שמי יוסף קאהן, בנם של קורט (גבריאל) קאהן ושל ורדה (רוזי) איצקוביץ. אבקש לתעד את סיפור עליית אבי לישראל עם עלית היטלר לשלטון, ראשית התבססותו בארץ, גיוסו לחי"ש, לצבא הבריטי (במסגרתו היה בסוריה, מצרים ואיטליה), השתתפותו בהברחת שארית הפלטה לארץ בזמן המנדט הבריטי, הקמת כפר מונאש, ולבסוף עבודתו בבית הדפוס "אור צל" ברמת גן ונישואיו לאישה ניצולת שואה ילידת צ'כיה שכל משפחתה נספתה. אני ואחותי רות ילדיו.
קורט (גבריאל) קאהן
אבי נולד ב-11.11.1912 באידשטיין במחוז הסן שבגרמניה. היה בן הזקונים למקס וברתה קאהן. במשפחה היתה נשאלת החידה: "למשפחת קאהן ארבעה בנים, לכל בן יש אחות, כמה סה"כ ילדים במשפחה?". התשובה כמובן חמש; ארבעה בנים ובת אחת.
מסורת משפחתית נוספת: על השולחן מדי שבת הייתה מוגשת עוגה. כל הילדים ישבו סביב השולחן, ולאחר זמן קצר אחד הילדים הכריז "עוד פעם העוגה לא הצליחה!".
אם הבית פערה את עיניה, "מה לא הצליחה?"
מרוב שהייתה טעימה לא הצליחה לשרוד" הייתה התשובה.
הבית בו גרו נקנה בשנת 1771 בפינת רודרגסה ולוהרגסה. בשעתו היה זה בית מס 3, היום מספרו 6. הבית נותר רכוש המשפחה עד נובמבר 1938.
בתקופת עליית היטלר לשלטון אבי ובן דודו הוגו גולדשמיט הלכו לקולנוע בקרבת מקום. בדרך כמה נאצים פגשו אותם והראו להם את נחת זרועם. שיניו של הוגו נשברו ואבי, שהיה מתעמל מצטיין על מתח ומקבילים, הצליח לברוח. אירוע זה הביא את אבי להכרה שאין לו עתיד בגרמניה. הוא עזב את לימודיו כטכנאי שיניים והחל לתכנן את עלייתו לפלשתינה.
ב-10.04.1993 אבי קיבל דרכון ובתאריך 28.04 קיבל בנספחות בריטניה בפרנקפורט אשרת תייר לפלשתינה. בתקופה זו המנדט הבריטי בארץ ישראל לא אישר עלית יהודים ולכן אשרת התייר.במשך שבוע הטלטל בים באוניה מצפון איטליה וב-25.05 הגיע לחיפה. עם הגיעו ארצה שינה את שמו לגבריאל. שם זה מופיע כמה פעמים בעץ המשפחתי.
תחילה התגורר בקריית חיים ובחיפושיו אחר עבודה הגיע לראשון לציון. בראשון לציון היה צריך להתחרות בביצועיהם של הערבים בחפירת גומות בפרדס. אבי היה פעיל ב"קבוצת השדה" אשר שמה לה למטרה להכשיר יהודים לגרעיני התיישבות. היו לו 15 ימי עבודה בחודש. אשרת התייר שלו פגה, וארגון היקים סידר לו ניירות בלתי חוקיים.
את תקופת הבציר העביר בזיכרון יעקב, שם הצטרף לארגון ההגנה – פלוגות חי"ש (חיל שדה). היחידה עסקה בשמירה על פנימיית "מאיר שפיה" שליד פורדיס. כמו כן סללו את הכביש מזיכרון יעקוב לבת שלמה ללא ציוד מכני כבד.
בהשראת בן גוריון, באוקטובר 1940 התגייס גבריאל לצבא הבריטי, לחיל החפרים,buffs platoons, שם בנה פילבוקס באזור סוריה של היום. לאחר שניפצע באצבע נותח בבית חולים סרפנד (צריפין) ונותר קטוע בחלק מהאצבע.
בשנת 1942 התנדב ליחידה לסילוק פצצות שחנתה במצרים. מסופר שמספר רב של פצצות שהפציצו הגרמנים לא התפוצצו. תוך כדי הפרדת המרעום מהפצצות התגלה פתק אשר מנע את שרשרת הדטונציה. בפתק היה כתוב u s a בבירור. העניין התבהר שזה קוד, ראשי תיבות לא של ארה"ב, אלא באידיש אונזרע שטיק ארבייט ובעברית חתיכת עבודה שלנו. עתה היה ברור מי חיבל בפצצות.
עם הקמתה של הבריגדה היהודית הצטרף ליחידה הטכנית של צבא הוד מלכותו היא 524, או בתרגום מאנגלית – חמישה לארבע הבדחנים. קראו לה היחידה שמאחרת תמיד. בגרמנית גוט שפייט קומפני. יחידה זו שהפעילה בית דפוס ותרגום צילומי אויר למפות עבור טייסים או תמיכה מידית לחיילים בשטח. בזכותם הופצצו בארות הנפט בפלואשטי רומניה. כך גרמו למצוקת דלק בצבא הגרמני. בסוף אוקטובר תחילת נובמבר 1944 עברה היחידה עם כל ציוד הדפוס על משאיות מאלכסנדריה במעבורת לאיטליה. הם התקדמו תוך מתן עזרה לכוחות התוקפים עד מילנו. לאחר המלחמה היחידה שגם קציניה יהודים טיפלה בניצולי שואה, דאגה למחייתם, לימדו אותם עברית והמתינו לאוניה שתבריח אותם לארץ ישראל. כך חיילים בריטים פעלו נגד הסגר הבריטי על ארץ ישראל.
היחידה שחזרה כמעט בשלמותה מהמלחמה, הקימה בעמק חפר כפר שיתופי חקלאי וגם דפוס: "כפר מונאש". תילה גרו באוהלים ואת החקלאות עשו בשטח בו יובשה הביצה. בשלב מאוחר יותר הסוכנות היהודית בנתה להם בתים של חדר וחצי, מטבח ושירותים בחצר.
בשנת 1948 במוצאי יום כיפור התחתן אבי עם ניצולת שואה ורדה (רוזי) לבית איצקוביץ בתל אביב. ב-16.6.50 נולדתי אני – אריה יוסף על שם סבי מצד אמא בבית החולים בחדרה. שלוש שנים אחר כך נולדה אחותי רות .בשנת 1953 המשפחה עקרה לפתח תקווה עם מעברו של הדפוס "אור צל" לרמת גן. בפתח תקווה גרנו בצריף אשר לא פעם חדרו אליו נחשים .בשנת 1955 עברנו לדירת שני חדרים ברמת גן.
אבי נפטר 1985 בשנתו י"א חשוון בן 73 יום הולדתו העברי.
