שורשים "ספרדו-יקים"-משפחה אחת-השערות אחדות/מאת: ד"ר דן אלדר*

שורשים "ספרדו-יקים"-משפחה אחת-השערות אחדות/מאת: ד"ר דן אלדר*

שורשים "ספרדו-יקים"-משפחה אחת-השערות אחדות

 

מאת: ד"ר דן אלדר*

(מאמר זה פורסם לראשונה ב"שרשרת הדורות" (גיליון אפריל 2015)
כתב העת של "העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה".)

נולדתי בתל-אביב (1947) להורי – אבי, ברוך אוסאיבל ((AUSUBEL יליד גרמניה ואמי, רחל צ'יז'יק ילידת פולין. עד לנישואי ב-1972 נשאתי את שם משפחתי מלידה-אוסאיבל , ואז שיניתי אותו לאלדר . בחרתי את השם העברי מתוך שלל שמות שהוצעו. משמעותו של שם המשפחה הלועזי בגרמנית –קץ הרוע, חיובית למדי, אך הגייתו בעברית הסבה לי אי נוחות כל אימת שנתבקשתי לאייתו באיטיות לאלה שהתקשו להגותו. הורי ובפרט אבי עם היותו "יקה", קיבלו את רצוני בשינוי שם המשפחה, בגישה חיובית וללא הסתייגות, אף שהם עצמם לא עשו כן.

 

שם משפחתו של אבי- חריג למדי בשלל שמות המשפחה המוכרים מקרב יהודי גרמניה, הן במשמעותו והן באיותו הלועזי-לטיני. ככל שלמדתי מן העוסקים הוותיקים בחקר שורשי המשפחות היהודיות-שמות המשפחה של יהודי אירופה, ניתנו להם ו/או אומצו בזיקה לשמות הפרטיים של אבות המשפחה, ערי המוצא, המלאכות בהן עסקו אבות המשפחה ונתוניהם הפיזיונומיים בעת קבלת שם המשפחה. מבחינה פונטית- הסיומת BEL אינה בעלת צליל מרכז או מזרח אירופי ומזכירה יותר צליל ספרדי. משום כך, תוהה אני כמו גם בני משפחה אחרים, האם מוצא משפחתי מצד אבי הוא ממגורשי חצי האי האיברי? תשובה מוסמכת לא ניתנה עד כה.

 

ההתחקות אחרי עקבות מוצאה של המשפחה וגלגולי שמה, הביאה אותי בין היתר לכנס "העמותה הישראלית לחקר שורשי המשפחה", שהתמקד בהיסטוריה של המשפחות היהודיות " בין ספרד לאשכנז". אני סבור אינטואיטיבית, כי על ציר זה עשוי להמצא הפיתרון ולו חלקי לסוגייה. ברם, עד שיימצא, מעלים בני המשפחה, השערות שונות, בדיוניות בחלקן, כדי למצוא מענה לחידת מוזרותו של השם ה"ספרדו-יקי".

 

ככל שהידע העובדתי הקיים מצביע, מוצא משפחת אוסאיבל כפי ששמה מופיע בכתיב הלועזי-לטיני, הוא בגליציה האוסטרו-הונגרית (פולין כיום) , בעיירות אולנוב (Ulanow) ורוזבדוב (Rozwadow). בראשית המאה ה-20, היגרו סבי קלמן אוסאיבל וסבתי עם ילדיהם לעיר שטוטגארט שבגרמניה. שם נולדו להם ילדים נוספים ובהם אבי. סבי היה בין מייסדי הקהילה ובית הכנסת האורתודוכסים בעיר ונמנה על קהילת "יהודי המזרח" (Ostjuden) שהתרחבה בגרמניה בשל ההגירה הגוברת אליה ממזרח אירופה ורוסיה מחמת המצוקה הכלכלית והפוגרומים שהיו מנת חלקם של היהודים שם. משפחתי התערתה מהר בגרמניה ואף ששמרה באדיקות על המסורת היהודית, היא לא התנכרה לתרבות הכללית. אבי, אחיו ואחיותיו, התחנכו בבתי ספר גרמניים ודיברו, כתבו, קראו וחשבו בגרמנית. את שם משפחתם כתבו בתעתיק הגרמני AUSUBEL (שתי נקודות מעל ה-u השנייה-U umlaut). אולם, סבי כתב את השם על הכריכות הפנימיות של ספרי החומש וסידורי התפילות והמחזורים, אותם ירשתי מאבי, באותיות עבריות בתעתיק פונטי מדרך הגיית השם ביידיש – "אויסאיבעל". הגם שבנם הבכור של סבי וסבתי נפל במלחמת העולם ה-1 כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי, במערכה נגד רוסיה, הדבר לא מנע ממשפחתי את הסבל, שהיה מנת חלקם של יהודי גרמניה עם עלות הנאצים לשלטון ב-1933. יתרה מכך, בשל הפיכתה של גליציה האוסטרו- הונגרית לחלק מפולין בעקבות חלוקתה מחדש של אירופה לאחר מלחה"ע ה-1, נחשבו בני משפחתי לרבות אלו שנולדו בגרמניה, לבעלי נתינות פולנית. מעמד זה הפך אותם ושכמותם, לקרבנות ראשונים של המדיניות הנאצית האנטי-יהודית. בסוף אוקטובר 1938, גורשו בין לילה מגרמניה לפולין כל הגברים היהודים בעלי הנתינות הפולנית ובהם בני משפחתי משטוטגארט. התרחשות זו גררה כידוע, שרשרת אירועים מהירה שהובילה ל"ליל הבדולח". אבי ז"ל מיהר להסיק מסקנות עוד קודם לכן ועלה לא"י ב-1935. חלק מאחיו ואחיותיו היגרו לאחר מאמצים לארה"ב ואילו סבתי נפטרה בגטו טרזיינשטאדט ואחדים מבנותיה ובניה נרצחו במחנות הריכוז בגרמניה ובגאיות ההריגה בריגה לשם הובלו משטוטגארט. על גורלם של בני משפחת אוסאיבל בתקופה הנאצית השלמתי את המידע בין היתר מאסופה של כששים מכתבים ששלחו לא"י מגרמניה בין השנים 1933-1940 ומארכיון TLS בבאד-ארולסן.

 

בני המשפחה, הנושאים את השם הגרמני, מן המעגל הרחוק יותר, שאף מוצאם בגליציה האוסטרו-הונגרית ואשר היגרו ממנה במפנה המאה ה-19, פזורים כיום ככל שידוע , בארה"ב, קנדה, אוסטרליה, שווייץ ובישראל. אלה בארה"ב , שמרו בחלקם על התעתיק הגרמני של שם המשפחה ואחרים הסבו אותו ל-Osubel  מטעמי נוחות של איות והגייה. באשר לצאצאי המשפחה המתגוררים בישראל, יש המאייתים את שמם בהשמטת הא' השנייה בשם, לאמור-אוסיבל ובלועזית Ausibel. כמו כן, אחד מענפי המשפחה בישראל, שינה את השם למוהר.

 

אחד מצאצאי המשפחה, המחזיק עדיין בשם המשפחה באיותו הגרמני, שנולד וחי בארה"ב, הרברט אוסאיבל , התחקה אחרי שרשי השם והקדיש לנושא ספר, המבוסס בחלקו על תחקיר היסטורי ובחלקו הגדול על סיפור בדיוני שנועד לגשר על פערים עובדתיים.  לפי השערת המחבר, מקור השם הוא בא"י בימי הבית הראשון, במשפחה שעסקה בסחר תבלינים ובין היתר סיפקה אזוב לעבודת הקודש . מכאן שהשם מורכב משתי מילים "אזוב-אל" או כפי שהוא מופיע בספרו " Azuvel". משפחת Azuvel לא שבה מגלות בבל בימי עזרא ונחמיה וצאצאיה נדדו במשך הדורות על פני אנטוליה והותירו עקבות בערים סארדיס אפזוס ואיזמיר. הם הפכו במרוצת הדורות לרוקחים ורופאים כאשר אחד מהם, דוד Azuvel שירת את הסולטן העות'מאני סוליימן "המפואר" באמצע המאה ה-16. מאנטוליה נדדו בני המשפחה לבודפשט שנכבשה ע"י התורכים העות'מאנים ומשם הגיעו לממלכת פולין לאחר כיבוש בודפשט ע"י האוסטרים ב-1686. לפי אחד מן המקורות המשניים המובאים בספרו של הרברט אוסאיבל מארה"ב, התגלו הוכחות לקיומו של סוחר תבלינים בשם Azuvel בחפירות ארכיאולוגיות בעיר סארדיס (בירת ממלכת לידיה העתיקה) וכן על גבי מצבות מן המאות ה-16 וה-17 הנושאות את השםAzuvel בבית העלמין היהודי בבודפשט , לרבות מצבתו של רופא הסולטן. מצבות אלו וכן משפחות בעיר איזמיר בשם Azuvel אותרו על ידי חוקר יהדות אנטוליה, אברהם גלנטה, לפני מלחמת העולם השנייה. המחבר מסביר כי במרוצת המאות, השתנה השם Azuvel של יהודי אפזוס ל-Azubel בשל חילופי האותיות בהגיית b ו-v בתעתיק מעברית ליוונית. וכך לדבריו, משפחות יהודיות בשם Azubel חיו ופעלו בעיר איזמיר (קודם לכן סמירנה) במשך מאות שנים. אולם כיצד הפך השם Azuvel או Azubel ל- Ausubel והאם קיים רצף יוחסין גנטי בין הענף האנטולי לענף הגליצאי-לכך אין ספרו של הרברט אוסאיבל נותן מענה מדעי עובדתי מוכח. את הפערים העובדתיים והכרונולוגיים הוא מגשר כאמור בדמיון ספרותי עשיר מבע. את ראשית הענף הגליצאי ממקם המחבר במשה Ausubel אי שם ברבע האחרון של המאה ה-18 כאשר על פי הסיפור הבידיוני, נאלץ משה בצו הקיסר האוסטרי לאמץ שם משפחה והמיר את שמו, בעצת פקיד הממשל הקיסרי, מ- Azubel לשם בעל צליל ומשמעות גרמניים. בנוסף לפזורה של נושאי השם Azubel בתורכיה ובישראל מציין המחבר כי פגש ברוסיה יהודים נושאי שם המשפחה Azbel בתעתיק קירילי.

 

בשונה מהשערה מדעית/ספרותית זו על שני מרכיביה- ההיסטורי, המתארך עובדתית את ההוכחה הראשונה לקיומה של משפחת Azuvel באמפריה העות'מאנית לאמצע המאה ה-16 והאטימולוגי היוצר זיקה בין שם המשפחה למילה העברית אזוב, סברתי לתומי במשך שנים רבות כי מוצא המשפחה כמו משפחות יהודיות אחרות באימפריה העות'מאנית , הוא מקרב מגורשי ספרד ופורטוגל. קיומן של המצבות מן המאות ה-16 בבודפשט, אינה תומכת בהכרח בהשערה לגבי מסלול נדודי אבות המשפחה מא"י דרך אנטוליה למזרח אירופה, אלא אפשר ומחזקת את ההנחה בדבר מוצא המשפחה ממגורשי ספרד שהיגרו לאימפריה העות'מאנית. קיומם של יהודים במרוקו ובישראל העונים לשם המשפחה Azuelos ,העשוי אף הוא להיות וריאציה פונטית ספרדית לשם Azuvel  עשוי להצביע על החוף המערבי של אגן הים התיכון כמוצא אפשרי למשפחה.

 

אולם הבעייה העיקרית עם השערתו של הרברט אוסאיבל, היא פרשנותו למשמעות האטימולוגית של השם. התעתיק הפונטי הלועזי-לטיני של האזוב המופיע בתנ"ך הוא Eizov ביחיד ו Azovei בסמיכות רבים. בשום מקום בתנ"ך לא מופיעה המילה בתעתיק Azuv דהיינו ו' מנוקדת בשורוק . לפיכך גם לשיטתו של הרברט אוסאיבל מארה"ב, התעתיק הפונטי לשם המשפחה היה צריך להיות Azovel או Eizovel שכן אין קיימת בעברית המילה Azuv (ו' שרוקה) כהגדרה לצמח האזוב ((Hyssop.

 

מנגד, הצעתי להרברט אוסאיבל, רעיון אחר לפתרון חידת שם המשפחה, שעלה בדעתי עוד לפני שנים רבות. התעתיק הפונטי העברי היחיד לצירוף האותיות Azuv  שהינו בעל משמעות בעברית, היא המילה עזוב (ע' וו' שרוקה). האם תהיה זו הנחה מרחיקת לכת לדמיין כי לא מעט מן היהודים שהוגלו מארץ ישראל על ידי האשורים והבבלים או חלק מן היהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל, היו אומללים דיים לחוש כי נענשו ע"י ההשגחה העליונה שלא בצדק ונעזבו לגורלם? ידועים שמות משפחה יהודיים ספרדיים הניתנים להתפרש כמצביעים על תחושת מצוקה נפשית אמונית , דוגמת: יקואל (יקווה לאל), ושאלתיאל (אף שמופיע במקרא) – משפחה ממגורשי ספרד שצאצאיה הגיעו בנדודיהם אף לגרמניה.  לפיכך רק אם השם Azuvel או Azubel הוא תעתיק פונטי ללועזית של המילים בעברית עזוב-אל או במחובר עזובאל, עשוייה להיות לכך משמעות אטימולוגית והיסטורית הגיונית .

 

ככל הנראה, חידת שם המשפחה וגלגוליה במרוצת הדורות, כמו שמן של משפחות יהודיות רבות אחרות, עדיין לא באה על פיתרונה ותוותר בעינה עוד שנים רבות.

 

לפיכך, אפשר והחלטתי לשנות את שם משפחתי ל-אלדר בשנת 1972, ערב נישואי, נתנה פיתרון תת-מודע, לחידת גורלה של משפחתי. האל שעזב את עמו בגלותם, לתחושת אחדים מהם, שב לשכון בתוכו עם שיבת ציון והקמת מדינת ישראל.

 

* ד"ר דן אלדר הוא חבר הנהלת "העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה" ועורך "שרשרת הדורות". לשעבר, בכיר שירות המדינה , חוקר בנושאי המזה"ת , ופירסם מאמרים בנושאי התמחותו.

 

תגובה אחת ב“שורשים "ספרדו-יקים"-משפחה אחת-השערות אחדות/מאת: ד"ר דן אלדר*

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *