הבחירה / תמר שרף

הבחירה / תמר שרף

פורסם בתאריך: 30-11-2016

השנה היא 1940. המקום הוא וינה. את אבי לקחו הגרמנים למקום לא ידוע. את דודי לבית הכלא. כל המשפחה מתכנסת בבית סבתי. אפילו כלתה הגויה עם 2 בנותיהם התינוקות. פיקוח נפש יותר חשוב אפילו מסלידתה של סבתי מכלתה הגויה. גרמניה פלשה לפולניה, מלחמה, פחד מן הבאות. השמועה שאפשר להגר לשנחאי עוברת מפה לאוזן. אפילו משחררים ממחנה ומבית הכלא אם אפשר להוכיח שאפשר להגר. מתחילים לאסוף את הכסף להפלגה מאוד ארוכה ויקרה לשנחאי. ואז מגיע מכתב רשום וחבילה מטעם השלטונות לאימי. מודיעים לה כי אבי נפטר מדלקת ראות בבוכנוולד. שולחים לה את האפר. בזמן שהמשפחה מתכוננת להפלגה לשנחאי נרשמת אמי בברטיסלבה לעלייה בלתי ליגאלית לפלשתינה. את סבתי בת ה- 64 מסרבים לקבל. על אמי, הבת הבכורה רובצת אחריות על סבתא שגם לשנחאי אי אפשר היה לקחת אותה. אמי צריכה להחליט. להישאר עם אמא שלה או להגיע לילדים הצעירים שלה בפלשתינה. היא מחליטה בלב שבור – הילדים. אני מקווה שלא אצטרך לעמוד בפני החלטה כזאת לעולם. אמי הגיעה ארצה אחרי הפלגה ארוכה ומלאת תלאות. נגמרו המים לשתיה, פרצו מחלות, הספינה כמעט טבעה כמה פעמים. שהו בים כמה חודשים. בחיפה נשבתה הספינה על ידי האנגלים. הנשים הועברו לעתלית. אמי הצליחה לשלוח פתק דרך שוטר יהודי להורים של חברתי בחיפה. אלה הודיעו לי טלפונית על בואה של אמי. בלילה האנגלים הכריזו על עוצר. הייתה אזעקה. כולם נכנסו למקלטים. פתאום התחלתי לרעוד, פחד נורא ירד עלי. בזמן האזעקה העבירו את העולים בכוח לאניה והגלו אותם למאוריציוס. בבוקר נודע לכולנו על הגורל המר שלהם. העולים שהו במחנה במאוריציוס 5 שנים. הרבה יהודים מתו מקדחת ומשיתוק ילדים. בסוף המלחמה הכניסו אותם לחצי שנה להסגר (Quarantina( ואחר כך העלו אותם ארצה. פגשתי את אמי בספטמבר 1945 בחיפה. אמי למדה עברית ולמדה לתפור והגיעה מוכנה להיות עם ילדיה בארץ. פעם אחת דיברנו על ההחלטה שלה בקשר לסבתי. יותר לא נגענו בנושא. גורל סבתי לא נודע לנו.

תמר שרף 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *