האם הייתה זו פעם מולדתי
הארץ הזרה המנוכרת והקרה הזו –
האם אכן כאן נולדתי,
מזוהה עכשיו רק על ידי אבנים ?
בית ההורים ובית הכנסת
כל היקר לליבי -חרב.
לאיש לא היה מושג –
אף אחד לא שמע על כך דבר מעולם.
על קברות חלומותיי –
אותם בעבר כילדה כה אהבתי,
ניתך גשם מעל –
דומה שהשמים מבקשים לבכות יחד איתי,
לבכּות אהובים – שאינם עוד;
רועדת ניצבת אנוכי בשער בית הקברות שלי
נושאת תפילה – בראש מורכן.
המועקה כמעט חונקת אותי
והגשם ניתך ושותק.
בין הקברים הישנים נושנים
רוחשת הרוח המרגשת חרישית.
רכות נוגעות בי ידיה של אימי,
בי זו – שחדלה מלהאמין.
אבנים קטנות אני מניחה
שיגידו – הייתי כאן,
מכיוון שגם אני יותר לא אגיע לכאן לעולם –
והמבקרים כאן נדירים.
נוחו בשלום על משכבכם – אנחנו זוכרים אתכם,
הלכתם לעולמכם עדיין בצורה מכובדת –
ולא בידי מרצחים.
צאצאיכם חיים סוף כל סוף
בגאווה במדינה שלהם.