החדשות הטובות / רעות בנימין
התקשורת פועלת (ואולי נכון יותר לומר, רוכבת?) מאז ומתמיד, על ההטיה השלילית ההישרדותית שמושרשת בנו עוד מימי אבותינו הקדמונים, שאז הייתה חיונית עבורנו. אלא שהיום, לא רק שאין לנו צורך קיומי בה, היא אפילו הרבה פעמים מזיקה לנו. מוכח מחקרית כי הדפוס המדיר, המקטין והנמנע של התקשורת להביא לידיעתנו חדשות, כמעט ללא החדשות הטובות, מייצר חוסר איזון משווע המביא לפגיעה אישית וחברתית.
לצד הנזק, האישי והחברתי, המוכח, הנגרם מצפייה בחדשות במתכונתן הנוכחית, ניתן כבר להתחיל להוכיח מנגד את השיפור בחוסן החברתי והאישי, המנטלי והבריאותי, את העלאת החיוניות ומצב הרוח, את התרומה להתמודדות עם דיכאון, סטרס ולחץ, ואף את אפקט ייצור נוסף והרחבת מעגלי הטוב כהשפעה ישירה של צריכת חדשות טובות.
כישלונה של התקשורת בסיקור מגפת הקורונה / אברהם הופמן
האם עלי לראות לנגד עיני אלפי אנשים, נשים וילדים יושבים סגורים בבתיהם, בחלקם פוחדים ונפחדים, שדרך הצגת הנתונים קובעת את יכולתם לעמוד ולהתמודד נפשית, בלחץ הקשה בו הם שרויים? במיוחד אלה שנדחפו לאבטלה מלאה או חלקית, תלמידים שמוסדות לימודיהם נסגרו, אנשים החרדים לעסקיהם, לקרוביהם ולחייהם.
לדוגמא: כל פטירה של חולה קורונה נמסרה בדרמטיות, כאילו זה היה מעשה רצח ויש להציגו בפריצה לחדשות. כידוע, כל יום מתים עשרות אנשים בבתי חולים ממחלות שונות או בבתיהם מחמת חולי או זקנה, האם היו פורצים בחדשות בהצגת נתונים אלה? ברור שלא. ניתן היה לסכם בכל בוקר את מספר הנפטרים ביום שלפניו, בתוספת החולים החדשים והמחלימים, תוך תיאור מפורט של דרגות המחלה.
לעומת זאת ניתנה הבלטה לעמדות בלתי אחראיות שלא עמדו במבחן המציאות. עיתונאי שאינו יודע להבדיל בין ימי שיגרה לבין ימים של אסון נוראי, כושל בחוסר הבנה למי הוא כותב ולמי הוא משדר. ריבוי עמדות הוא חובה בימי רגיעה והיפוכם בימי חירום. לשמחתנו ישראל ידעה להוביל כהלכה את הנעשה בתנאים הבלתי נסבלים בהם פעלה. גם כאשר המצב הלך והשתפר לא ידעו להציג את הנתונים. במקום להציג ראשונה את מספר המחלימים והירידה במספר הנדבקים והחולים קשה, הוצנע התיאור של מספר המחלימים לסוף הידיעה. ניתן היה להביא דוגמאות נוספות, אך במצוות העורך הריני מקצר בהם.
ניתן לסכם כי המדינה הצליחה להתמודד עם המחלה למרות ההפתעה ומעוט הידיעה והתוצאות מדברות בעד עצמן. ראוי לציין כי האוכלוסייה נענתה ברובה לדרישות השלטונות ובכך תרמה להצלחת המהלך. בימי חרום עלינו לחזק את התושבים בכתיבתנו ולאתגר בעלי עסקים הטוענים "שאין להם לחם לילדיהם".
