"הצימוק" – הפרק האחרון בספרו האוטוביוגרפי של עובדיה פורת מקיבוץ רמת הכובש

"הצימוק" – הפרק האחרון בספרו האוטוביוגרפי של עובדיה פורת מקיבוץ רמת הכובש

בקיץ 1942 בא הסופר ש.י. עגנון לביקור בקיבוץ. הוא התעניין במיוחד בחברה הילה הורביץ שלמדה באוניברסיטה בירושלים ונתקבלה אחר כך כחברה לקיבוץ. במשך ימי שהותו בקיבוץ שמשתי כמלווה שלו. לא הסתרתי מפניו דבר, אף פינה במשק, וניתנה לו הזדמנות לעשות היכרות עם האורות והצללים בחברה הקיבוצית. נדדנו מענף לענף: למטעים, לגן הירק, לבעלי החיים וחוזר חלילה…. בכל ענף קיבל הסופר הסבר מלא (ולפעמים מייגע) על מצבו עתה ועל תחילתו ואף על מה שצפוי לו בעתיד. לאחר שני ימי שהות בקיבוץ אמר לי עגנון: ר' עובדיה, יפה, הראית לי את ענפי המשק, דבר לא החסרת. אבל, ודאי ידוע לך, כי אני סופר, פרנסתי על הכתיבה, לצימוק אני זקוק. הוא חשש שמא לא ירדתי לעומק דעתו וחזר: אני צריך א"ראזינקע" (צימוק – ביידש). הבינותי, אמרתי לעגנון וה"צימוק" בשבילך ערוך ומוכן… בראשית מלחמת העולם השנייה ניצלו מגיא התופת שבגרמניה זוג שהגיע לקיבוץ, מקום בו חיו בני משפחה וקרובים שלהם. הוא היה בגיל מתקדם, על סף הזקנה, בגרמניה היה בעל בית חרושת, ובעבר – חסיד של האדמו"ר מסדיגורה. היא – צעירה ממנו, יפה, נעימת הליכות וגרמניה. לימים נודע , כי שני אחיה, היו טייסים ב"לופטוופה" – חיל האוויר הגרמני. באותה ריבה גרמניה שעבדה כפקידה בבית החרושת, התאהב הבן הבכור של החסיד מסדיגורה, אך כמכשול בדרכו התייצב… אביו. התוצאות הטראגיות לא אחרו לבוא: הבן התאבד, והיא- הלכה אחרי האב. ש.י. עגנון התעניין בפרטי הפרטים, וביקשני להפגישו עם ה"בעל דבר". היה בירכתי המשק, צריף בלה ורעוע, ששימש אי פעם לצרכי הבוצרים, והוא בקרבת מקום לכפר טירה. האיש שעגנון התעניין בו היה דורך ענבים בגיתו בצריף, ומכין בקבוקים של יין לחברים. לאחר נטילת רשות, ליוויתי את עגנון לצריף הזה ובמשך שעות ארוכות התייחדו שם ושוחחו. אולי ניתן לגלות בכתבי היד של עגנון שמץ דבר מאותה שיחה ממושכת. האישה עצמה – סוף מר זימן לה הגורל. בימי מלחמת השחרור, יום אחד לפני שצה"ל נכנס למשולש הקטן, והחיילים העירקיים שישבו בחורשה, מזרחה למשק, עוד כיבדו את היישוב במטר כדורים, כדור אחד חדר לבניין שליד הבריכה, ולרוע המזל, פילח את ליבה והיא הייתה הקרבן האחרון במלחמת הקוממיות ברמת הכובש.

נ.ב. הסיפור שסופר היה על הסבא שלי "ארנולד רוזנבאום"                                                                                                      

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *