[סִ]פּוּרִים מבית [ומבית מלון] על פּוּרִים של נשפים

[סִ]פּוּרִים מבית [ומבית מלון] על פּוּרִים של נשפים:

תלבושות, מסכות, ג'ז וריקודים

ד"ר אדריכלית אסנת רוזן קרמר

ונהפוך הוא בפורים:

היגון יהפוך לשמחה והאבל ליום טוב

 – עם ישראל חי –

אחד מסממניו של חג פורים, הוא המנהג "לעשות שמח". המנהג – ליווה את משפחתי מסוף המאה ה-19, בגרמניה, ומשם העלו אותו איתם לארץ ישראל, ולבית [מלון] סבתא, קטה דן.

חג פורים  – העיקר ״לעשות שמח״  

חג פורים נקרא על שם ה"פור" (גורל) שהטיל המן הרשע, באימפריה הפרסית, כדי לקבוע באיזה יום, בחודש אדר, יבוצע טבח ביהודים.  אלא שהגורל התהפך, והמן וכל בניו נתלו על העץ שהמן הכין כדי לתלות עליו את מרדכי. – "ונהפוך הוא".

לכן, מרדכי קבע את ארבעה עשר וחמישה עשר בחודש אדר ”כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים". (מגילת אסתר, ט' כ"ב).

מסינגוורק – נשפי ריקודים בפיקוד סבא-רבא רוזנבליט ופורים שפיל

עד שנת 1910 התגוררו בני משפחתי בעיירה מסינגוורק (Messingwerk). שמואל רוזנבליט (סבא רבא שלי) עמד בראש הקהילה היהודית במקום, וריכז בה את חיי התרבות. את נשף פורים חגגו, מזקן ועד טף, באולם הריקודים של קלינינגר, כאשר שמואל "מפקד" על ריקוד הקוואדרילה (Quadrille) שמקורו במצעדים צבאיים צרפתים, כאשר שני זוגות (רוקדים) יוצרים פינות ריבוע: הגברת הראשונה והאדון הראשון – אַן אַבַן (en avant – קָדִימָה), הגברת השנייה והאדון השני – אַן אַרִיֵיר (en arrière- לְאָחוֹר). השמחה כללה מגוון ריקודים עממיים וסגנונות: רקדו מזורקה (Mazurka) שמקורה פולני, פולקה (Polka) שמוצאה בבוהמיה (צ'כיה של ימינו), ואלס (Walzer) שמקורו בגרמניה, וריינלנדר (Rheinländer) – ריקוד עם גרמני, אוסטרי, שוויצרי וסקנדינבי, שדומה לפולקה וקשור לפולקה הסקוטית והבווארית.

כדי להשתלב בשמחה שכזו, ילדי העיירה למדו לרקוד מגיל צעיר, אצל גוסטה, ואחר כך אצל מורה "מתקדם" לריקודים.  פליקס רוזנבליט (לימים, פנחס רוזן) למד והתמחה גם בתפקיד של אביו, כ"מפקד ריקודים עליון".

ב“שול” (schule) של מסינגוורק, נהגו לערוך "פורים שפיל" (Purimspiel: מחזה פורים): לקרוא את מגילת אסתר, בנוכחות אורחים רבים שהגיעו מברלין.

אירופה עד 1914 – נשפי פורים ומסכות בשלל גרסאות

בערים הגדולות באירופה של אותן שנים "נשפי פורים" כללו – מלבד מסיבות ריקודים – גם את המנהג להתחפש: "ללבוש דמויות", ולהפוך פעם בשנה למשהו או למישהו אחר. בעזרת תלבושות, אבזרים ומסכות.

מקורות למנהג הפורימי טמונים כנראה בעקרונות מסיפור מגילת אסתר: (א) שינוי או הסתרת הזהות – זכר לסיפורה של אסתר המלכה, אשר הסתירה את זהותה היהודית מפני אחשוורוש; (ב) שינוי לבוש של יום טוב לבגדי אבל (ולהפך) – זכר למרדכי, שכאשר נודע לו  על הגזרה לטבוח את ביהודים: "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר", ובכך "התחפש" למתאבל; (ג) שינוי או היפוך המשמעות – כציון להיפוך גזרת המן כנגד היהודים שהופנתה כנגדו, ולכן מוטיב ההיפוך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.

הִתְחַפְּשׂוּת –אומצה לפורים, ככל הנראה בהשראת קרנבל המסכות השנתי בוונציה התפשט, השתרש בכל הקהילות היהודיות במרכז אירופה.

בעיתונות העברית הופיעו, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ביוני 1914, עדויות לנשפי פורים בשמות שונים:

▪️ "נשף שעשועים" – עבור "הסופרים העבריים" בוורשה. פורסם כי "… השעשועים והחזיונות יחלו בשעה העשירית בלילה. … וכפי הנשמע יעלה הנשף יפה מאוד, כי לנאספים המון שעשועים מרניני לב, מבדחי הדעת ומרוממי הנפש." (הצפירה, 14 מרץ, 1900).

▪️ לאחר מכן –  הובהר כי לא היה זה 'נשף ספרות' אלא 'נשף פורים', ודווח ארוכות על רשמים מהאירוע: משתתפי נשף פורים אכלו, שתו ורקדו "ואחרי המחולות החלה תהלוכת נוסכי מסכה, סמלי תמונות מתקופות שונות בקורות עמנו". ברשימת תחפושות המשתתפים צוינו: יוצא מצרים ומקלו בידו, עובד אדמה, מרדכי היהודי הגדול, אביר, חרדי, "חצי יהודי — טיפוס חדש — יציר העת החדשה, אמוראי, עלמה צעירה נושאת חרמש קוצרים בידיה, שולמית, מרים הנביאה, רבקה ורחל ועוד. (הצפירה, 18 מרץ, 1900).

▪️ "נשף שעשועים" ו"נשף חשק" – שערכו שנה קודם חברי חברת "מרבי השכלה ", ועל הכנות ל"נשף מסכות" שיעלה על קודמו במספר משתתפיו ובפאר שבו (המליץ, 16 ינואר 1901).

▪️ "נשף פורים וחג מסכות" – שנערך באולמי "עמק שווייץ" בוורשה, הוצג כ"נשף הסופרים העברים". (המליץ, 17 מרץ 1901).

▪️ "נשף פורים עם מסכות" – נערך (שוב) בעמק השווייצרי. הנשף הצטיין בתכונתו העברית. כל הנאספים הרגישו את עצמם באטמוספירה שלהם, הכל היה יפה ואהוב. לא היו "בני דת" אך היו עשירים וגבירים יהודים. להנשף היה צביון מושב רעים. כל אחד לקח הכל בשמחה והכל שמחו, שחקו והריעו. מספר המסכות היה מעט.  יותר היה מספר התלבושות מחיי העם.  (המליץ,27 מרץ 1903).

ברלין  – תחפושות פורים כמבדרות

בקהילות היהודיות נהגו בפורים "לעשות צחוק" באמצעות התחפושות: גברים לבשו שמלות… וגם להפך. יש הרואים במנהגים אלה דמיון ל"טקסי היפוך".  עוד תחפושת פופולרית הייתה הליצן. – רעיון שאמצו היהודים לימי פורים מבעלי אחוזות גדולות במזרח אירופה. שם הרוזנים החזיקו את ליצן הארמון, שיבדח אותם ואת בני משפחתם.

אין פלא, איפוא, שתחפושות עליזות כאלה בחרו קטה דן וחבריה. בתמונה:  קטה (בת 24) עומדת ב"פוזה" מימין, מחופשת לבחור: במכנסים עם שלייקעס, צעיף לצווארה, חובשת כובע ומחזיקה מקטרת בפיה.    החברה העומדת באמצע מחופשת לליצנית (עם צווארון אופייני וכובע מחודד), וחברתה גרטה משמאל עם כובע רחב שוליים וחצאית מיוחדת.  שני הבחורים – מחופשים לליצנים – יושבים בישיבה מזרחית על הרצפה, מחזיקים בכובעי הליצן (לכאורה שלא להסתיר את הבחורות שמאחור).

ב-28 ביוני 1914, פרצה מלחמת העולם הראשונה, שהפסיקה כמעט לחלוטין את נשפי הפורים באירופה.

ערבי ריקודים – עם ובלי מסכות – בימי צפת (1922-1929)

קטה דן עלתה לארץ בשנת 1922 והקימה מלון קטן בבית ששכרה בצפת – "אכסניית הגליל". היא חזתה עתיד מזהיר לצפת כאתר נופש.

חברתה, האדריכלית לוטה כהן, עזרה לה במלאכת הריהוט של הבית. ביחד צבעו את הרהיטים הפשוטים שבחדר האוכל בצבע כחול עליז. וילונות צבעוניים נתפרו והכול נראה נקי ומזמין. האורחים, ובמיוחד התיירים מחוץ לארץ, סימנו את צפת כאזור נופש המתאים למנוחה לאחר סיוריהם המעייפים בארץ.

לדברי לוטה כהן (הארץ,6.11.1959), אכסניית 'קטה דן' בצפת "הייתה מעין אטרקציה לתיירים. חן הבית, האוירה רווית ההומור, הקלילות הנפלאה – זה היה הריפוד שבו כיסתה קטה דן את הריהוט של הבניין הערבי. הבתים שהיא שכרה בזה אחר זה היו מבחינה טכנית רעועים וכמעט נוטים ליפול והיו משוקעים בסמטאות הצרות – אך היו רומנטיקה. ומה לא יתן אדם חלף קצת אגדתיות."

תחת קורת אכסניית הגליל בצפת נאסף חוג של צעירים שכלל מורים, פקידי דואר, רופאים ואחיות של הדסה. קטה דאגה להנעים לכולם את השהות במקום במשך חודשי החורף, על ידי הפעלת האורחים בתכניות תרבות. חברים שונים התחלפו במתן הרצאות, והשוהים השתתפו בערבי שירה וקריאה. היא ארגנה גם ערבי ריקודים – עם ובלי מסכות, וכך העבירו את החורף עד לחודשי האביב, אז יצאו לטיולים בסביבות העיר.

כחלק משיתוף האורחים ב"הַפְעָלוֹת", נהגה קטה לחלק להם טקסטים, "ללהק" אותם כשחקנים לתפקידים, ולהעלות ביחד "הצגות". לרוב דובר בקטעים היתוליים, ומה שהתאים לחג הפורים, בסגנון פּורימשפּיל‎.

כך, כאשר ביקשה לקחת על עצמה תפקיד של גבר, וחיפשה מהיכן להשיג למופע זוג מכנסים מתאים (מלתחתה כללה שמלות ובגדי התעמלות בלבד) הומלץ לה לפנות לדייר הגבוה – ד"ר משה שלמה קריגר, שהיה אז מנהל בית החולים הדסה, צפת. כשדפקה על דלתו – הוא אכן נראה לה "במידה הנכונה", ובחוצפה רבה (כך, לדבריה) שאלה אם ניתן לשאול ממנו את מכנסיו… – הוא תרם לה את המכנסים לתחפושת עבור "פורים שפיל", ויחסים אישיים התפתחו בין השניים.

על ימים אלה סיפרה קטה: "בצפת העברתי את החלק המאושר ביותר של חיי" … " באותם הימים ידעו האנשים לשמוח! לעתים רקדנו עד אור הבוקר".

פרק זה בחייה של קטה הסתיים עם פרוץ פרעות תרפ"ט (1929).  אחרי שבע שנים בצפת – נאלצה קטה דן, בעצב רב, לעזוב את מה שהיה ביתה.

1930 – "מסורת" נשפי ריקודים בלווית ג'ז מיובאת לתל אביב

עם יציאתה לתל אביב הגיע הפרק ה"אידיאליסטי" של חייה לנקודת עצירה פתאומית, אך היא ניגשה מיד במלוא המרץ לחלק ה"ריאליסטי" .  זמן קצר לאחר הגיעה של קטה לתל אביב היא שכרה בית קטן ברח' הירקון 109 (בית סבוראי),על שפת הים. בבית היו שמונה חדרים ומרפסת גדולה ונהדרת שפנתה לים, ומיום 20 במאי הפעילה בו את פנסיון קטה דן.

לקראת הפתיחה, פורסמו מודעות בעיתונות:  "פנסיון קטה דן עובר לתל אביב – לחוף הים".

הזמנות לנשף פתיחת הפנסיון בתל אביב נשלחו אישית למוזמנים, בשפות העברית והאנגלית. התכנית כללה: ריקודים אומנותיים, ע"י הגברת בראור (רקדנית מגרמניה). *ריקודים בלוית ג'ז*.  עלות הכניסה (למוזמנים בלבד) 100 מיל.

ריקודים ומוסיקת ג'ז היו חלק מהרפרטואר, מיום פתיחת הפנסיון, ומדי מוצאי שבת נהגו להיערך בו נשפים – ערבי ריקודים.

לאחר הפעלתו כחצי שנה ועריכת "תיקונים ושכלולים", פתחה קטה דן שוב את הפנסיון – סיבה למסיבה נוספת. שבועיים לאחר מכן כבר הוזמנו המגיעים לתל אביב בפורים, להתארח בפנסיון כ"אורחים לפורים".

אחרי שנתיים, בשנת 1931, רכשה קטה דן מגרש ברחוב הירקון  97, והחלה להכין תכניות להקמת בית מלון משלה בעזרת האדריכלית, לוטה כהן.  לימים העידה לוטה כהן: "… כמה עקשנות. כמה חישובים. כמה שקידה על פרטי פרטים דרושים היו כדי להפוך את התכנית לממש. פנסיון קטה דן יכול היה לרשום היסטוריה, היסטוריה של נעורים תמימים של התחלה מזהירה,  של צפיות רבות, של כח רב וחן נדיר."

1931 – לילה אצל מלך דוד –  נשף פורים בירושלים  

ONE NIGHT WITH KING DAVID – PURIM-BALL IN JERUSALEM

לקראת פברואר 1931, קטה דן חיפשה מקום גדול דיו לעריכת נשף חגיגי בפורים.  היא בחרה לעשות זאת בירושלים, באולמות מלון המלך דוד הגדול והמפואר, שנפתח לראשונה לציבור חודשיים קודם ע"י הקולגות היזמים-מלונאים משפחת מוצרי, מייסדי "חברת מלונות ארץ ישראל" (Palestine Hotels Ltd). המצב הפוליטי-כלכלי בארץ לאחר פרוץ מאורעות תרפ"ט ב-1929 והשפל הכלכלי הגדול הביאו לירידה חדה במספר התיירים, הצליינים והעסקנים שהגיעו לארץ ישראל. חג הפורים היווה הזדמנות, ובבחינת win-win לשני בעלי המלונות, "להרים" אירוע גרנדיוזי עם השם של קטה-דן, בירושלים ובבניין החדש – שימשוך אליו מבקרים חוגגים.

נשף פורים הזה – שארגנה קטה דן, ועוצב עם חברתה האדריכלית לוטה כהן –  היווה דוגמה לנשפי פורים הבאים שהתקיימו בשנים הבאות במלך דוד, במלון של קטה הנבנה בתל אביב, ובמלונות נוספים בערים הגדולות. אדריכלים שולבו ולקחו חלק בעיצוביהם של הנשפים האלה.

ההזמנה המעוצבת הודפסה באותיות זהב על גבי נייר שחור  ארוך, דמוי מפית, שקופל כקונצרטינה (אקורדיון), והופנתה לקהל קוסמופוליטי, לנשים ולגברים – בעברית ובאנגלית:

" | נשף פורים בירושלים, מסודר ע"י: קטה דן תל אביב, לוטה כהן ירושלים | לילה אצל מלך דוד | אתה מוזמן לנשף המסכות במלון מלך דוד ירושלים, במוצאי שבת 28 לפברואר בשעה 9 בערב | כרטיסים להשיג ע"י הזמנות ב-320 מא"י רק עד ה-28 לחודש בבימ"ס "דיואן" ירושלים רחוב יפו, בבימ"ס בלומשטיין תל-אביב נחלת בנימין; וב-420 מא"י בערב הנשף ע"י הקומה | תלבשות ומסכות הכרחי. גברים וגברות בתלבשות ערב משלמים קנס של 100 מא"י | הזוג הרוקד הכי טוב והמסכה המוצלחת ביותר מקבלים פרס.| "

"קוד הלבוש" לנשף דרש תלבושות ומסכות, והובהר במפורש שמי שלא בא מחופש, אלא "סתם" בחליפת ערב, ייקנס במאה מיל. חובת ההתחפשות תרמה בוודאי לטשטוש הבדלים אתניים, דתיים ולאומיים, ופנתה לאוכלוסייה המקומית כמו גם לתיירים.

עם זאת, לכאורה, הנשף שווק לשכבת אליטה כלכלית שיכולה להרשות לעצמה בילוי מפואר ונהנתני:

▪️ לְחוגגים "בעלי קפיטל", שמלבד ההוצאה על רכישת כרטיס כניסה, להבטחת מקום מראש, יכולים להשקיע גם בתפירת תחפושת, מבלי לראות בכך בזבוז כספים (שמכביד או נתפס כלא יאה בעת משבר כלכלי).  – מנגד, היה משתלם להשקיע בתחפושת, ולהציג "טעם טוב", שכן המסכה המוצלחת ביותר זוכה בפרס;

▪️ לְבעלי היכרות וניסיון מוקדמים עם ריקודים "אירופאים", מהתרבות המערבית, שכן נשף הפורים שבמרכזו ריקודים המשיך את המסורת עוד מימי אירופה שלפני המלחמה, זו שייבאה קטה למלונותיה בצפת ותל אביב.  עבור השתתפות והשתלבות בריקודי זוגות "סלוניים" – שתפסו את עיקר החגיגה ונמשכו עד השעות הקטנות של הלילה או עד הבוקר –  כדאי היה להיות בעל "חינוך טוב" הכולל לימודי ריקוד.  הזוג הרוקד הכי טוב זוכה בפרס.

 – ואולי היה ב"דרישות" האלה מעין חיזוק לחינוך (Bildung) ההמונים המערבי בפני עצמו.

על "נשף מלון מלך דוד" דווח בעתון דאר היום (2 מרץ, 1931:  "נשף המסכות שסודר ע"י הגב' קטה דן מתל-אביב במלון  'מלך דוד' עבר גם הוא בהצלחה גדולה. בין המבקרים היו הרבה אורחים מתל־אביב וחיפה.  הריקודים נמשכו עד שעה מאוחרת בלילה. בפרסים זכו – הגב' והא' ואן פריזלנד בעד התחפושת המוצלחת  והגב' והא' באמן בפרס הריקודים."

1933 – ריקודים במלון קטה דן החדש  – הירקון 97

מלון קטה דן "המפואר" נחנך בתקופת העלייה הגדולה של 1933, והיה בתפוסה מלאה מיומו הראשון. הוא עורר התפעלות מיוחדת, אולי בשל העובדה שבניגוד ל"מלך דוד" בירושלים, שנתפס כנטע זר, "קטה דן" היה בבעלות אישה עברייה ובעיר העברית הראשונה … אף כי דיברו בו אנגלית וגרמנית.

בכל מוצאי שבת התקיימו במסעדת המלון ובמרפסת הגדולה, נשפים וערבי ריקודים, שמשכו אליהם את צעירי תל אביב והאינטליגנציה המקומית. לנשפים זרמו גם אורחים מחוץ לעיר, מכל רחבי הארץ. היקף ערבים אלה סתם את רחוב הירקון במכוניות … שהגיעו אפילו (!) מירושלים. לכבוד פורים, בנוסף לריקודים, נערך – כבר כ"מסורת" – נשף תלבשות.

1935 – נשף  תלבושות

בשנת 1935,  קטה, אז כבר גברת רוזנבליט, ניצחה גם על נשף פורים, שנערך כחודש לאחר הולדת בנה, דן (היא קראה לו כך, כדי שיהיה לבנה משהו משלה גם בשם).  הדגש הושם על תלבושות.

"נשף תלבשות, פורים 19.3.1935, קטה דן.

מחיר הכניסה: לגברות 250 מא"י, לגברים 350 מא"י. נכלל המזנון.

1936  – המלון בתנופה

בעלה של קטה, יוסף רוזנבליט, לקח על עצמו בעיקר את העבודה בבית הקפה ובמסעדה. ביזמתו שופצה הקומה התחתונה, ונפתחה מחדש עם בר משקאות, ומקום לתזמורת וריקודים. דבר זה הוכיח את עצמו כריווחי במיוחד בזמן המלחמה, כשהיו בארץ אנשי הצבא הבריטים והאוסטרלים.

אלא שעם התקרב חג הפורים של שנת 1936 נפוצה השמועה בתל אביב: השנה לא תהיה תהלוכת עדלידע. הסיבה הרשמית שניתנה הייתה "המצב הקשה של יהדות גרמניה ושל יהדות מרכז ומזרח אירופה, כמו גם גזירות [עוצר] של שלטונות המנדט". (הארכיון העירוני תל אביב).

1937 – נשפי פורים במלונות: "מסכות על הפנים", שירים וריקודים

בפורים "עושים שמח" – הילדים והמבוגרים.  נשפי פורים בסגנונות שונים נערכו כבידור להמונים בתיאטראות, אולמות ספורט, בתי קפה ועוד. לא פעם – תחת מסרים לאומיים – גויסו בהם כספים לגופים ולמטרות אידיאולוגיות.

ניתן לומר, שחגיגות הפורים שימשו בהבניית הזהות הציונית המודרנית, ופיתחו את תרבות הפנאי בערים הגדלות. כך גם הנשפים שאורגנו במלונות הגדולים לתושבים ולמבקרים, אף שהיו מיועדים בעיקר לשכבות בעלות יכולת, היה בהם משום עידוד הכלכלה, ועידוד התיירות.

פורים במלונות תל אביב 

▪️ פורים פילם בל (Purim Film Ball) אצל קטה דן "בר", שבפנסיון –

האדריכלית לוטה כהן, ב"סיפור על הפנסיון קטה דן" (עיתון הארץ, 6.11.1959), מציינת כי בכלל, המקום הישרה אוירה של "דיור מטופח ותנופה, הייתי אומרת אמנותית, שבעלת הפנסיון עוררה. זה היה המיוחד. החד-פעמי…". ושוב ארגנה קטה את הנשף [המיוחד] לכבוד פורים, וכדי שלא להטעות ולמשוך גם תיירים, העניקה לו שם בנופך קוסמופוליטי – פורים פילם בל –  ודאגה לפרסמו במספר עיתונים, לרבות דבר והארץ.

▪️ נשף פורים גדול במלון סן רמו –

סן רמו נבנה גם הוא בתחילת שנות ה-1930 (היזם: ישראל זלטופולסקי, האדריכל: יצחק שוורץ), ברחוב הירקון 49 (מקום בו לימים, באיחוד עם המגרש של קולנוע קסם, נבנה "מגדל האופרה", שעליו הייתי אחראית במשרד יסקי ושות' אדריכלים), גם במלון זה הונהגו ערבי ריקודים לצלילי תזמורת, ונערכו בו נשפי פורים. – לכאורה, מלון מתחרה על התיירים והמבלים מול קטה דן.

ויצו הצעירה ארגנה בו "נשף פורים גדול עד לידי טרוף הדעת, בנצוח 'פעוטות ויצו', לטובת קרן הכשרת האשה"  כרטיסים בויצו, סמטת השואבה 8, מלון סן-רמו ו"שלזינגר" רח' נחלת בנימין 2.

פורים באולמות מלון חיפה  

"מלון טלטש" הוקם ונפתח בחיפה, בכרמל המערבי בשנת 1935 (בימים אלה הבניין, בתכנונו של האדריכל לאופולד קרקואר, הוכרז כמבנה לשימור). מרים מטילדה טלטש, שעלתה לארץ ישראל מווינה בשנת 1927, הקימה וניהלה אותו.  גם היא, כקטה דן,  ערכה במלונה נשפי פורים משעות הערב ועד לפנות הבוקר, אותם פרסמה במודעות בעיתונים – דבר והארץ – שהבהירו את "תפריט" החגיגות.

בעיתון דבר (24 פברואר 1937)–

"נשפי פורים, מסורתיים ואמנותיים בחיפה, בסגנון פורים טהור, עליון ומשעשע, בכל אולמי טלטש, על הכרמל המערבי. בימים ה' 25 לפברואר ובמוצ"ש 27 לפברואר. (גם כאן- יומיים, ולא ביום ששי בערב).

המנהל האומנותי:  י. מ. דניאל,  המנהל המוסיקלי: מ. וילנסקי.

פזמונים וסקצ'ים חדשים מטובי המשוררים בארץ.

החלק האומנותי יבוצע ע"י משחקי התיאטרון "סדן", הגב' נדיה לובובסקי, הרקדן הגרוטסקאי נ. קוגן, מקהלת "גללי" (ראֶואֶלאַרס בלע"ז (כנראה: revelers – חוגגים)), תזמורת ג'ז מובחרת.

שרות אוטובוסים מ"ארמון" ישר למלון טלטש משעה 10-8 בערב ובחזרה מ-5-1 בבוקר. כרטיסים נמכרים רק בהדר-הכרמל, רח' הרצל 54 בבימ"ס פ. נגלר. "

בעיתון הארץ (24 פברואר 1937) –

כאן פורסמה מודעה בגרסה מפורטת יותר אודות "נשפי פורים מסורתיים ואמנותיים בחיפה.  זה הפורים באולמי טלטש חיפה, המפוארים", שהוסיפה הבטחות מושכות, בחריזה מעוצבת:

1939 – ונהפוך הוא לאחר ליל הבדולח

כמה חודשים אחרי ליל הבדולח (9-10 נובמבר 1938), לקראת פורים (ערבי 4-5 מרץ 1939), למרות מצב הרוח הירוד וברוח "נהפוך הוא בפורים: היגון יהפוך לשמחה והאבל ליום טוב", פורסמה המודעה על קיום "נשפי  התלבשות של קטה דן. 4-5 למרס", והפעם תחת הכותרת הבולטת "עם ישראל חי וקיים", "פורים אצל קטה דן".

כרטיסי כניסה 49 מא"י להשיג במלון קטה דן ואצל שליזינגר את שפרינדר, נחלת בנימין 2.

1940 – תחפושות פורים

כאשר עלה אחיה של קטה, הנס דאן, בשנת 1938 מגרמניה עם לוטה דאן, בתו בת ה-18, קטה העבירה לה כמעט בשלמות את הטיפול בבנה, דן (יליד 1935), והתפנתה לנהל במרץ את המלון.

דן גדל במרפסת המלון ובחדרו שהשקיפו לים, עד שסבתו (פאני רוזנבליט) הייתה בדעה שוודאי יהפוך להיות ימאי כשיגדל… אין פלא איפה שבפורים (מרץ 1940) התחפש למלח.

1940 – שינוי אוירה במלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מה-1 בספטמבר 1939, המלון שינה את אופיו. בהפצצה על תל אביב של חיל האוויר המלכותי האיטלקי (9 בספטמבר 1940) ספג המלון פגיעה מרסיסים שהרסו את גג הזכוכית המחפה של האולם ושל גרם המדרגות הפנימי, ואחד האורחים נפצע קלות. בעקבות האירוע, שופצה הקומה התחתונה לחלוטין ולמלון נוסף מקלט עבור 22 איש.

בתוך כך, נקטעה תיירות הפנים והחוץ, ואת המלון פקדו עתה חיילם אנגלים ואחר כך גם אוסטרלים. האוסטרלים – שתויים קלות, וטובי לב, ניהלו הם אורח חיים עליז – היו מקור שמחה לילדי תל אביב. כאשר שאלו באותם ימים את דן, בן החמש, מה ירצה להיות כשיגדל, ענה ללא היסוס : "אוסטרלי שיכור".

1942  – "סטרומה"  מבטלת את חגיגות פורים

ב-24 לפברואר 1942– ימים ספורים לפני חג הפורים – הוטבעה בים השחור אוניית המעפילים “סטרומה” על ידי צוללנים סובייטים, כשעל סיפונה 768 יהודים שניסו להימלט מרומניה הפשיסטית. יומיים לאחר מכן, בשל האבל הכבד, הוכרז בארץ יום עוצר ושביתה. בנוסף, בעקבות האסון, שנחשב לגדול ביותר בתולדות ההעפלה לארץ ישראל, קרא הוועד הלאומי לכנסת ישראל בא"י לבטל את נשפי הפורים שחל תוך ימים ספורים.

1943 – פינוי המלון – החגיגה נגמרת?

ב-1943 הגיע מאנגליה צו לפנות את המלון, שהיה אז בתפוסה מלאה, לפנותו ולמסור אותו תוך ימים ספורים לידי חיל האוויר המלכותי (Royal Air Force) . כל ההשתדלויות, כולל בדרגים הגבוהים ביותר, לא הועילו, וכך נחתה על קטה דן שנית הקטיעה הפתאומית העצובה של העבודה שבנתה בעמל כה רב, אירוע שחוותה כבר לראשונה בזמן המאורעות בצפת.

מאמציה לקבל את המלון לידיה בחזרה לא צלחו. לאחר שנוכחה לראות כיצד המלון והגינה שלידו הולכים ומושחתים, איבדה דן כל תקווה וסבלנות, והחליטה למכור את הבניין, בתנאים הלא כדאיים ששררו אז.

היא מכרה את המלון לויצ"ו, ויצ"ו מכרה את הבניין לאדם נוסף, וזה מכר אותו לאחים שמואל ויקותיאל פדרמן, בשנת 1947.

קטה עברה להתגורר בחיפה ב-1952 לקראת לימודיו של בנה, דן רוזן, בטכניון.

1952 – פורים במלון "קטה דן": המשכיות בניחוח בינלאומי

מסתבר שהחגיגה, תחת שמה של קטה דן, לא הסתיימה.  לכאורה, הרוח שהפיחה בבניין – טרם קום המדינה, היוותה השראה להמשיך "לעשות [בו] שמח" בפורים.

באולם מלון "קטה דן", ברח' הירקון, ערכה ויצ"ו אירוע לפורים לגברות של המדינה הצעירה, בנופך בינלאומי.  עיתון דבר (2 במרץ 1952) דיווח כי בשעה 4 אחה"צ ייערך טקס הגרלת שמלת הנשף המפוארת ("ישראל") העשויה – לא פחות ולא יותר – על ידי מר כריסטיאן דיאור, פאריז (הטקס יתנהל על ידי גב' רעיה יגלום ומ. בן-פורת).

כך– בד בבד לקיום מסורת ההצטיידות בתלבושת מיוחדת לנשף, ולשימור מורשת התחרויות וההגרלות למיניהן בפורים – הוצעה התחדשות ברוח הזמן ולפי צו האופנה האירופאית, עם הגרלת "תחפושת" צרפתית.

1959  – היפוך פעולת הכיסוי: הקילוף לגילוי הנחבא אחרי המסכה

בסוף הנשף – ביום שאחרי פורים – מורידים את האיפור, מסירים את המסכות, "מקלפים" את הרבדים שכיסו על המציאות, וחושפים את הדמות האמיתית. מחזירים את התחפושות לארון, וחוזרים למציאות היומיום. ונותרים הרשמים והרישומים על איך ומה שהיה למזכרת, ולקראת השנה הבאה.

ובשנת 1959, עם הריסת הבניין, כתבה האדריכלית לוטה כהן: "הפנסיון קטה דן נהרס והולך… אכן, זוהי השתלשלות העניינים הטבעית.  הדברים המתבלים נזרקים לפח האשפה, כמו שמלת הנשף של סבתא שהמשי הצבעוני שלה דהה. אך לפני שמשליכים אחר גו חפץ כזה עולה הרהור ספוג תוגה. שאותו משי דהוי היה אי פעם מבריק ועטף גוף נערה צעירה מתפרפרת מרוב אושר." (סיפור על הפנסיון קטה דן, הארץ 6.11.1959.).

ונתנחם בכך, שגם אם לא כל יום פורים – הרי זיכרונות עליזים מהנשפים נשארים.

ובתקווה לשמחה ולימים טובים

– עם ישראל חי –

אסנת

* למרבה הצער, עם השנים, הועבה שמחת חג פורים במשפחה בבשורות מרות:

מאקס רוזנבליט (אחיו של סבי) נפל במלחמת העולם הראשונה, ב־19.3.1916, בפורים.

יוחנן רוזן (רוזנבליט, בנו של סבי) –"מרקיד הלבבות" – שנחשב "המנגן בה״א הידיעה של הבארים האינטימיים במקומות המפוארים. רבבות זוגות רקדו לצליליו בגת־רימון וב־אכדיה, בהשרון ובהילטון. מפליגים שכחו את נידנודי [האוניות] מולדת ותיאודור הרצל, שעה שהוא ניגן על הקו, בין חיפה ומארסיי." נפטר גם הוא בערב חג פורים. י"ג באדר ב' תשכ"ז, 24.3.1967.