לגלות את סבא יוליוס/ מאת ד"ר קיטי כהן

לגלות את סבא יוליוס/ מאת ד"ר קיטי כהן

לגלות את סבא יוליוס/ מאת ד"ר קיטי כהן

להחרים את אדמת אוסטריה

הורי, שניהם ילידי וינה, ואני, כבת שנתיים, עזבנו את וינה פחות משנה לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה (ה- ANSCHLUSS-1938). כמו רוב יהודי וינה באותה שנה, נושלו הורי והוריהם מכל רכושם, ולהוסיף עלבון על הפגיעה החומרית, נושלו גם מכבודם ומן האמונה בעולם נאור, תרבותי ופתוח בו בנו את חייהם במשך עשרות שנים. סבי, יוליוס ברמן, סוציאל-דמוקרט ודמות פוליטית ידועה בעיר, נשאר בווינה, אם כי אף הוא נושל מדירתו המרווחת והיפה. במשך השנים הושמעו שוב ושוב סיפורים ואנקדותות על סבא יוליוס, איש החברה המסור לעירו, המארח למופת, אוהב האדם, בעל חוש ההומור. בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם, דובר אך מעט על הזוועות שעברו על העם היהודי, אבל עוד בהיותי ילדה צעירה ידעתי כי הוא נספה בטרזיינשטאט. במשך שנים רבות אספתי תעודות ומסמכים הקשורים לסבא יוליוס. בשנות ה-70 אף נסענו עם הילדים לוינה בחיפוש אחר שורשי המשפחה, אך לבד משתי כתובות לא איתרנו דבר. כאשר שאלנו אנשים, נענינו בניכור, לעתים בניכור עויין. השירים הנאציים ששמענו במסעדת יין בזלצבורג הותירו בלבנו הרגשה קשה. לאחר הניסיון הקשה לא יכולתי לחזור ולבקר בעיר הולדתי. גדלתי כאן בארץ על מוסיקה של מוצרט, שוברט ובטהובן, על קטעי שירה של גיתה ושילר, אותם אמי ז"ל כה אהבה. אלא שהיא סירבה לדרוך שוב על אדמת אוסטריה, לבקר במקומות שאהבה. ידידים ומכרים אמנם נסעו לאוסטריה לחופשות, אך היא סרבה משום שבסתר לבה נדרה נדר לא לשוב עוד לארץ שבגדה בכל ערכיה וקיבלה בהתלהבות את אדולף היטלר. אף אני, כמוה, לא יכולתי להביא עצמי לבקר באוסטריה.

מול אלפי צועדים בווינה

אך הכמיהה שדבקה גם בילדי, להכיר את סבא יוליוס לא הרפתה. לפני כשנתיים, הכינו ילדי, יהונתן ונטע, מצגת על שנות נעורי (לכבוד יום הולדתי ה-70). הם ערכו חיפושי אינטרנט על שורשי משפחתי וגם על הסבא רבא שלהם. בתי ובעלה אף השיגו עותק מספר שכתב, ואשר התפרסם בשנת 1932. הייתה זו מתנה מרגשת. דרך סגנון כתיבתו התוודעתי לסבא בפעם הראשונה, כאדם, כאישיות בעלת מחוייבות חברתית, כסוציאליסט-הומאניסט אמיתי. תוך כדי חיפושיה, אף יצרה בתנו קשר עם פעילה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית , אישה בשם לילי באואר. ההתכתבות עם אותה אשה הייתה משמעותית עבורי. היא עוררה בי רגשות חבויים עמוק בתודעתי, סקרנות מחודשת לעיר בה מלאו לי רק שנתיים, ורצון עז להכיר את עברה של משפחתי. ההתכתבות עם לילי באואר החזירה אותי לווינה, להכיר את סבי, יוליוס ברמן ביום הולדתו ה-140. כך חגגתי את האחד במאי, מעל בימת הכבוד ממנה נשקף המון של מאות-אלפי צועדים שהריעו והפגינו את אהדתם לראש העיר מיכאל הויפל, הדמות המובילה והמשפיעה במפלגה הסוציאליסטית באוסטריה. וינה של 2008 הייתה עיר חדשה עבורי, שונה בתכלית מהעיר הזכורה לי משנות ה-70. עיר פתוחה לעולם וגם לעברה, תוססת, מסבירה פנים. חל השינוי באווירה, בהתמודדות ההיסטורית, ביושר האינטלקטואלי של האנשים הרבים שהכרתי בביקורי שם.

לגלות את סבא יוליוס

המסלול הארכיוני שלנו החל בבנין ההיסטורי של ה- Verein für Geschichte
Der Arbeiterbewegung (האגודה לתולדות תנועת הפועלים), בניין אבן מרשים שהיה גם ביתו של העיתון Arbeiter-Zeitung (עיתון הפועלים). בהגיענו לשם, שאלנו אם קיים חומר על יוליוס ברמן. לא עברו אלא דקות ספורות והובא לשולחננו תיק הכולל מסמכים על פעלו, על כהונתו כחבר מועצת העיר במשך קרוב ל-20 שנה. התיק כלל, בין היתר, חוברת שהוצאה לרגל יום הולדתו ה-60, תוכנית החגיגה שנערכה לכבודו, התכתבויות בקשר אליו לאחר המלחמה. בראש הארכיון עומד הד"ר וולפגנג מאדרתאנר, שקיבל אותנו בסבר פנים יפות וסיפר לא מעט על ייחודם של האוסטרו-מרקסיסטים ותנועת הפועלים האוסטרית. בשל היותה של תנועת הפועלים חילונית מצאו יהודים כה רבים בה את ביתם, גם אם שמרו על זהותם היהודית. השיחה המאלפת סייעה לי למקם את פעילותו של סבא בהקשר הפוליטי והחברתי של אוסטריה בשלהי התקופה ההבסבורגית ובימיה של הרפובליקה הראשונה. ביקורנו השני היה אצל ראש עיריית וינה, הד"ר מיכאל הויפל, אליו הוזמנו יומיים לאחר הגיענו. הד"ר האופל, מדען בהכשרתו האקדמית, מכהן כבר למעלה מ-14 שנה כראש העיר, קיבל אותנו בחמימות, התעניין במצב מפלגת העבודה בארץ וסיפר לנו רבות על ימי הרפובליקה הראשונה, שבימיה שלטו הסוציאל-דמוקרטים והביאו לראשונה לחקיקה סוציאלית מתקדמת, ולקידום זכויות אדם וזכויות עובדים. מה גדולה הייתה שמחתי כאשר, ביציאה מלשכת ראש העיר, הראתה לנו ידידתנו, לילי באואר, את לוח הזכרון לחברי מועצת העיר, קורבנות השלטון הנאציונאל-סוציאליסטי. חוץ מאחד, כל האישים ששמותיהם מופיעים על לוח זה יהודים, וכולם, להוציא אחד, השתייכו למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. סבא יוליוס מופיע שלישי בלוח הזכרון שהוצב בבית העירייה ב-11 במרץ 1988, 50 שנה לאחר הספוח הנאצי.

סבא יוליוס בכול ארכיון

לאחר הביקור בעירייה, המשכנו את נתיב החיפושים הארכיוני בבית העירייה הישן, ברובע הראשון של העיר, שם שוכן ופועל הארכיון הדוקומנטארי של ההתנגדות האוסטרית
Dokumentationsarchiv des Österreichischen Widerstandes .
האמת צריכה להאמר, באוסטריה לא היה אף גילוי של התנגדות מאורגנת לשלטון הנאצי. בתשובה לתמיהתנו, הוסבר לנו שבארכיון ובמזיואון הקטן הצמוד אליו, מתייחסים לקורבנות כאל אנשי "התנגדות". ואמנם יש שם ספרייה מצוינת על תקופת האנשלוס ונסיונות ההצלה ותיקיה עשירה. גם שם קיבלנו תיק עם מסמכים על סבא. בין הארכיונים בהם בקרנו, לא נפקד מקומו של ארכיון העיר והמחוז ה- Stadt und Landes Archivהנמצא היום באיזור הגזומטר. הארכיון שנגע ללבי במיוחד הוא ארכיון הקהילה היהודית, בראשו עומד אדם מופלא, ידען, מסור ומאורגן היטב, היקה, יליד גרמניה, מגיסטר וולף-אריך אקשטיין. בסבלנות ובמסירות אין קץ הוא שולף לכל המבקרים בארכיון הקהילה היהודית, את תולדות בני משפחתם מדורות עברו, תאריכי לידתם, נשואיהם פטירתם ועוד כהנה וכהנה קטעי ידיעות המשלימים למבקרים את תולדות משפחותיהם. הארכיון נמצא בבניין בית הכנסת הגדול היחידי בווינה שלא הוצת ונחרב בליל ה-9 בנובמבר 1938, בשל היות משרדי הקהילה ורישומי הכתובות בבניין. מכאן שלפו פקידי המשטר הנאצי את שמות כל יהודי וינה וכתובותיהם. הביקור לא יכול היה להסתיים מבלי לפקוד את בתי הקברות היהודיים. בית הקברות נמצא ב-Seegasse 9-11, והכניסה אליו היא דרך בית אבות, שהיה בשנות ה-40 בית האבות היהודי, בו נפטרה הלנה סבתי, אשתו האהובה של יוליוס וממנו נלקח סבי לטרזיינשטאט. מודה אני שהייתי נפעמת בעומדי באכסדרה, בה התייצב מן הסתם סבא כאשר נלקח מווינה לטרזיינשטאט והשקפתי על הקברים העתיקים – המראה האחרון שראו עיניו בהיפרדו מן העיר אותה אהב. בביקור זה הבנתי בראשונה את גודל חסרונו של הסבא יוליוס בחיי, את האהבה ואת הידע שיכול היה להעניק לי.

מתוך ה- MB יקינתון – ספטמבר 2008, ראש השנה תשס"ט, גיליון מס' 227

ביטאון ה-"MB יקינתון", בעריכת מיכה לימור, מופץ אחת ל 6 – 7 שבועות לחברים ולמנויים . לקבלת עותק לדוגמה הרשמו באמצעות "צור קשר" באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *