרים הענבים, אומרים האבנים" ענה לו חברו והם התווכחו: אומרים ענבים או אבנים. כותבים את זה ב ע' או בא'.

בדפי הספר שזורה מורשת היקים שהיוותה אבן יסוד בהתפתחותה הכלכלית, חברתית, פוליטית,חינוכית ותרבותית של מדינת ישראל. תרבות היקים היוותה מקור לצחוק וללעג בקרב כלל האוכלוסייה בארץ, כמו הסיפור הבא המובא בספר:

"עולי גרמניה פועלי בניין הולכים לעבודה באתר בניה. עובר איש מוותיקי הארץ ושומע רעש שנשמע כמו שקשוק גלגלי רכבת: "צְ', צְ', צְ'" , האיש מסתכל סביבו, מחפש את הרכבת ושואל: " היכן הרכבת, לא ידעתי שעוברת פה רכבת?" רכבת הוא לא רואה, הוא רואה שורת פועלי בניין דוברי גרמנית המעבירים אבנים מאחד לשני. כל אחד שמוסר אבן אומר " בִּיטֶה שֵין" (בבקשה) וכל אחד  שמקבל אבן אומר" דָנְקֶה שֵין" (תודה רבה) ומעביר את האבן הלאה וכך זה נשמע:" בִּיטֶה שֵין ", "דָנְקֶה שֵין", " בִּיטֶה שֵין", "דָנְקֶה שֵין" ולאוזניו "צְ', צְ', צְ'".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *