צילום: אלישע אבן טוב
קשה לכתוב על ערן בלשון עבר, הוא היה מאוד נוכח ביומיום שלי ושל הארגון. ערן נולד בגרמניה שאחרי המלחמה וחי בסביבה שעדיין מאוד כאבה את המפלה. בגיל צעיר החל להתעניין ביהדות, דבר שעורר כעס ואף גילויי אלימות כלפיו מצד הסביבה הקרובה. מאוחר יותר יצר קשר עם רב קהילה באחת הקהילות הסמוכות והחל תהליך לימוד והתקרבות ליהדות, תהליך שהסתיים בגיור.
ערן הגיע למספר ביקורים בארץ ובסוף שנות ה-80 השתקע סופית בישראל. בתחילת דרכו ניסה להשתלב בקיבוץ בעמק יזרעאל, כי קסמה לו דרך החיים הזו. ניסיון זה לא צלח ואז עבר למרכז הארץ ועבד כטבח במסעדות שונות.
לארגון יוצאי מרכז אירופה הגיע לגמרי במקרה לפני כ-15 שנים. אחד ממכריו, קשיש יליד גרמניה, ביקש ממנו להעביר חומר ארכיוני למשרדי הארגון. בעודו ממתין שמע שיחה בין יפעת – העובדת הסוציאלית דאז וקשיש שביקש עזרה. ערן ברגישותו הרבה מאוד התרשם מהחום , הסבלנות והנכונות לעזור למבקש ולקח כרטיס ביקור של הארגון.
זמן קצר אחר כך פוטר ערן מעבודתו בשל החמרה במצב בריאותו והוא מצא את עצמו אחרי כמעט 20 שנים בארץ ללא כל בסיס לקיום, ללא אופק וללא תקווה לשיפור המצב. הוא החליט לחזור למשרדי הארגון ופנה ליפעת בבקשת עזרה. להפתעתו היא הקשיבה רוב קשב והחלה מיד בהליך מזורז לבקשת עזרה ואף דאגה לו לסכום כסף. היא גם שאלה את ערן אם יהיה מוכן להתנדב מאחר ולדבריה הדבר יעזור לו בשלב זה של חייו.
בתחילת דרכו בארגון עסק ערן בהכנת מכתבים למשלוח. הוא היה מאוד סגור והתבייש לדבר כי העברית שבפיו לא הייתה מספיק טובה לדעתו. בחלוף הזמן יצר קשרים עם צוות העובדים ושנה אחרי הצטרפותו כתב: "החומות שבניתי סביבי מתמוטטות… יש לי מטרה בחיים ולאן ללכת כל בוקר"
בחלוף השנים העז לפתח ולהראות את כישוריו ויכולותיו. הוא הפך להיות המתנדב הכי עסוק בארגון. ערן התמקצע בהגשת בקשות לסיוע עבור ניצולי שואה ומשפחותיהם. הוא יצר לעצמו קשרי עבודה עם ארגונים בארץ המטפלים בניצולי שואה וכן גם עם משרדי הרשויות בגרמניה ואוסטריה האחראים על טיפול בבקשות השונות.
שליטתו בגרמנית, הכרה של דרכי הרשויות והתמדה כמעט אינסופית והרצון העז לעזור לאנשים, תוך הבנתו את מצוקתם ואת התהליכים הבירוקרטיים במוסדות באירופה, תרמו להצלחותיו הרבות. הוא לא וויתר והתמיד בחיפוש אחר מסמכים, אישורים וראיות במוסדות וארכיונים בחו"ל. תחום זה היה בנפשו. לפני פחות מ-5 שנים עבר קטיעת רגל כשהסובבים חששו שלא ישתקם הוא חזר ואמר שישוב לעמוד על רגליו ולו בגלל האנשים שזקוקים לו.
ערן בפעילותו המסורה, עזר לאלפי אנשים (זו לא הגזמה!) לממש זכויותיהם.
הוא אהב לחקור ולנבור בעבר, עזר רבות בתרגום מכתבים אישיים (בכתב יד בלתי קריא) שהביאו לו בני משפחה וגם בחיפוש קרובים. הישגו המיוחד והמרגש במיוחד היה באיתור אחיה של ניצולת שואה שחיה בישראל והופרדה מאחיה בילדותם. האח שהתגורר באירופה כלל לא ידע שהוא יהודי המפגש בין האח האובד לאחות היה תגמול על מסירותו והתמדתו של ערן לשליחות האנושית שנטל על עצמו.
מעבר להיותו עובד חרוץ היה ערן אדם מקסים, מאוד רגיש לסובבים אותו ובעיקר לחלשים, אהב לעזור לכולם, בעל חוש צדק מפותח שהובילו לכמה מאבקים מיותרים עם סבלנות אין קץ (עד הרגע שזו פקעה ואז… שומר נפשו ירחק).
בנוסף לקשרי החברות עמנו יצר קשר חברי אמיץ עם חבר אותו הכיר בתקופה הקשה בחייו. הם "אימצו" זה את זה כשערן משמש לו אב מאמץ וסוג של מדריך לחיים ואף זכה להיות עם חברו כשהתחתן והקים משפחה וכך זכה ערן להיות סב לנכדים או כמו שביטא את הרגשתו בעצמו "סוף סוף הבנתי מהי אהבה".