טעם גן עדן – תפוח (אַפְּפֶל – Apfel) בדבש

יש  הסבורים שפרי עץ-הדעת בגן עדן היה תפוח.

חווה ועימה אדם, שנגסו בו – זכו בבינה ובטעימה מהחיים.

אין פלא שגן עדן והתפוח העסיקו אמנים ויוצרים רבים, ובכללם גם ייקים.

מלבד גן עדן של מעלה, שאליו מגיעים צדיקים לאחר מותם, מקומות ברחבי העולם ניכסו לעצמם את השם "עדן" (Eden), ויחד אתו את הדימוי המפתה, שכולו טוב – לרמוז על איכות, על מקום נהדר ומושלם.

גם אקט הנגיסה בתפוח – כרגע מכונן לתולדת התודעה / הדעת / ההבנה –  הצית את הדמיון ונוכס גם הוא כדימוי וליצירת התדמית של בינה. ואכן בינה נקשרת בתחומים רבים לתפוח:

• אם לא בינה מימי חווה ואדם – אז לבטח לתובנה מימי סר אייזק ניוטון.
• ובהמשך לניוטון, גם לפיתוחים: החל במחשבי חברת אפל (Apple) ועד לַבינה המלאכותית (AI) בת זמננו.

ואם בגן עדן היה כה טוב ובתפוח עסקינן, אז בוודאי כל זה מתקשר לטעם ותובנת החיים המתוקים.

בראשית השנה – ערב ראש השנה החדשה – אנו נוהגים לטבול תפוח בדבש, ואוכלים ממנו כסימן לשנה טובה ומתוקה.

*  *  *

1. פרולוג מבראשית: גן עדן – Paradies (פרדס) וטעם החיים והדעת
2. גן עדן ו"הדייר העץ" – פרידנסרייך הונדרטוואסר
3. גן עדן ופרי עץ הדעת – אריק בראואר 
4. פרי התפוח – יוסל ברגנר  
5. מיתוס התפוח – ניוטון וכוח הכבידה
6. תפוח Apple – כסמל בינה
7. אפילוג: תפוח בדבש – טעם החיים (המתוקים)

*  *  *

1. פרולוג מבראשית: גן עדן – Paradies (פרדס) וטעם החיים והדעת

המלה Eden בגרמנית, כמו "עֶדֶן" בעברית, היא שמו של הגן בו חיו אדם וחווה, או של המקום בו נטע אלוהים גן, ובו שיכן את האדם הראשון. למילה יש קונוטציה של עונג, נעימות ונועם.

גן עדן נחשב מקום של אושר, בו חי זוג האנשים הראשון עלי אדמות, ושצדיקים זוכים להגיע אליו לאחר מותם.  בהשאלה, זוכים גנים פוריים לכינוי גן עדן (בגרמנית: Garten Eden או Paradies).

"ויטע ה' אלוהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר" (בראשית, ב, ח).

מקור המילה "פרדס" (עברית) בשפה הפרסית, בה פירוש המילה "פרדס" – גן עצים.

המילה חדרה גם לשפות נוספות, שבהן קיבלה משמעות של גן עדן, כמו: "paradise" (אנגלית) "paradies" (גרמנית).

בכתבי חז"ל, פרדס הוא כינויה של תורת הסוד היהודית, שעוסקת ב"סתרי האלוהות", ומתבססת על הסיפור ארבעה נכנסו לפרדס: "תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הם: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא […] בן עזאי הציץ ומת… בן זומא הציץ ונפגע… אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום". (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף יד, עמוד ב).

הרמב"ם מזהיר ש”אין ראוי לטייל בפרדס", דהיינו להתעסק בתורת הסוד על שני חלקיה: חלק א. "מעשה מרכבה"- כינוי שגור לתאולוגיה וסודות השמים, ולפי הרמב"ם- כל ענייני המטפיזיקה; חלק ב. "מעשה בראשית"- סודות בריאת העולם ומדעי הטבע הנובעים מהם, לרבות הפרשות המיסטיות המוזכרות בספרי המקרא. ולפי הרמב"ם – כל מדעי הטבע. זאת, כל עוד שלא לומדים את כל ההלכה. לפיכך, חל איסור לחשוף את סתרי התורה לרבים, והיתר ללמדם ניתן רק לתלמידים ספורים.

בספר בראשית תואר גן עדן כמקום נשגב בו היו אדם וחווה חופשיים מדאגות, ולא ידעו רעב או מוות. רבי יהודה בן תימא תיאר את חיי גן עדן: "אדם ראשון מסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת עומדים לפניו וצולים לו בשר, ומסננים לו יין." (ספר האגדה, ב, טו, פד). – מקום  אידיאלי ל"חַפְלָה" (מסיבה או אירוע עם הרבה אוכל ושתייה).

יש כמובן לזכור כי האדם נוצר מעפר, ושמתוך האדמה צימח אלוהים גם "כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. ונהר יצא מעדן להשקות את הגן…" (בראשית, ב, ט-י).   כלומר צמחים בטבע מזכירים לנו גם את החיים שלנו: לפיכך, ה"שורשים" שלנו ואילן המשפחה על ענפיו – שאולים משורשי העץ, גזעו וענפיו. ופרי הבטן – מפרי העץ, המעמיד את הדורות הבאים.

כמו האדם, גם הצמחים מאריכי החיים מתים מזיקנה וממחלות. "מעפר באת ואל עפר תשוב". והצדיקים זוכים להגיע (לחזור) אל גן עדן לאחר מותם.  כך, סגירת מעגל החיים היא בגן העדן.

עם זאת, רוב הגננים מנסים ליצור בעיצוב ובתחזוקת הגן אשליה של עולם מושלם, ומתערבים בתהליך הטבעי: כורתים עץ חולה טרם מותו או מסירים ענף יבש. – הצמחייה החיה צריכה להיראות מושלמת עד כדי אלוהית. – "גן עדן".

2. גן עדן (Eden) ו"הדייר העץ" – פרידנסרייך הונדרטוואסר

"גן עדן"  – giardino edino או Giardino Eden – הוא גן שטיפחו פרדריק עדן (Frederic Eden) האנגלי עם אשתו קרולין (Caroline), על חלקת אדמה זיבורית שרכש עדן (1884), בשטח של כ-18 דונם, באי ג'ודקה (Giudecca) שבוונציה.

בני הזוג עדן בנו את ביתם בפינת החלקה, ויצרו במקום גן בסגנון אנגלי, בו ניטעו עצי פרי אקזוטיים, ונשתלו איריסים מתחת לפרגולות מכוסות במטפסים ושושנים. המקום משופע בבריכות נוי ומזרקות ובריכת רחצה אחת (אליה יורדים כשלוש מדרגות). לאורך שבילי הגן הוצבו פסלי ועציצי אבן.  בזכות משפחת עדן, נודע המקום כגן עדן ודבק בו השם "Garden of Eden".

פרדריק עדן נפטר ב-1916, וב-1928 הלכה לעולמה קרולין. אז נקנה הגן על ידי הלורד James Horlick עבור הנסיכה היווניה אספסייה (Manos Aspasia), שבתה – אלכסנדרה (Alexandra) –  נישאה למלך הגולה של יוגוסלביה (Peter II), ולאחר ניתוק יחסיהם התגוררה שם עם אמה.

בעליו האחרונים של המתחם היה האמן, הצייר, הפסל והאדריכל היהודי-אוסטרי, יליד וינה, פרידנסרייך הונדרטוואסר (Friedensreich Hundertwasser) (15.12.1928-19.2.2000).

המקום נרכש למענו ממנהלי עיזבונה של מלכת יוגוסלביה, לאחר מותה, והוא עבר מדירה בוונציה להתגורר וליצור ב"גן עדן" ב- Giudecca (1979).  –  גן עדן נעול מאחרי חומה ושער ברזל.

בניגוד לחוששים מגן שאינו מטופל ומסודר, ואף מוזהרים שלא להיכנס ל"פרדס", הונדרטוואסר דגל בגישה הנטורליסטית, שלפיה על הגן דווקא לצמוח פרא, ואין להתערב בתהליכים שמתרחשים בטבע מאליהם. לכן, בתקופתו שגשגה הצמחייה בגן כמעט ללא מגע יד אדם.  "הכוח הירוק", כפי שכינה זאת  הונדרטוואסר, שלט במקם. בכך הוא ראה את גן העדן האמיתי ואת דו הקיום של האדם והטבע: האדם הוא שחי תחת הטבע: יושב תחת העצים, ולא כורת או גוזם אותם.

לכן, ללא הכוונה מלאכותית, לכאורה שרדו ב"גן עדן" שלו רק זני הצמחייה שהסתגלו למקום, ואשר לא נחסמו על ידי חבריהם. השבילים – מעשה ידיו של פרדריק עדן – כוסו ברובם אדמה.

לאחר מותו של הונרדטוואסר החלו לדלל את הצמחייה שכיסתה פרא את השטח בימי מגוריו במקום, ונחשפו מחדש סימני השבילים (שולי אבן) המקוריים. עם זאת, לא נעשתה התערבות מעבר לכך.

לפי 20 שנה זכיתי לבקר במקום, הסגור למבקרים – באדיבות קרן הונדרטוואסר (8-13.10.2003).

וכידוע, רב קסמו של גן בכך שהוא נעול:

"גן נעול אחותי כלה, גל נעול, מעין חתום"  (שיר השירים ד, יב).

ונראה שבתוך חומות "גן עדן" שורר חלום של טבע המוגן מכל פגע.

בנוסף לגן עדן טבעי, דגל הונדרטוואסר ברעיון כי יש להחזיר את הטבע לעיר.

אחד הפתרונות שהגהה הוא "הדייר העץ".-

"דיירי עצים הם שגרירים של היער החופשי בעיר" (Baummieter sind Botschafter des freien Waldes in der Stadt). דיירי עצים הם נותנים. זוהי פיסת טבע, פיסת מולדת, פיסת צמחייה ספונטנית במדבר העיר האלמונית והסטרילית, פיסת טבע שיכולה להתפתח ללא שליטה רציונליסטית של האדם והטכנולוגיה שלו.

העץ הוא דייר בבניין שמְשַׁלֵם את שכר הדירה שלו בערכים אמיתיים, ממשיים: "בחמצן, בהישרדות ובמטבע אחר".

בחתך המסביר את הרעיון,  נראה אדם המושיט את ידו מבעד לחלון, אל העץ מלא העלים הירוקים, ונדמה שהוא קוטף ממנו פרי עץ. – פרי שהוא ללא ספק אחד היתרונות הידועים והמובנים או ה"תשלומים" למגוריו כדייר בעיר – תוצרי העץ.

כרזה שעיצב הונדרטוואסר קראה "בין עצים אתה בבית"; ואת ההכנסות ממכירותיה תרם לפרויקט ייעור הנגב בישראל.

3. גן עדן ופרי עץ הדעת –  אריק בראואר 

לאחר בריאת האדם והצבתו בגן עדן, שבו עצים רבים "נחמדים למראה וטובים למאכל", הותר לו לאכול מכל פירות הגן, אך מלבד עץ החיים ועץ הדעת, האסורים: "ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל; ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית, ב, טז-יז).

הנחש הערמומי שידל ופיתה את האישה להפר את האיסור, לאכול מעץ הדעת שמקנה יכולת להבחין בין טוב לרע. "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל" (בראשית, ג, ז). אז נפקחו עיניהם, ובין היתר נהיו מודעים להיותם ערומים.  כעונש על חטאם, אלוהים קילל את הנחש, חוה ואדם, והם גורשו מגן עדן.. גם כדי למנוע מהם גישה לעץ החיים, שאכילה מפירותיו הייתה מקנה להם חיי נצח.

יש פרשנויות באשר לסוג פרי עץ הדעת.   סבורים שפרי עץ-הדעת היה תפוח, וחווה שנגסה בו – זכתה במודעות ובבינה.

באמנות מציירים אותו אמנים מאות שנים (עוד מהמאה ה-14) כעץ התפוח המוכר לנו בימינו אלה, שפירותיו בצבע אדום.

עבודת אמנות גדולה ביותר הכוללת את סיפור גן עדן והפרת צו אלוהים בחטא אכילת פרי עץ הדעת, בוצעה במבנה המיוחד (בגנון אוריינטלי) של מרכז קסרא בחיפה, על ידי פרופ' אריק בראואר (Arik Brauer) (4.1.1929-24.1.2021).

בראואר היה צייר ואמן אוסטרי–ישראלי, בנם של מהגרים יהודים מליטא, שהתגורר לסירוגין ויצר בווינה ובעין הוד בישראל. היה בין מייסדי אסכולת וינה של ריאליזם פנטסטי. תפיסתו המיוחדת באה לידי ביטוי ביצירותיו, המשולבות בעיצוב פרויקטים אדריכליים.

על חזיתות וחלל הפנים שעיצב בראואר למרכז הקניות והאומנויות קסטרא בחיפה, מתנוססים ציורי קיר מיוחדים, המהווים חלק אינטגראלי מהמבנה. ציורי הקיר הם תוצר עבודתו האינטנסיבית, במשך שנתיים (1998-2000), על אריחי קרמיקה, שביחד מרכיבים ציור שהוא הגדול מסוגו בעולם, באורך של כ- 230 מ"ר.

ציורי הקיר כוללים מוטיבים מסיפורי התנ"ך, שהמרכזי שבהם, וגם במקום של כבוד – במרכז החזית,  הוא סיפור הפרת צו אלוהים בחטא אכילת פרי עץ הדעת, שגיבוריו: חוה, הנחש ואדם.

במרכז תמונת "אדם וחווה בגן עדן", ניצב עץ הדעת, שלידו עומדים חוה, הנחש ואדם. חוה מושיטה את ידה אל הפרי, בעוד הנחש הארוך מתלפף סביב גופה, וקושר בינה לבין אדם: ראש הנחש מעל לראשה של חוה – כמו מחדיר למוחה את הרעיון שהפרי טוב לאכילה; וקצה זנבו מכסה ומסתיר את עיניו של אדם- לפני שיפקח אותן, ויראה..

– רגע לפני האקט המכונן שבו לוקחת חוה את התפוח ואוכלת מפריו של העץ, ונותנת גם לאדם שביחד איתה ינגוס מהפרי האסור.

– הרגע לפני שכאב, צער וסבל באים לעולם, לצד הולדת התשוקה והיצרים. רגע לפני המודעות.

שהרי לאחר האכילה "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם" (בראשית, ג, ז), והם גורשו מגן עדן.

4. פרי התפוח –  יוסל ברגנר

תפוחים מופיעים גם ביצירותיו של יוֹסְל בֶּרגנֶר (Yosl Bergner) (13.10.1920-18.1.2017), חתן פרס ישראל לאמנות (1980), מגדולי הציירים הישראלים, שהיה מאייר ספרים, צייר תפאורות ומעצב תלבושות לתיאטרון ישראלי. ברגנר נולד בווינה, אוסטריה (1920).  כילד הצטרף לאביו לפולין, שם בילה תקופה משמעותית בבית סבו וסבתו. כשהיה בן 17, ערב מלחמת העולם השנייה (1937), היגר עם משפחתו לאוסטרליה, שם למד אמנות, ומשם עלה לארץ (1950).

מוטיב בולט בעבודותיו של ברגנר הם עצמים מואנשים (הועברו פרסוניפיקציה), כגון פומפיות, קנקנים, פתיליות, מזלגות. הסברו לכך – שבילדותו בפולין לא היו לו צעצועים, ומה שמצא במטבח היווה להם תחליף במשחקיו. הוא "הפיח חיים" בכלים, התייחס אליהם כאל חבריו, והעניק להם בדמיונו פנים ותכונות אופי. כל אחד מהם לובש ביצירותיו דמות המככבת באיזשהו סיפור. לרוב, זהו סיפור מטאפורי שגם מייצג את קורות יהדות אירופה.

בנוסף לכלי מטבח, מככב בציורים רבים שלו גם התפוח: 'ילדה עם תפוח', 'נערה עם תפוח', 'נער עם תפוח בחלון', 'זוג מטריה וחצי תפוח', 'תפוח על במה', 'תפוחים מרחפים' (מעל פומפייה),  'תפוח',  'תפוח בדבש'.

התפוח החצוי (ולא שלם) שכיח מאד בציורי ברגנר, כסמל למצב הקיומי והרגשי של האדם: שני גלעיני התפוח מובלטים בו כדמעות בתוך ”לב”.

תפוח כזה (עם שתי טיפות) מורם מעלה בידו השמאלית של הילד בפסל הברונזה "אחוות אחים", שיצר האמן ותרם לעיריית חיפה (2013).  הפסל נוצר בהשראת ציוריו המוכרים של ברגנר, ומעלה זיכרונות מתקופת ילדותו באוסטריה,  מהזמנים של חוסר דאגה ותום.  הקומפוזיציה מביעה תחושת אמון הדדית בין צמד אחים (למשהו), ומדגימה את גודל התמיכה, הנתינה והעוצמה שאיש מסוגל להעניק לרעהו: לשאת את האחר – מצד אחד, ולסמוך על האחר – מצד שני.

הפסל הוצב במרכז כיכר  ליד היכל עיריית חיפה ההיסטורי ומול גן הזיכרון – כסמל ולאחדות, ומסר לשלום ואחווה בין כל המגזרים.

5. מיתוס התפוח – ניוטון ותובנת כוח הכבידה

חוה הייתה הראשונה שזכתה בטעימה מפרי (עץ) הדעת – התפוח... ובדעת.

ואכן, דעת / בינה "הולכת" יחד עם התפוח. אם לא מימי חוה ואדם – אז לבטח מימי סר אייזק ניוטון (Sir Isaac Newton) (25.12.1642 – 20.3.1727).  שהרי לניוטון "נפל האסימון" ונולדה התובנה, כשראה את התפוח נופל מהעץ ארצה, ומכאן ההשראה לנסח את תיאוריית הכבידה.

יש גרסאות שמציעות שהתפוח נפל ממש על ראשו, וכנראה שזה היה קרוב: בספר 'זיכרונות של חייו של אייזק ניוטון' כתב חברו ויליאם סטיוקלי על שיחתו עם ניוטון (15.4.1726): "רעיון הכבידה הגיע למוחו של ניוטון כאשר תפוח נפל מן העץ ארצה, והוא נפל למצב רוח מהורהר. מדוע התפוח נופל תמיד במאונך לקרקע, חשב לעצמו. מדוע הוא לא הולך הצדה או למעלה, אלא נמשך בקביעות למרכז כדור הארץ".

ניוטון התבונן בעולם, חקר אותו, וגילה ממצאים רבים נוספים. בין היתר, הוא תרם גם לאופטיקה (בנה את טלסקופ מחזיר האור הראשון), כאשר פיתח תיאוריה חדשה של צבעי האור, המבוססת על מנסרה המפצלת אור לבן לצבעי הספקטרום הנראה, לצבעי הקשת (- אלה אומצו לצבעי סמליל apple, להלן); מוכרת התייחסותו המצטנעת לתגליותיו: "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים" (- מזכיר את פיסלו של יוסל ברגנר "אחוות אחים", לעיל).

האמירה "התפוח לא נופל רחוק מן העץ" מזכירה לנו מאין באנו ומִנַיין הדמיון להורינו. כך, מלבד הגֶנִים – יחידות המידע שמועברות בתורשה לצאצאים באמצעות DNA או RNA – הביטוי "מסביר" גם את המורשת, האופי (טבע האדם) והמנהגים שדבקו בנו, אף כ"יֶקִים". ובהתאם, הכינוי יֶקֶה (JECKE) ליהודים ממוצא גרמני, מתייחס לתכונות שנתפסות כמאפיינות יהודים ממוצא זה, כמו יצר הדייקנות, דקדקנות, קפדנות, יסודיות ושלמות-ביצוע. – ונאמר: " יֶקֶה נשאר תמיד יֶקֶה".

6. תפוח  Apple  – כסמל בינה

בהמשך לתובנתו של ניוטון – התפוח כסמל לבינה אוּמַץ ונבחר ללוגו הראשון של חברת המחשבים אפל (Apple Computer lnc) (נוסדה ב-1976) או אפל בע"מ (Apple lnc) (מאז 2007).

בלוגו הראשון של חברת אפל נראה סר אייזק ניוטון (Sir Isaac Newton) היושב, וחושב מתחת לעץ התפוח, ברגע המכונן שתפוח ניתק מהענף בדיוק מעל לראשו.  ואז, כשנפל, הבין וגילה את כוח המשיכה.  הלוגו הופיע בראש המדריך למערכת ההפעלה הראשונה שלהם APPLE-1 ובפרסומות שלה (1976).

את השם "אפל" – באנגלית: "תפוח" – הגה סטיבן פול "סטיב" ג'ובס (Steven Paul "Steve" Jobs) (24.2.1955-5.10.2011), ממייסדי החברה והמנכ"ל הראשון שלה, שבאותה תקופה דגל בטבעונות קיצונית שבה אוכלים בעיקר פירות, שכן בניגוד לאכילת חלקי צמח אחרים, כמו שורשים, קטיפת פרי לא הורגת את הצמח. גם השם "מקינטוש" שניתן למחשבי אפל מקורו בזן של תפוח.

הסלוגנים קראו: "A is for Apple"…  – "A זה עבור אפל.  זה הדבר הראשן שעליך לדעת על מחשב אישי. עידן המחשב האישי כאן. עכשיו זה Apple…" (תרגום מאנגלית, א.ר.ק.).

בפרסום מאוחר יותר שלהם (1980) יצאו בקול קורא: "אנחנו מחפשים את השימוש המקורי ביותר באפל (בתפוח) מאז אדם. מה, בְּשֵׁם אָדָם, אנשים עושים עם מחשבי אפל?

אתה תספר לנו. באלף מילים או פחות. אם הסיפור שלך מקורי ומסקרן מספיק, תוכל לזכות בטיול בן שבוע בתשלום הכל-כלול עבור שניים להוואי. שזה הכי קרוב שיכולנו להגיע לגן עדן." (תרגום מאנגלית, א.ר.ק.)

סמליל החברה הוא צללית של תפוח עץ נגוס בצידו, כמחווה לאבי הפיזיקה המודרנית, סר אייזק ניוטון והסיפור על התפוח שנפל עליו / לידו. יחד עם זאת – בשל צבעי הקשת בהם הופיע – גורסים שהתפוח הוא מחווה לזכר אלן מת'יסון טיורינג (Alan Mathison Turing) (23.6.1912-7.6.1954) מתמטיקאי בריטי, אבי המחשב המודרני, שהתאבד באכילת תפוח טבול בציאניד. השערה זו מוסיפה שצבעי הקשת בלוגו המקורי – כצבעי דגל הגאווה – היו גם הם לזכר טיורינג שהיה הומוסקסואל.

כמו כן, השערה שלישית קושרת את התפוח לפרי עץ הדעת.

אמנם לאורך השנים צורת הלוגו לא השתנתה, אך מאז שנת 1988 החברה עדכנה מדי פעם את צבעיו: בשנת 1998 הוא הפך שחור, ומאז 2001 נוספו גם גרסאות בגווני כסף.

בינואר 2007 הכריזה חברת Apple Computer על שינוי שמה ל־Apple, מה שמייצג את מעבר החברה מייצור מחשבים למכירה של מגוון מוצרים, כמו מחשבי לוח (tablets), נגני מוזיקה וטלפונים חכמים.

בכל מקרה, נשמר סמליל התפוח הנגוס, שמלווה את apple מאז היוסדה ועד הבינה המלאכותית (AI) בת זמננו.

אפל היא (עדיין) אחת מחמש חברות טכנולוגיית המידע (IT -Information Technology) הגדולות ביותר בארצות הברית, שבה גם "התפוח הגדול" ("The Big Apple") הלא הוא הכינוי המיוחס לעיר ניו-יורק, מאז שנוות ה-1920, אותו טבע ג'ון ג'יי פיץ ג'רלד (John J. Fitz Gerald) כתב ספורט של 'ניו יורק מורנינג טלגרף' (New York Morning Telegraph).  הכינוי עדיין משמש עיתונאים ברחבי העולם דובר האנגלית.

7. תפוח בדבש – טעם החיים (המתוקים)

ואם בגן עדן עסקינן, אז בוודאי היה לפירות בו טעם גן עדן, – טעם חיים מתוקים. ותפוח עץ בוודאי נחשב כפרי מתוק, שניתן לאכול ישר מן העץ וגם להכין ממנו מטעמים.

ואכן, תפוח העץ כיכב בקינוחים מבית סבתא, ובראשם כמובן האַפְּפֶל שטרודל, תפוח אפוי, ורסק התפוחים.

אך שמור ליום המיוחד בשנה היה התפוח בדבש (Apfel mit Honig).

בערב ראש השנה – בבית סבתא קטה דן – קיימנו את המנהג (שמקורו באשכנז) לטבול תפוח עץ בדבש, כאקט המסמן תקוה לשנה וטובה ומתוקה יותר, וברכנו "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

שהרי, כל מה שאנו עושים, אומרים או חושבים ביום הראשון לשנה, שבו נחתכים חיים לכל חי, –  משפיע למשך כל השנה,  שאמרו חכמים "סימן מילתא הוא", כלומר יש משמעות לסימנים.

תפוח העץ המועדף לכך היה מזן גרני סמית (Granny Smith) – תפוח שקליפתו הירוקה מבריקה, בגוון חזק, בשרו קשה, וטעמו חמוץ-מתוק; ולחילופין גרנד אלכסנדר (Grand Alexander) – תפוח גדול מאוד בצבעי אדום-ירוק שטעמו מתוק.

הדבש המועדף היה נוזלי ו"זורם" ככל האפשר, וכמובן שטעמו הרבה יותר מתוק מתפוח העץ.

המסורת במשפחתנו ממשיכה לדורות הבאים, ואנו מאחלים זה לזה שהתפוח יביא עמו מתיקות, ושהדבש (למרות העוקץ של הדבורה) – המגובה גם בעוגת דבש, לקינוח –  יביא עמו אף מתיקות גדולה יותר.

– שהחיים יהיו  דבש, ושנה זו תהיה כולה דבש, בכל יום מחדש.

*  *  *

שתהיה שנת תשפ"ד שנה טובה ומתוקה!

אסנת