חדשות הארגון

דעה מול דעה: סיקור הקורונה בתקשורת, מתוך יקינתון 303

מערכת חדשות ארגון יוצאי מרכז אירופה

החדשות הטובות / רעות בנימין 

זה לא סוד שלתקשורת יש את מנדט ההשפעה, אולי הגדול ביותר, על הבניית מציאות חיינו. דווקא בשל העובדה הזאת אני סבורה כי נוכחותן היומיומית והבלתי מתפשרת של החדשות הטובות כחלק אינטגרלי ושוטף הוא קריטי והכרחי לביסוס ושמירה על חוסננו ובריאותנו החברתית והפרטית.

התקשורת פועלת (ואולי נכון יותר לומר, רוכבת?) מאז ומתמיד, על ההטיה השלילית ההישרדותית שמושרשת בנו עוד מימי אבותינו הקדמונים, שאז הייתה חיונית עבורנו. אלא שהיום, לא רק שאין לנו צורך קיומי בה, היא אפילו הרבה פעמים מזיקה לנו. מוכח מחקרית כי הדפוס המדיר, המקטין והנמנע של התקשורת להביא לידיעתנו חדשות, כמעט ללא החדשות הטובות, מייצר חוסר איזון משווע המביא לפגיעה אישית וחברתית.

המפתח לשינוי טמון בהבנתה של התקשורת, ויפה שעה אחת קודם, בנוגע לחשיבותם המכרעת של החדשות הטובות על חיינו, וזכות הציבור לדעת כי לצד המלחמות, הקונספירציות, ההרס, השחיתויות, המשברים, האסונות והייאוש, ישנם גם פתרונות, התחדשות, שיתופי פעולה, עזרה, יושרה, אחריות, ניצחונות ותקווה.
חובת התקשורת לחשוף, לבקר ולפקח, אבל אין זה אומר כי היא משוחררת מחובתה להאיר, להעצים ולדווח, גם ובנוסף,על המגמות והחדשות הטובות. עליה לעשות זאת באופן יומיומי שוטף ומאוזן, ולא רק על מנת לצאת ידי חובה, כלומר זו כבר לא שאלה האם צריך, אלא קריאה להבנה עד כמה מאוד צריך. בניגוד למה שגרמו לנו לחשוב, אפשר היום כבר לראות את מגמת ההדבקה החברתית והביקוש שרק הולך וגדל מצד הקהל כאשר נותנים לחדשות הטובות במה ראויה.

לצד הנזק, האישי והחברתי, המוכח, הנגרם מצפייה בחדשות במתכונתן הנוכחית, ניתן כבר להתחיל להוכיח מנגד את השיפור בחוסן החברתי והאישי, המנטלי והבריאותי, את העלאת החיוניות ומצב הרוח, את התרומה להתמודדות עם דיכאון, סטרס ולחץ, ואף את אפקט ייצור נוסף והרחבת מעגלי הטוב כהשפעה ישירה של צריכת חדשות טובות.

אם התקשורת צריכה, על פי הגדרתה- לסקר אירועים והתרחשויות ולהפיץ מידע חיוני ובעל ערך לאזרחי המדינה, עליה להבין, ללא עוררין, שהחדשות הטובות נכנסות תחת הקטגוריה הזאת. אם התקשורת רוצה לחולל שינוי ולהילחם ברע, עליה לדעת כי הדרך לשם חייבת לכלול בתוכה גם מתן במה ראויה לטוב. יכול להיות שהיא עוד תגלה, את מה שאני כבר יודעת- כי לא זו בלבד שהחדשות הטובות הן חלק מהדרך להילחם ברע ולשרת את הציבור, אלא הן כנראה הדרך היעילה והאפקטיבית ביותר- כי מה שמקבל במה משפיע!
רעות בנימין היא יזמת חברתית- עסקית, אשת חינוך, מרצה, שדרנית רדיו, יוזמת פלטפורמת "החדשות הטובות" בראשה פועלת קהילת "אנשי החדשות הטובות".


כישלונה של התקשורת בסיקור מגפת הקורונה / אברהם הופמן 

מבחנה האמיתי של תקשורת, כמו מבחנה של הנהגת המדינה, כמו גם מבחנו של כל יחיד ויחיד באים לידי ביטוי בימי חירום.
השאלה שחייב לשאול את עצמו כל איש תקשורת האם "מה שהיה הוא שיהיה", והאם באותו סגנון שאני מדווח בימים רגילים על תאונת עבודה, או תאונת דרכים, אני מדווח על פרטי מגיפה עולמית, שמעטים יודעים (אם בכלל)!
כיצד להתמודד איתה ועם אופן הופעתה בישראל האם אני עיתונאי, שלא אכפת לו מהשפעת דבריו או כתיבתו על שומעיו וקוראיו? כאשר העולם כולו, האומה כולה וכל אחד ואחד שרויים באימת המגפה, או שאני חייב להטות כתף ולבקר את עצמי בדרך הצגת המידע (כאשר בתיאור העובדות עלי לדייק!).

האם עלי לראות לנגד עיני אלפי אנשים, נשים וילדים יושבים סגורים בבתיהם, בחלקם פוחדים ונפחדים, שדרך הצגת הנתונים קובעת את יכולתם לעמוד ולהתמודד נפשית, בלחץ הקשה בו הם שרויים? במיוחד אלה שנדחפו לאבטלה מלאה או חלקית, תלמידים שמוסדות לימודיהם נסגרו, אנשים החרדים לעסקיהם, לקרוביהם ולחייהם.

היינו בטוחים שציבור העיתונאים ילמד מאנשי מדע ומחקר, אנשי תעשיה ומעשה ולוחמי הרפואה שידעו לחרוג מסדר יומם הרגוע והשקט והתייצבו בכל כוחם להצלת חולים. וכן התייצבו ליצירת אמצעים חדשים כדי להקל על החולים, לשפר את המבדקים ולגייס "מתחת לאדמה" אמצעים ששירותי הרפואה זקוקים להם. לצערי, מרבית אנשי התקשורת לא שינו דבר בדרך פעילותם. זאת ועוד: הם עשו הכל כדי להגביר את אימתם של המסוגרים בבתיהם גם בדרך הצגת הנתונים וגם במיעוט הצגת תקווה לשומעיהם וקוראיהם.

לדוגמא: כל פטירה של חולה קורונה נמסרה בדרמטיות, כאילו זה היה מעשה רצח ויש להציגו בפריצה לחדשות. כידוע, כל יום מתים עשרות אנשים בבתי חולים ממחלות שונות או בבתיהם מחמת חולי או זקנה, האם היו פורצים בחדשות בהצגת נתונים אלה? ברור שלא. ניתן היה לסכם בכל בוקר את מספר הנפטרים ביום שלפניו, בתוספת החולים החדשים והמחלימים, תוך תיאור מפורט של דרגות המחלה.

גם בתיאור הצעדים שננקטו על ידי הנהגת המדינה לעצירת המגיפה, נכשלו עורכי החדשות בהתבטאויות חסרות אחריות כמו השוואת מספר הנפטרים למספרם בתימן. לעומת זאת ידעו לתת ציונים חיוביים לארצות האיחוד האירופי למרות שאלה כשלו בטיפולם בנושא, לעומת הטיפול שבוצע בישראל.
עורך חדשות רציני חייב להציג את מספר הנפטרים בישראל לעומת אלה באיטליה ובבלגיה. זאת כדי לחזק את המבודדים בבתיהם בתחושה שבישראל עושים את מירב המאמצים לעומת אלה הנעשים באיחוד האירופי. הם מבקשים ללמוד מישראל ולישראל יש פחות ללמוד מהם. זאת ועוד בהפרזה בהצגת עמדות של מומחים בתחום הרפואה, בלט הרצון להפגין עמדות ביקורתיות של מומחים שעמדתם לא התקבלה ע"י מומחי הממשלה. מעטים הפרופסורים שדיברו מתוך אחריות מקצועית כמו פרופסור גבי ברבש, שהדגיש בדבריו את מיעוט הידיעה שמחייב צניעות רבה בהערכת המצב וצעדי הממשלה.

לעומת זאת ניתנה הבלטה לעמדות בלתי אחראיות שלא עמדו במבחן המציאות. עיתונאי שאינו יודע להבדיל בין ימי שיגרה לבין ימים של אסון נוראי, כושל בחוסר הבנה למי הוא כותב ולמי הוא משדר. ריבוי עמדות הוא חובה בימי רגיעה והיפוכם בימי חירום. לשמחתנו ישראל ידעה להוביל כהלכה את הנעשה בתנאים הבלתי נסבלים בהם פעלה. גם כאשר המצב הלך והשתפר לא ידעו להציג את הנתונים. במקום להציג ראשונה את מספר המחלימים והירידה במספר הנדבקים והחולים קשה, הוצנע התיאור של מספר המחלימים לסוף הידיעה. ניתן היה להביא דוגמאות נוספות, אך במצוות העורך הריני מקצר בהם.

ניתן לסכם כי המדינה הצליחה להתמודד עם המחלה למרות ההפתעה ומעוט הידיעה והתוצאות מדברות בעד עצמן. ראוי לציין כי האוכלוסייה נענתה ברובה לדרישות השלטונות ובכך תרמה להצלחת המהלך. בימי חרום עלינו לחזק את התושבים בכתיבתנו ולאתגר בעלי עסקים הטוענים "שאין להם לחם לילדיהם".

היסטריה איננה ראויה ואילו הצגה אובייקטיבית של העובדות מחזקת את היושבים בבתיהם. בצד הביקורת, ראוי לציין את תיאורי התקשורת על הרופאים, האחיות ועובדי בתי החולים ובתי האבות שלחמו בגבורה תוך כדי התנסות ולימוד במגיפה הנוראה.
לסיכום, הייתה לתקשורת הזדמנות פז להיות שותפה במלחמה עם הנגיף אך היא נגררה אחרי האירועים ולא הצליחה ברוב המקרים לתת ביטוי
מספיק לאור שדלק מתוך החשכה.
פורסם בגיליון 303 של יקינתון  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Search
Generic filters
דילוג לתוכן