על המונח 'ליל הבדולח' / פרופ' משה צימרמן

על המונח 'ליל הבדולח' / פרופ' משה צימרמן

פורסם בתאריך: 01-11-2018

לא אחת קורה שאירוע היסטורי זוכה לכותרת שלידתה בחטא. הכותרת "ליל הבדולח" היא מהדוגמאות המובהקות לכך, כותרת המסכמת אירוע נורא, תוך שהיא נוטלת את העוקץ ממה שאכן קרה בו. הכינוי הזה הופיע בשפה הגרמנית Kristallnacht וההתייחסות בשפה העברית עשתה שימוש בתרגום מילולי של המונח הגרמני ובכך השיגה אפקט של המעטה בנוראותו של אותו אירוע, אותו אפקט שבגרמניה של היום מבקשים לסלקו. "ליל הבדולח" לא היה שמו הרשמי של האירוע ובימי הרייך השלישי לא עשו בו שימוש כתוב. לכל היותר הופיע אז כמטבע לשון עממית. היא הופיעה גם כ"ליל הבדולח של הרייך", כותרת שיש בה רמיזה אירונית לייחוס של אירוע גדול לרייך כולו.( כך למשל שחקנית בקולנוע הנאצי, שדמויות אותן שיחקה מצאו את מותן בטביעה, נקראה בלשון העם "גוויית המים של הרייך"). זו כותרת המרכזת את תשומת הלב על חלונות הראווה השבורים ברחובות הערים ועל תמונת נברשות הבדולח המנופצות בבתי הכנסת. התמונה שנחרתה בזיכרון הקולקטיבי היא תמונת בית כנסת עולה באש. ההתייחסות לבדולח או לזכוכית (היו שהשתמשו במונח "ליל הזכוכיות המנופצות") גם בספרות ובשפה שאחרי מלחמת העולם השנייה תרמה להסבת תשומת הלב מן העיקר – מן הרצח של מאות יהודים במהלך האירוע, משילוחם של כשלושים אלף יהודים למחנות ריכוז ומותם של רבים מהם שם, מהתעללות פיזית ונפשית ביהודים ומחוות נוראות של השפלה. כינוי כל זאת "ליל הבדולח" היה בחזקת בדיחה גרועה. בישיבה שהתקיימה במשרדו של הרמן גרינג, שלושה ימים אחרי מה שכונה לימים "ליל הבדולח", כדי לדון בפתרון ל"בעיית" יהודי גרמניה הגדיר גרינג את מה שקרה כך: "היה לנו העניין הזה בפריז. אחר כך באו שוב הפגנות, ועכשיו צריך לקרות משהו". "העניין הזה" – ההתנקשות בדיפלומט הגרמני בפריז, והפרעות כנגד היהודים הם "הפגנות" שאינן נחשבות בעיני גרינג אפילו לתקרית דרמטית. בז'רגון של משטרת הביטחון של הרייך אנו מוצאים את הכינויJudenaktion "פעולת היהודים", ביטוי שיש שבו הטעיה, כאילו הפעולה הייתה של יהודים ולא כנגד יהודים. מונח זה הופיע גם אחרי המלחמה אגב הליך הדנאציפיקציה או בטיפול המשפטי בפיצויים לנפגעי אותו אירוע. בעיתונות הגרמנית הנאצית, שבה ביקשו להדגיש את האופי הספונטני לכאורה של האירועים, דיברו על "זעם העם" כנגד מעשי הפשע היהודיים, לא על פוגרום מאורגן על ידי הרשויות

כפי שאכן היה. ויקטור קלמפרר, שיומניו התפרסמו לימים וסייעו לנו להבין את הלך הרוח של אזרחי הרייך השלישי, קרא לשינויים שיצר המשטר הנאצי בשפה הגרמנית "שפת הרייך השלישי" והסב את תשומת הלב לכך, שגם אחרי שהרייך התמוטט ונעלם הוא הותיר מטבעות לשון שהחזיקו מעמד. עם הופעת דור חדש בגרמניה אחרי המלחמה נוצרה מודעות למצב זה של השפה ועלתה הערנות לשימוש בה. כתוצאה מכך החל מאבק בכותרת "ליל הבדולח" והיא הופיעה תחילה במרכאות, שייעודן להסתייג משפת הרייך השלישי, כמו מונחים אחרים שהשתמש בהם הרייך (כך: "פתרון סופי", "חילול הגזע" וכיו"ב). ואז, בעיקר מאז יום הזיכרון החמישים לאותו אירוע נורא, הוחלף "ליל הבדולח" בדרך כלל ב"ליל הפוגרום". אבל לא רק במושג "בדולח" יש משום הטעיה, אלא גם במושג "לילה": ההתנכלויות ליהודי הרייך החלו כבר ביום שהתפרסם דבר ההתנקשות בפום ראט, הגיעו לשיאן בלילה שלאחר מותו ( בין 9 ו 10 בנובמבר) ונמשכו במקומות שונים עד ל-11 בחודש, שבו ניתנה הוראה לחדול מן ההתפרעות. הכותרת "פוגרום נובמבר 1938" עדיף בעיני מי שמבקש לתת לאירוע בכללותו שם מתאים ולמקם אותו גם מבחינה כרונולוגית. לכותרת מפורטת יותר "פוגרום נובמבר 1938 מטעם הרייך השלישי ביהודי הרייך" אין סיכוי. היא ארוכה מדי.

פורסם בגיליון 293 של יקינתון 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *