אריך נאי – חלוץ/ מתוך חוברת זיכרון – תורגם נעמי לימור

אריך נאי – חלוץ/ מתוך חוברת זיכרון – תורגם נעמי לימור

אריך נאי נולד באֶלבֶּרפֶלד ב-9 לאוגוסט 1896. העיר נמצאת בעמק וופרטאל שבמדינת נורדריין-וסטפליה בגרמניה. (פירוט על ההיסטוריה הכללית והיהודית של אלברפלד בעמ. 3-5).

אריך נאי ציין את הרכבת התלויה לאורך 13 ק'מ והוקמה ע'י הקיסר וילהלם השני, כסמל של העיר על אזרחיה בעלי התושייה, היצירתיים והמקוריים. הוא הזכיר גם את ייחודה של העיר ב"שיטת אלברפלד", אשר באמצעותה דאגו לנצרכי העיר החל משנת 1853.

אביו יוסף סוכן טקסטיל שלח את שני בניו, כמו שנהוג היה במשפחות יהודיות עירוניות לרכוש השכלה גבוהה. אריך למד בגימנסיה הריאלית בעיר ושם בשנת 1911 התוודע לתנועת הנוער הגרמנית "צפרי נוד", אשר מטרתה היתה להוציא את הנוער מן העיר אל הכפר בטיולים ולהכיר את הטבע והכפרים המקיפים אותם. הם פעלו בקבוצות קטנות ולמרות שהצהירו על עצמן כלא פוליטיות, נמצאו ביניהם רבות אנטישמיות שנמנעו מלקבל אליהן יהודים.

כתוצאה מאותן נסיבות הצליחה תנועת "כחול לבן" להתבסס החל מ-1912 ולקבל לשורותיה את מיטב הנוער היהודי, שחינכה והקנתה לו את ערכי הציונות.

מי שהוביל את הנוער באלברפלד אל הציונות והשפיע רבות על אריך נאי, היה רופא צעיר בשם ד'ר לוי גרינברג אשר התיישב ב- 1906 בעיר. הוא לא רק היה רופא מוערך אלא גם פעיל בחיים הציבוריים של הקהילה היהודית. אריך נאי וחבריו, אשר היו צעירים בעשרים שנה מד'ר לוי גרינברג התחברו אל הציונות בזכותו לכל חייהם.
אריך נאי הבין שעליו להשתתף באופן אישי בבניית פלשתינה, אשר היתה אז בכל מובן פרובינציה של טורקיה.

כל תכניותיו האישיות נדחו לאור פריצת מלחמת העולם הראשונה ב- 1914. אזרחי גרמניה הפכו להיות פטריוטים למען המולדת כולל היהודים. רבים התגייסו אל הנשק כולל אריך נאי בן ה- 18, אשר גויס כסמל מתנדב למלחמה.
ב- 1917 במסגרת חופשה מהצבא פעל, חיזק ותרם לתנועת "כחול-לבן" בפרנקפורט ובמנהיים. שנה לאחר מכן נשלח לבריסל. שם התחבר לחוג צעירים מוקיריו של העיתונאי והסופר הציוני ד'ר סמי גרונמן וניהלו דיונים בבעיות הציונות הבוערות. בבריסל הכיר אריך את אֶרנָה מלניק מברלין אשתו לעתיד, אשר עבדה במשרד לאספקת טקסטיל.
הוא חזר מהמלחמה עם הצבא הגרמני ברגל מבריסל לקלן ובנובמבר 1918 שוחרר יחסית מהר.

בין סיום המלחמה להגירה
כשלון המלחמה כאשר מיליוני צעירים גרמנים היו קורבנות חסרי תכלית, יחד עם סוף השושלת ההבסבורגית, יצרה בגרמניה דיכאון כללי עמוק. לזה ניתן להוסיף את ירידת ערך המארק עם תוצאותיו הכלכליות, אשר גרמו לאנשים לראות את כל חסכונותיהם יורדים לטמיון. בערים, בגלל חוסר בנייה של שנים, חזרת חיילים לאזרחות והגירה הדולה ממזרח אירופה נוצר ביקוש אדיר לדירות.
למלחמת העולם הראשונה היה גם היבט חיובי, שהופיע ב-2 לנובמבר 1917 עם הצהרת בלפור והעברת המנדט על פלשתינה מהשלטון הטורקי לבריטניה.

באותה עת הניעה הגשמת הציונות שכבה גדולה של יהודים עם מקצועות עירוניים כמו: מסחר, תעשייה, רפואה ועריכת דין לעבודה גופנית בחקלאות. הצעירים של "כחול לבן", אשר הלכו כבר בדרך הזאת הגשימו את דרכם בארץ ישראל ונעשו חלוצים.
בשנים הראשונות של אחרי המלחמה עבדו רובם כיחידים במשקי איכרים. הפסקות העבודה בגלל ימות החורף הקרים נוצלו ללימודים ולהידוק הקשרים עם תנועת "כחול-לבן" בערים.

אריך נאי שהיה בן 23 עבד אז כרבע שנה בבנק העירוני, עבר השתלמות במרכז ה"הכשרה" ב"בלייהוף", כדי לקבל על עצמו את ניהול משרד העבודה היהודי בדואיסבורג עד מרץ 1920. העבודה הסוציאלית נעשתה שם כדי לעזור ליהודים שהגיעו מהמזרח, בעיקר מפולין, להסתגל לחייהם בעיר. הוא עסק בשמחה מבוקר עד לילה בעבודתו רבת המשמעות.

בדואיסבורג התגורר אצל משפחתו של עו'ד ד'ר הָרי אפשטיין, בוילה היפה שלהם והרגיש שם בנוחיות רבה. המעורבות שלו ושל חבריו בדרך החיים המכוונת לחיים בארץ זרה לא התקבלה על-ידי דור ההורים השמרנים, שלא הבינו את רצונם של הצעירים לעבוד קשה, כדי ליצור בפלשתינה חברה חדשה צודקת יותר, אשר תשפר את מעמדם של היהודים ויחיו שם כמו שחיים עמים "נורמליים" אחרים.

הנוער שהצטרף לתנועה זו מרד במגמת ההשתלבות וההתבוללות של הוריו ודחה את אורח חייהם הבורגני, עובדה שהקשתה על הקשר שלו עם ההורים, אשר לא יכלו לגלות שום הבנה לעיסוקיו ולכן רוב ביקוריו בבית החלו והסתיימו בשתיקה.
לאריך נאי היה ברור, שרק ייסוד של חברה צודקת בארץ ישראל תוכל להתמודד עם בנייה מחדש של המולדת הישנה ולעמוד באתגרי הקיום היומיומיים כמו: הגיינה, שיטות חקלאות מודרניות, ייבוש הביצות, סלילת כבישים, מניעת מחלות ובנוסף בעיות ההגנה מול פרעות הערבים.

אחרי שחרורו משירות של ארבע שנים בצבא הגרמני, ב-4 לדצמבר 1918, הצהיר על כוונתו להכשיר עצמו לעבודה חקלאית כדי לעלות לפלשתינה.

ב- 11 לספטמבר 1919 כתב מאזור וורטמברג שם עבד בחווה חקלאית: "הצטרפתי לאגודת "שאר ישוב". העבודה קשה, עקב מאמץ גופני קיבלתי חום גבוה, אבל הגרוע מכל כבר אחרי. אשאר פה עוד שבוע ובחורף אהיה בפרנקפורט כדי ללמוד עברית ומקצועות חקלאיים.

בזמן הכשרתו לקראת העלייה ארצה עבד בנוסף לפעילות התנועה גם במסחר כדי להכין את עצמו לאפשרויות קיום בארץ. בין השאר הציע ל"Köner Zeitung", להיות שליח העיתונות שלהם בפלשתינה. תמורת תשלום פר שורה כתובה יעביר להם ידיעות מן הארץ.

הבחור בן ה-24 ידע לנתב את מסלול חייו בצורה מקורית ובלתי צפויה, תוך כדי קשירת יחסים אישיים ושמירה עליהם, במטרה שיעזרו לו לקדם ולפתור את המכשולים בדרכו.

באביב 1920 הרצה באוניברסיטה של קלן ועבד גם בבנק הבלגי, כל אלה כדי להשיג את מטרת העלייה מבלי לחזור.

העלייה
בדצמבר 1920 נסע אריך נאי על סיפון הביניים של אניית הקיטור "הֶלוּאַן" מטריאסט לאלכסנדריה. שם הוא למד להכיר את ויקטור (חיים) ארלוזורוב שנרצח ב-1933 על חוף ימה של תל-אביב. במחלקה השנייה של אותה אנייה, הכיר גם את ישראל רוקח שלימים יהיה ממשיכו של דיזנגוף בראשות עירית תל-אביב. הוא נתן בידי אריך נאי מכתב המלצה למאיר דיזנגוף, ראש העירייה המכהן של תל-אביב ובעלים של חברת יבוא יהודית מפורסמת.

בינואר 1921 התחיל העולה החדש אריך נאי לעבוד בחברת "מאיר דיזנגוף" ביפו ולהקים שם מחלקה לעסקים עם גרמניה. בשכר חודשי של עשר לירות מצריות יכול היה לחיות ללא דאגה. מיסים לא היו וגם לא תביעות מרובות. לשכר החודשי התווסף גם שליש מהרווחים. ביצוע העסקות התמשך לאורך חודשים רבים ולעיתים העסקים עליהם נלחם לא הגיעו לידי ביצוע.
בזמן קצר קנה לו חוג ידידים ציונים שמוצאם ממרכז אירופה והתפתחה ביניהם ידידות אמת שהחזיקה לאורך עשרות שנים.
ירח הדבש בארץ החדשה הסתיים מהר. עבודתו אצל דיזנגוף לא האריכה ימים.
(בעמוד 15 בחוברת יש תיאור מפורט של אי-הבנות בינו לדיזנגוף, פיטורי עובדים ועוד עניינים ניהוליים בגינם לא רצה להמשיך להיות מועסק אצלו).

תחילת המאורעות במאי 1921.
ב- 29 למאי דיווח אריך נאי אובייקטיבית ככל שיכל, במכתב לתנועה הציונית בגרמניה, על המאורעות בארץ שגרמו שם להלם קשה בחוגים רחבים. במיוחד לאור העובדה שבאותם ימים לא נמצאו רדיו, טלויזיה וגם לא דואר אויר לאירופה, לכן הדיווח האישי היה משמעותי ביותר.

(בעמודים 16-17 מתואר המצב הפוליטי בארץ לגבי התנועה הערבית, המנדט, ועידת סן-רמו ועוד. הוא מספר בפירוט על התנפלות של ערבים ביפו, בזמן שעבד במשרדו של דיזנגוף ועל פציעתו ואשפוזו לניתוח הזרוע לאור עששית בבית החולים).

שנות המבחן.
אחרי מאורעות 1921 נרגע מעט המצב הפוליטי והמצב הכלכלי השתפר לאיטו. הוא נפרד מחברת מ. דיזנגוף ונעשה עצמאי. הוא פתח משרד על שמו שייצג סוכנויות יבוא ביפו, אשר היתה המרכז העסקי של הארץ. השוק המקומי באותם ימים היה מוגבל עפ'י מונחים אירופאיים. נאי החליט להקים רשת סניפים של עסקיו בחיפה, בירושלים ובערים גדולות של המזרח הקרוב כמו: ביירות, דמשק, קהיר ועוד.

בסתיו 1922 נסע לאירופה ליצור קשרים עם יצואנים אשר התעניינו לסחור עם ארצות הלבנט. הפריחה הכלכלית של 1925 לא החזיקה מעמד זמן רב.

בזמן עליית השלטון הנציונאל-סוציאליסטי ב- 1933 בגרמניה, עלתה לארץ עלייה גדולה מפולניה וחלק מהעולים שהביאו איתם סכום כסף מועט קנו אדמות ובתים בתל-אביב ולא השקיעו כמעט בעסקים מניבים, בתעשייה או בחקלאות.
ב-1926 לנוכח המשבר הכלכלי בארץ נראו שלדי בניינים לא גמורים מחוסר כספים ומספר היורדים שחזרו לארצות מוצאם עלה על מספר העולים. אריך נאי לא נבהל, אולי משום שלא שגה באשליות לגבי חיים קלים בארץ.

בקיץ 1927 חגג בעיר לוגנו את אירוסיו עם אֶרנה מלניק מברלין, אשר הכיר עוד בתקופת בריסל. השניים נישאו באותה שנה בתל-אביב. שכרו דירה ברחוב ביאליק בתל-אביב ומרץ 1929 נולד בנם רפאל.
(בעמודים 21-22 תכתובת עם אמו של אריך נאי, המביעה את אי-שביעות רצונה מבחירת השם העברי לנכד הבכור).

יוסף נאי אביו של אריך ביקר בתל-אביב ב-1935 והחליט שאינו מסוגל בגלל גילו לעלות ארצה. הוא חזר לאלברפלד. אשתו טֶקלָנפטרה שם עוד לפני פרוץ המלחמה והוא בגיל 83 נלקח למחנה הריכוז טרזינשטאט ושם סיים את חייו.
(בעמוד 22 מסופר על חבר שנאסר בזמן המנדט בגלל אחזקת נשק בלתי חוקית ואריך נאי הצליח לשחרר בעזרת פנייה אל הקונסול הגרמני).

בסוף אוקטובר 1931 מתארת אמו של אריך במכתב את המצב המתדרדר בגרמניה. היא מבקשת לעודד את עצמה ואת בנה במילים: "החזק את ראשך מעלה… יגיעו ימים טובים יותר… האמן לכוכב שלך, עד היום הוא לא עזב אותך… העיקר, תהיה בריא. העסק נעצר. אבא מנסה בכל כוחותיו להשכיר את החנות וללא תוצאות…". במכתבים נוספים היא מנסה מחד, להציג מורל גבוה בדברה על האפשרות לשמוע אחד את השני באמצעות גדל הרדיו ומאידך, על עתיד חשוך שמחכה להם.
(בעמודים 23-24 ישנו תיאור המצב הפוליטי והכלכלי בגרמניה של 1932).

ב-30 לנובמבר 1930 נולדה רות בתל-אביב למשפחת ניי.

עסקיו של אריך התרחבו ויחד עימם גם חוג לקוחותיו וספקיו. הוא היה משוכנע בחשיבות הקשר האישי וכתוצאה מכך ביקר גם בארצות ערב השכנות, כמו גם באירופה. הנהלות החברות שייצג העריכו את חוות דעתו מיד ראשונה ושמחו לשוחח ולשתף אותו בתוכניותיהם העתידיות.

בשנת 1928 הוזמן אריך נאי ומשפחתו אל האֶמיר עבדאללה בעמאן לביקור גומלין, אחרי שעבדאללה התרשם מתצוגת מכונות שחברתו של אריך ניי הציגה בתערוכה בתל-אביב.

הוא נהג לארח בביתו ולחלק לעיתים לאורחיו או בקיבוצים שביקר מוצרי פרסום שקיבל מחברות שונות.

ההגירה ההמונית.
1933  היתה שנה גורלית אשר העיבה בצילה על העתיד. בגרמניה לא ניתנו תשובות למיליוני המובטלים. הציונות נראתה כפתרון אפשרי לצעירים יהודים בגרמניה, אשר היו מוכנים לעבודה גופנית קשה. הקיבוצים שלחו שליחים לפרסם את רעיונות תנועותיהם. כל זמן ששלטון המנדט חילק סרטיפיקטים, מספר העולים הלך וגדל.
( בהמשך החוברת בעמודים 26-30 מתואר המצב בגרמניה באותה שנה והתכתובות שלו עם החברות לגבי אפשרויות הפסקת שיתוף העבודה עם חלק מהן.

התאחדות עולי גרמניה – H.O.G
המצב הפוליטי-כלכלי בגרמניה הניע אנשים להגר מגרמניה לפלשתינה. הם ביקשו לקבל בצעדיהם הראשונים בארץ אינפורמציה אחראית על סיכוייהם לעבודה, למגורים, לתחבורה, לבריאות, אקלים ועוד שאלות רבות. תושבי מרכז אירופה הוותיקים שחיו בארץ והיו עסוקים בקיומם הימיומי התקשו להתפנות לשאלות הרבות.

עובדה שהביאה בשנת 1932 להקמת ארגון לעזרה עצמית של עולי גרמניה, אשר נקרא "התאחדות עולי גרמניה H.O.G", שהחזיק משרד קטן עם מזכיר, שהיה עו'ד צעיר בשם הנס יוחנן קאופמן בתל-אביב והוא טיפל באוכלוסיית העולים מגרמניה שהיתה שונה באורח חייה ובמעמדה משאר עולי מזרח אירופה וארצות המזרח.

אריך נאי, היה כצפוי מיוזמי התכנית והיה מהתחלה חבר נבחר במועצה. במהרה, תוך מספר שנים התפתח הארגון ושירת את עשרות אלפי חבריו בתחומי חיים שונים כמו: קורסים בעברית למשכילים אנ-אלפבתיים, מופעי תרבות, טיולים להכרת הארץ, סידור תעסוקה, הלוואות וייעוץ. ( המשך פירוט תולדות הארגון בעמוד 32).

אריך נאי הצטרף ל"עלייה חדשה", שמאוחר יותר התאחדה עם קבוצת העבודה "העובד הציוני", שהתחברה עם מפלגת הפרוגרסיבים, שהפכה אחרי מספר שנים להיות המפלגה הליברלית.

עיקר עניינו של אריך נאי היה בשאלות כלכליות. הוא היה אחד ממייסדי "קופת מילווה של עולי גרמניה" וחבר מועצת המנהלים שלה עד מותו בשנת 1966. הוא ראה את תפקידו כתפקיד ביצועי לכל דבר; כיועץ קבוע למנהלים (וולטר זֶנגֶר ומאוחר יותר שלמה מאוטנר) והיה שותף לקבלת החלטות בבעיות הכלכליות, שחזרו ונשנו. בשנים 1936-1943, היה יושב ראש מועצת המנהלים. "קופת מילווה" קיבלה מה"מחלקה הגרמנית" של הסוכנות היהודית של פלשתינה סכום של 2000 לירות פלשתינאיות בתנאי, שסכום זהה יתקבל מחוגי העולים מגרמניה.

ב- 1934 התחילה "קופת מילווה" את עבודתה. במשך הזמן התרחבה הקופה לשבעה סניפים, בעיקר בישובים בעלי אוכלוסיה גדולה של יוצאי גרמניה, פיתחה גם תוכניות חיסכון ונעשתה חברה בבורסה התל-אביבית.
בשנת 1966 עם שמונה סניפים, 14.000 לקוחות והון של חמישים מיליון לירות ישראליות, נרכשה עם צוות עובדיה על-ידי בנק לאומי לישראל.

במאי 1962 נערך בנהריה כנס יובל של תנועת "כחול-לבן", אשר בו הוחלט להקים בערד אכסניית נוער על שם התנועה. מעטים ידעו שאחד התורמים העיקריים להקמת האכסניה היה אריך ניי.

בשנים מאוחרות יותר קיבל אריך נאי את הנציגות של חברת הכימיקלים והמשי הסינטטי  Glanzstoff-Fabriken A.G." " , שמקום מושבם באלברפלד והסתבר, שהיה היחיד בכל המפעל הענק הזה, אשר מוצאו מאותה עיר. הוא יצר שם קשרים הדוקים, הרבה מעבר לעסקיים עד כדי חברות אמת שהוכיחה עצמה ב-1967, כאשר בזמן מלחמת ששת הימים הוזמנו ילדיו של אריך ניי אל משפחת בעלי המפעל עד יעבור זעם. מכתבי תמיכה הגיעו באותו זמן מכל הארצות אותם ייצג.

לא ידוע אם אריך נאי, שהחליט כציוני לעלות ב-1919 לארץ חזה את הקמתה של מדינת ישראל. מזלו שיחק לו, שלמרות שתי מלחמות עולם ושלוש מלחמות בישראל, הוא הצליח לקיים חיים הגונים ולהגשים את האידיאלים שלו. הוא היה מקרה חריג של חלוץ עירוני, בעל תודעת מציאות חזקה, אמונה איתנה בדרכו וללא כל התנשאות. כל זאת, למרות ועל אף אי הנעימויות שניקרו בדרכו, הוא הצליח להגיע להישגים במקצועו. בנו, שעבד איתו לאורך שנים ממשיך לנהל את העסק "אריך נאי בע'מ", שאותו ייסד אביו.

אריך נאי לא אהב מריבות קולניות, כמו שנהוגות היו באוריינט וישראל בכללן. לעיתים קרובות ידע למצוא ניסוחים המעלים חיוך כדי לסיים מתחים מעוררי סערה.

הוא היה אסיר תודה יחד עם אשתו, חבריו, ילדיו ונכדיו על כך, שהצליח להגיע להישגים כלכליים.
הוא לא ראה את מותו כטרגדיה. חוג חבריו הנאמנים, שהכירו אותו אישית והעריכוהו יזכרו אותו לנצח ולא רק הם אלא גם תלמידי החוג לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, אשר זוכים למלגות על שמו. המלגות ניתנות מקרן שהקימה המשפחה ו"ארגון יוצאי מרכז אירופה".

השם ניי נוצר כנראה מקיצור שתי המילים "נרו יאיר".   "יהי אורו מאיר".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *