קהילת הייקים

מסע שורשים לסין / ישראל קרני

ארגון יוצאי מרכז אירופה

נולדתי בטיאנין בפברואר 1938, שנת הנמר, אבל באותה שנה גם עברה משפחת קרימצ'נסקי הצעירה, עם בנם הבכור, כלומר אני, לשנחאי. דירתנו הייתה ברובע הצרפתי, ברחוב לה-פאייט, במרחק בתים אחדים מהפארק הצרפתי (כיום: פארק פוקסין). אחרי חמש שנים חזרנו לטיאנין, היות שהכיבוש היפני הפך למעיק יותר ויותר, בעיקר לאוכלוסייה הסינית, ואבי רצה לשוב ולחיות לצד הוריו, שהמשיכו להתגורר בטיאנין. ובכן, לאחר ביקורנו בחרבין, נחתנו יורם, שותפי למסע, ואני בשנחאי. נרשמנו במלון פולמן, בחלק החדש של העיר, ומיד שכרנו מונית לפארק פוקסין שליד הרובע הצרפתי.

רובע צרפתי בשנחאי הסינית

ירדנו מהמונית ליד הרובע הצרפתי ובבת אחת ניעורו זיכרונות הילדות שלי משנת החורף שלהם. נזכרתי בטיוליי עם אבי בפארק, בו היה גם גן חיות קטן. לפתע הכל נראה לי מוכר והתחלתי להתמצא ולהעלות את התמונות שנשארו חרוטות בזיכרון ילדותי. התחלנו ללכת, ולאחר דקות אחדות מצאנו את עצמנו מול הכניסה הראשית לרובע הצרפתי של העיר. הבניין הראשון שנתקלנו בו היה הבית שלנו. בית הדירות נראה הרבה יותר טוב מאשר לפני שבעים שנה. ממשלת סין החליטה לחדש את כל הרובע הצרפתי, וכתוצאה מכך נוצר רובע עם אווירה מאוד מיוחדת. כל הבתים שופצו, כולל הבית בו התגוררנו. האזור כולו מאוד יפה, עם בתי קפה רבים ואווירה שלווה ונעימה. צילמנו כמובן גם את "הבית שלי" המשמש כיום מלון ומסעדה. כשהתבוננתי בבית נזכרתי איך קיבלתי את הצלקות הראשונות שלי, בנפילה מהמדרגות בכניסה. נזכרתי גם בבית הספר האנגלי בו למדתי ובמועדון הרוסי אותו פקדה כל הקהילה הרוסית.

אסירות תודה לעם הסיני

האתר הבא בו ביקרתי היה מוזיאון הפליטים היהודים של שנחאי. לקחתי מונית והגעתי לשם דקות אחדות לאחר הסגירה. התאכזבתי אך החלטתי להתעקש וחיפשתי אף מצאתי את הממונה על המוזיאון. כאשר שמע שאני בא מרחוק, מישראל, נעתר ופתח לי את השער אף נתן לי לראות את המקום. הוא אפילו צילם אותי בו פעמים אחדות. הוא היה נחמד ועזר לי, אך סירב לקבל תשר עבור מאמציו. המוזיאון ממוקם באתר שנקרא בעבר "הרובע היהודי" של שנחאי (רובע הונגקיו) והוא מנציח את הפליטים היהודים שחיו בשנחאי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בעבר שימש לבית-כנסת "אוהל משה". על המפה כלול המוזיאון ברשימת אוצרות המורשת הארכיטקטונית של שנחאי. במוזיאון יש שני אולמות תערוכה. האחד מציג אוסף של חפצים המתארים את חיי היהודים פליטי השואה באירופה. ב-2014 נחנכה אנדרטה ברחבת המוזיאון. הפסל מתאר את הפליטים מאירופה עם רשימה של מעל שלושה עשר אלף שמות נספים. בתקופת מלחמת העולם השנייה חיו בשנחאי מעל 25 אלף פליטים יהודים. הגל הראשון שהגיע לעיר היו פליטים יהודים שברחו מרוסיה במהפכת 1917, והגל השני הגיע מגרמניה הנאצית בין השנים 1932 – 1940. בעומדי במתחם המוזיאון, מתבונן באנדרטה, הציף אותי רגש של אסירות תודה לעם הסיני, שגם בעת צרה (הכיבוש היפני של סין) התנהגו בנועם וסייעו לבני עמנו.

לסיכום – מרק כופתאות סיני

בכך תם מסע השורשים שלי והתחלנו ליהנות ממה שיש לשנחאי להציע. ביקרנו במוזיאון ההיסטורי של העיר, בבונד, במוזיאון שנחאי לאמנות סינית ובמקדש הבודהיסטי, בו הדלקנו קטורת והבענו משאלה (שאכן התקיימה, כי חזרנו הביתה בשלום). שנחאי הייתה ועדיין עיר נפלאה, ונהנינו מכל רגע. בשובנו למלון סיכמנו את הביקור בגמיעת קערית גדולה של מרק כופתאות, מאכל סיני אופייני לעיר.

מאנגלית: מרים שטיין-גרוסמן

התפרסם ב "קהילתון" בעריכת מיכה לימור – כתב עת בהוצאת ארגון "פסגות כרמל" חיפה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן