טרום העלייה

טרום העלייה

העלייה הגדולה מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה החלה לפני שבעים וחמש שנים, עם עליית הפאשיזם והאנטישמיות באירופה, והנאציזם בגרמניה. אולם כבר לפני 1933 מצאו יהודים ממרכז אירופה את דרכם לארץ ישראל. העולים הראשונים מגרמניה הגיעו לארץ ישראל החל משנת 1830. עולים אלה היו שומרי מצוות וחרדים, שהקימו בירושלים את כולל הו"ד המפואר (אגודת יהודים יוצאי הולנד וגרמניה בארץ ישראל במאה ה-19). בין אנשי הכולל היה הרב יהוסף שוורץ (1865-1804).הדמות הרוחנית הבולטת ביותר. ר' שוורץ נולד בשנת  1804 באזור באווריה. עם לימודיו בבית המדרש רכש השכלה כללית באוניברסיטה והתמחה במדעי הגיאוגרפיה והאסטרונומיה. בשנת 1833 הגיע לירושלים והחל לעסוק בחקר הארץ. הוא עסק בצרכי ציבור, בכולל ובמיוחד בהושטת עזרה לעדה הספרדית בעיר העתיקה של ירושלים. עד היום נחשב שוורץ כחלוץ המחקר הגיאוגראפי בא"י, ובתור "יקה" ראשון בעל השכלה שזכה לפרסום מעבר לגבולות הישוב הישן.

עולים נוספים מגרמניה הגיעו בין השנים 1895 ועד תחילת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914. בתקופה זו הגיעו כחמישים עולים בסה"כ.

ההרכב הדמוגראפי של עולים אלה שונה לחלוטין מעולי  המאה ה- 19 . לא היו בין עולי 1895 ואילך יהודים חרדים. עולים אלו עלו כא
נשים פרטיים, לא היו חברים בארגון גג, ואף לא התאגדו מבחינה חברתית, כלכלית או פוליטית לפני עליתם ואף לאחר מכן. מדובר באנשים בגיל מבוגר יחסית , עירוניים במקור. בין העולים באותה תקופה ניתן למנות את המחנך ד"ר ארתור בירם (1878–1967), מנהל ביה"ס הריאלי בחיפה שעלה בשנת 1914 ואת ארתור רופין (1876 – 1943) ממנהיגי ציוני גרמניה שעלה בשנת 1908. קליטתם של עולים אלו הצריכה יכולת הסתגלות וכושר התגברות על קשיים לאור התנאים ששררו אז בארץ תחת המשטר התורכי בשונה מהתנאים בארצות אירופה.

ציוני גרמניה שחיו בתנאי רווחה כלכלית לא ראו בא"י אפילו יעד לטיולי היכרות. בשנת 1909 חל מפנה מסוים עם היבחרו של קורט בלומנפלד (1963-1884) כמזכיר התאחדות ציוני גרמניה. בלומנפלד קבע שיש לחנך את חברי התנועה לקראת מימוש רעיון העלייה, והציב להתאחדות כמטרה להעלות מספר תריסרים מיהודי גרמניה לארץ ישראל. בשנת 1912  קיבלה ההתאחדות ציוני גרמניה החלטה שעל יהודי גרמניה מלבד איסוף כספים למען בניין הארץ צריכים הם לראות עצמם כאזרחי א"י היהודית לעתיד לבוא ולקבל על עצמם את העלייה לא"י כתוכנית חיים. כמו-כן עליהם ליצור קשרים כלכליים עם הארץ עוד לפני עלייתם.

העולים מגרמניה וממרכז אירופה במהלך שנות העשרים הגיעו לארץ ישראל, בעיקר באמצעות תנועות "בלאו- וויס" וה"חלוץ". העולים לא הגיעו בעליה מאורגנת כי אם כבודדים להגשמת האידיאלים הציוניים שלהם. מספר העולים מגרמניה מ-1919 עד שלהי 1932 הגיע למעט יותר מ- 3,000. עולים אלו הוגדרו לצורך מתן הרישיונות כ"חלוצים" או כ"בעלי הון".

שנות השלושים הראשונות חוללו שינוי מהותי במעמדה של א"י בעולם היהודי. הארץ שתפסה עד אז מקום שולי בתנועת ההגירה, הייתה לגורם מפתח במפת הנדודים של עם ישראל.

הידרדרות המצב בגרמניה בתחילת שנות השלושים בעקבות המשבר הכלכלי והתגברות האנטישמיות ועליית כוחם של הנאצים עד לעלייתם לשלטון בגרמניה, ולאחר מכן השתלטותה על שכנותיה; הביאה לבריחתם של יהודי גרמניה, אוסטריה ומצ'כיה ולעליית חלקם ארצה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *