מקומם המרכזי של ה"יקים" בין רופאי ארץ-ישראל/ מאת ארי רט

מקומם המרכזי של ה"יקים" בין רופאי ארץ-ישראל/ מאת ארי רט

קחו לידיכם את ספר הרופאים החדש במהדורה המהודרת  ( "רופאיה של ארץ-ישראל 1799 עד 1948"  מאת פרופסור נסים לוי ויעל לוי , הוצאת 'איתי בחור-זיכרון-יעקב'. www.bahurbooks.com  388 עמודים 2008) ותגלו את שהיה ידוע למעטים ולא נודע ברבים: 88% מרופאי הארץ הזאת, מאז ימי האימפריה העותומאנית ועד לקום המדינה, היו יהודים יוצאי גרמניה ואוסטריה. (כלומר ייקים).  עוד אחד מן ההישגים המרשימים של עליות ה"יקים" לדורותיהם שלא שרו לו את שירי התהילה הראויים ושלא נחרט דיו בתודעה הציבורית עד היום הזה. רק הוותיקים שבינינו עוד יודעים לספר למשל על תפקידם הייחודי של שני רופאים אגדתיים בירושלים של ראשית המאה העשרים, שהטביעו את חותמם על ראשית הרפואה המודרנית בארץ: דר. משה מוריץ ולאך, מייסד בית החולים "שערי צדק", ודר. אברהם אלברט טיכו, רופא העיניים המפורסם שריפא אלפי תושבים ערבים בארץ ישראל ובארצות השכנות ממחלת הגרענת ( טראכומה).

סיפורם האישי של 4000 רופאות ורופאים

עובדה מפתיעה שעולה מן הספר: במשך כל המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, פעלו בארץ-ישראל רק בין 300 ל-330 רופאים ובממוצע במשך רוב המאה ה-19 בכל זמן נתון, פעלו כאן כ-150 רופאים בלבד.  מתוך כ- 330 רופאים, היו כ- 100 יהודים, כ-120 עד 150 ער בים, ארמנים ויוונים וכ-80 היו לרוב מיסיונרים נוצרים. כ-150 מן הרופאים האלה המשיכו לעבוד גם בראשית תקופת המנדט הבריטי. פרטים מעניינים ואף מאלפים אלה, הם רק חלק מזערי מתוך שפע של אינפורמציה הכלולה בספר המיוחד במינו על "רופאיה של ארץ-ישראל 1799 – 1948" שחיברו פרופסור נסים לוי, ראש מחקר ההיסטוריה של הרפואה בטכניון, ואשתו והעזר כנגדו, יעל לוי, אשר  עמלו רבות, כדי ללקוט את הפרטים הביוגראפיים העיקריים של מעל 4000 רופאים ורופאות שפעלו בארץ עד הקמת מדינת ישראל. פרופסור לוי עצמו, רופא בעל שם בתחום הגסטרואנטרולוגיה, הוא דור שני ברפואה במשפחה של יוצאי בולגריה. אביו, דר. דוד לוי, רופא משפחה מבוקש בחיפה, ואמו ויקטוריה (ויקי), לזכרם מוקדש הספר, עלו ארצה עם שני הבנים אחר 1948, יחד עם  40,000 יהודי בולגריה. שני ההורים היו חניכי התרבות הגרמנית ואביו למד רפואה בברלין.

רופא יהודי ראשון בארץ-ישראל

בחירת השנה 1799, 10 שנים אחרי המהפכה הצרפתית, לראשית תקופת המחקר של הפרופסור לוי ורעייתו, שמשתרעת על כמעט 150 שנה, נעוצה בעובדה שהרופאים המודרניים הראשונים שהיו בעלי ניסיון והכשרה לפי סטנדרטים מערב-אירופאים הגיעו ארצה באותה השנה עם נפוליון, כרופאים צבאיים. הם שהו בארץ זמן קצר יחסית ולמרות תרומתם הרבה בתחום הרפואה הצבאית, לא הטביעו את חותמם על הרפואה המקומית. הרופא היהודי הראשון בארץ-ישראל, דר. שמעון פרנקל, היה "ייקה" שנתמנה למשרה חשובה זו על ידי משה מונטפיורי בשנת 1843, 90 שנה לפני שנוצר המושג "ייקה" , עם ראשית גל העלייה הגדול מגרמניה אחרי עליית היטלר לשלטון ב-1933. תפקידו העיקרי של דר. פרנקל היה להקים שרות רפואי יהודי שיתחרה עם הרופאים המיסיונרים. הוא נולד ב-1805 בגרמניה, בעיירה השלזית סולץ, למד רפואה במינכן ועשה את הסטאז' בברלין. שאיפתו לראות עולם הניעה את דר. פרנקל לקבל משרה של רופא באונייה הולנדית שהפליגה לאיי הודו המערבית. שם הכיר בחורה קריאולית נאה, מינה זקס, בתם של סוחר יהודי ואישה מקומית, אותה נשא לאישה. בדרכם חזרה ללונדון, נודע לדר. פרנקל על המשרה שמציע משה מונטפיורי לרופא בארץ-ישראל.

סוף טרגי לרופא היהודי הראשון בארץ

הזוג הצעיר הגיע לירושלים באפריל 1843 עם ציוד רפואי מלא ובית מרקחת ארוז. דר. פרנקל התחיל מיד בפעילות רפואית שהתחרתה עם המיסיון. ב-1844 פתח את בית החולים היהודי הראשון בארץ-ישראל שהחזיק מעמד ארבע שנים בלבד ונסגר ב-1848 מחוסר תקציב. פעולת המרפאה של דר.פרנקל אמנם נמשכה כסדרה. למרות התחרות עם רופאי המיסיון, היה לדר. פרנקל שתוף פעולה מקצועי טוב אתם, דבר שעורר את זעמם של החוגים היהודים הקנאים (החרדים). הם דרשו את סילוקו. ב-1856 פקד את דר. פרנקל גם גורל אישי מר, כאשר אשתו מתה בלידת בתם השנייה שנקראה של שמה מינה. באביב 1858 הוא נאלץ לקחת את שתי בנותיו לגרמניה, כדי שקרובי משפחה בקמניץ ובברסלאו יטפלו בהן. אחר שובו לארץ כנראה לא חזר לפעילות רפואית  מסודרת ואין פרטים על תנועותיו בעשרים השנים האחרונות לחייו. ידוע שבשלהי שנת 1879 עבר ליפו, שם מצא את מותו ב-11. בינואר 1880 בגיל 75. בטקס פתיחת בית החולים של משפחת רוטשילד בירושלים בשנת 1854 לא הוזכרו דר.פרנקל וגם לא משה מונטפיורי.

רפואה ייקית צרופה

לוחות הסטטיסטיקה המעניינים, הכלולים בספר, מראים בבירור עד כמה עליית הרופאים ממרכז-אירופה השפיעה על התפתחות הרפואה בארץ. שעה שמספר הרופאים היהודים באמצע שנות העשרים  עד ראשית שנות  השלושים נע בין 370 ל-470, נרשמה עלייה דרמטית כבר בשנת 1933 ל- 768 רופאים ועליות נוספות במספרם בשנת 1934 ל-1282 ובשנת 1936 ל-1961. לכך יש להוסיף את הרופאות היהודיות שרשומות בפעם הראשונה בשנת 1929 כ-138 עם עלייה מתמדת עד ל-458 בשנת 1936 ו-487 בשנת 1939 ואילך. אחוז הרופאים היהודים מכלל אוכלוסיית הרופאים בארץ עולה בהתאם כבר בשנת 1934 ל-85 אחוז ומעלה ול-88 אחוז ומעלה החל בשנת 1936 וגם במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה. הסבר חלקי לכך אפשר למצוא בעובדה שרופאים עולים רבים שלא מצאו עבודה במקצועם ונאלצו לעבוד שנים אחדות בעבודות גופניות, נקלטו בצבא הבריטי כרופאים צבאיים.

רצח בחצר בית החולים ואלאך (לימים שערי-צדק)

קורות חייהם ודרכם המקצועית של שני הרופאים הידועים, יוצאי גרמניה ואוסטריה ההבסבורגית, דר. ואלאך ודר. טיכו, מהווים סמל לקשר המופלא בין יהודים "ייקים", בעלי מקצוע, לבין ארץ-ישראל עוד בימי העלייה הראשונה והשנייה. מניעיו של דר. ואלך היו דתיים-חר דיים. עם הציונות ועם מדינת ישראל השלים רק בערוב ימיו. הוא היה בין מייסדי אגודת ישראל בארץ ואף היה מיודד עם דר. דה האן, השנוא על הציונים, אשר היה לקרבן הרצח הפוליטי הראשון בארץ-ישראל בשנת 1924. בצרוף מקרים מוזר, דה האן נרצח בחצר  בית החולים של ואלאך, "שערי צדק". דר. ואלאך נולד ב-1866 בקלן על נהר הריין למשפחה אורתודוכסית אמידה. לאחר שקיבל חינוך חרדי וכללי, למד רפואה בברלין ובווירצבורג. הוא הוכתר בתואר דוקטור ב-1889 ונשלח על ידי הוועד היהודי בפרנקפורט על נהר מיין לארץ-ישראל לתמיכה בתושביה היהודים. דר' ואלאך הגיע לירושלים בשלהי 1890, כאשר הוא בן 24 בלבד. הוא הקים קליניקה ובית מרקחת בעיר העתיקה, עבד תחילה  בבית החולים "ביקור חולים" (שנרכש באחרונה על-ידי הגביר גאידאמק) והנהיג הסדרים מתוקנים במתן עזרה רפואית לעניים. ב-1896 נסע חזרה לזמן מה לגרמניה, כדי לאסוף כספים באמצעות ועד רבנים להקמת בית החולים "שערי צדק" ברחוב יפו בירושלים שנחנך ב-1902 (כיום משמש המבנה את רשות השידור). הוא ניהל את "שערי צדק"  ביד רמה במשך 45 שנה מיום היווסדו ועד שנת 1947 והיה מזוהה עם בית החולים ברמ"ח אבריו. אנשים רבים בירושלים הכירו את "בית חולים ואלאך" בשם זה בלבד. עורך הספר, פרופסור נסים לוי, יודע לספר, כי בימיו כסטודנט לרפואה הוא נשלח מבית חולים "הדסה" ל"שערי צדק", כדי לקבל שם מסמך רפואי מסוים. כחיפאי לא ידע בדיוק היכן "שערי צדק" ושאל עוברי אורח אחדים. גם הם לא ידעו והפנו אותו ל"בית חולים ואלאך", כי "שם בוודאי ידעו את הדרך לשערי צדק".

דוקטור ואלאך והאחות זלמה

דר. ואלך היה קפדן ודרש התמסרות מלאה לעבודה, תוך מתן דוגמה אישית ותוך שמירה קפדנית על חוקי הדת. ידו הייתה בכל הקשור לבית החולים. לצידו פעלה בנאמנות "שווסטר זלמה" האגדתית שהגיעה לגיל המופלג של מאה שנה. (המילה העברית 'אחות' לציון המקצוע נולדה מהמילה הגרמנית 'שווסטר' שמשמעותה גם אחות משפחה וגם אחות במנזר ששימשה אחות רחמנייה) הם פעלו יחד בכל התחומים מטיפול בחולים ודאגה לצרכיהם, עד לחינוך רופאים ואחיות ופעילות בקהילה, כאשר השפה האישית ביניהם היא לרוב גרמנית.  בתקופה הקשה של מלחמת העולם הראשונה, עזרו הקשרים האישיים הטובים של דר. ואלאך וההערכה הרבה לפועלו גם מצד השלטונות הטורקים, לשמירת מוסדות הרפואה האזרחית בירושלים ולהצלת יהודים רבים מרדיפות. דר. ואלאך גר בבית החולים מיום היווסדו ועד יום מותו בגיל 91. הוא נקבר בשנת 1957 בחצר בנין בית החולים "שערי צדק" הישן (בו שוכנים היום כאמור משרדי רשות השידור.)

שייקה אופיר הלך אצל טיכו

רופא העיניים המפורסם, דר. אברהם אלברט טיכו, הוא הדמות הרפואית הבולטת השנייה בירושלים, שמסמלת את הקשר המיתולוגי כמעט בין יהודי מרכז-אירופה לבין ארץ-ישראל. הוא נולד בשנת 1883 בעיירה בוסקוביץ' שבמורביה הצ'כית, אז חבל באימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו, בן למשפחה יהודית ידועה ומושרשת בעיר למעלה מ-300 שנה, תלמיד חכם וסוחר בעל אמצעים, שלח את בנו לעיר המחוז הגדולה ברנו, כדי שיקבל חינוך יהודי וכללי ברמה. טיכו הצעיר המשיך את לימודי הרפואה שלו בפראג ובווינה, שם התמחה ברפוי מחלות עיניים. בשנת 1912 נשא דר' טיכו הצעיר את הציירת אנה לאישה ובאותה שנה עלו ארצה והשתכנו בירושלים. סמוך לעלייתו התמנה למנהל בית החולים והמרפאה לעיניים של החברה "למען ציון" וניהל את המלחמה נגד הגרענת (טראכומה) בבתי הספר ובמוסדות חינוך בעזרתו הכספית של ארגון הנשים "הדסה" בארצות הברית. בשנת 1917 נתמנה לרופא העיניים של היחידות הצבאיות של טורקיה, גרמניה ואוסטריה בירושלים, עד כיבושה של העיר בידי הצבא  הבריטי בפיקודו של הגנרל אלנבי. בשנת 1919  הקים דר' טיכו בית חולים פרטי למחלות עיניים לצד רחוב יפו בלב ירושלים. בית חולים טיכו התפרסם ברחבי המזרח התיכון ודר. טיכו היה אהוד מאד על נכבדי הערבים באזור. הוא פעל רבות להשקטת הרוחות בין ערבים ליהודים. כאשר ערבי ניסה להתנקש בחייו בפרעות 1929 ודר. טיכו נפצע קשה, נשמעו גם מחאות זועמות מקרב הציבור הערבי.

ספר נפלא ומומלץ

"בית טיכו" ,השוכן בבנין היסטורי, הפך במהרה למרכז תרבותי וחברתי תוסס של ה"חברה הגבוהה" בירושלים בתקופת המנדט הבריטי ובראשית שנות המדינה. האוסף יקר הערך של מנורות וחנוכיות עתיקות, אותו טיפח דר. טיכו, נשמר במבנה המוזיאוני עד היום. דר' טיכו נפטר בשנת 1960  בגיל 77. אשתו אנה המשיכה לגור בבית ולצייר עד יום מותה מקץ 20 שנה. עד היום, "בית טיכו" הוא אחד האתרים המתויירים בירושלים. מתקיימות בו תערוכות. נערכים קונצרטים ושלל אירועים חברתיים. הולמת וסמלית בחירתו של המו"ל, מר איתי בחור מזיכרון-יעקב, לתמונת השער של הספר המעשיר והאיכותי, צילום קבוצתי של רוב משתתפי הכנס הראשון של רופאי ארץ-ישראל, שנפתח בירושלים ב-31 במרס 1914  ביוזמת דר. אברהם טיכו ושנודע כ"וועידת הגרענת". שותפים לפרויקט הנפלא הזה של ההוצאה לאור גם המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית-מרכז מורשת הייקים בתפן (שותפות של סטף ורטהיימר וארגון יוצאי מרכז-אירופה), ההסתדרות הרפואית בישראל וקרן הכט (חיפה).

מתוך ה- MB יקינתון – פברואר-מרס 2009, אדר-ניסן תשס"ט, גיליון מס' 231

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *