‘הכח וינה’ / פרופ’ משה צימרמן

‘הכח וינה’ / פרופ’ משה צימרמן

פורסם בגיליון 280 של יקינתון, אוגוסט 2016 

כשחושבים היסטוריה ואומרים: וינה והיהודים, יש מי שנזכר מיד בשמו של זיגמונד פרויד ויש מי שנזכר ב‘הכח וינה’. הדברים הבאים מיועדים להסביר מדוע אין האחרונים טועים. ובעצם, בארצנו, שבה האידאולוגיה ציונית וסיסמת “יהדות השרירים” הם סלע קיומנו, ההסבר אינו מסובך, גם אם הוא מלמד ש“יהדות השרירים” איפיינה את יהודי הגולה יותר מאשר את יהודי ישראל.

יהודי אירופה, כולל יהודי האימפריה האוסטרו-הונגרית ובירתה וינה, עברו תהליך של התבוללות ואינטגרציה בתרבות הסביבה. תרבות הגוף היתה חלק חשוב בתהליך זה ולפיכך היו גם אגודות המתעמלים, סמל של תרבות לאומית, למסגרת שאליה הצטרפו יהודים רבים. דווקא בחלקים הגרמניים של אוסטרו- הונגריה צצה בראשית המאה העשרים יוזמה לסלק את היהודים מאיגודי ההתעמלות ועל כך באה תגובה יהודית: איגוד התעמלות יהודי. איגוד זה נקרא בשם עברי ‘הכח’ והחל לפעול בוינה בשנת 1909. עליו נוספו סניפי ‘הכח’ גם בגראץ, לינץ ואינסברוק. ועוד: היהודים נטו (לא רק באוסטריה) לקדם בברכה את העיסוק היותר מודרני בתרבות הגוף – דהיינו את הספורט, ו‘הכח’ טיפח לא רק את ההתעמלות המסורתית אלא גם סוגים שונים של ספורט.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהאימפריה ההבסבורגית הצטמקה למדינת אוסטריה בלבד, שבלבה העיר האימפריאלית וינה, נודעה אגודת ‘הכח וינה’ בעיקר בזכות ענף ספורט אחד – הכדורגל. לענף זה היה קהל צופים ענק, וקבוצה יהודית בליגה האוסטרית הבכירה בכדורגל (כזאת הייתה ‘הכח’ משנת 1919) היתה למקור גאווה יהודית מצד אחד ולשק חבטות אנטישמיות מצד שני. הכדורגל היהודי היה סיפור הצלחה גם מחוץ ל‘הכח’. אגודת “חובבי וינה” שהפכה ל“אוסטריה וינה” נחשבה ל“קבוצה יהודית” גם בגלל הנציגות הגבוהה של יהודים בקרב שחקניה וגם בגלל הקהל שלה, קהל היהודים הבורגנים המתבוללים של וינה. מולה (ולמורת רוחה) ניצבה קבוצת ‘הכח’, שייצגה את היהודים הלא מתבוללים, אפילו ציונים. קבוצת הכדורגל המקצוענית של ‘הכח וינה’, המורכבת על טהרת השחקנים היהודים (חלקם מהונגריה, רומניה וצ’כוסלובקיה), היתה קצה הקרחון של תשתית עניפה של יהודים בכדורגל הוינאי והאוסטרי. מכיוון שרק הטובים ביותר הגיעו לקבוצה הראשונה של ‘הכח וינה’, היא הצליחה בשנת 1925, בשנה הראשונה שבה היה הכדורגל באוסטריה למקצועני (דהיינו השחקנים קיבלו שכר), לזכות באליפות אוסטריה בכדורגל! כדאי לזכור שבימים ההם הייתה אוסטריה שם דבר בכדורגל האירופי והעולמי. הסופר היהודי המפורסם (ומתרגם ספרי אפריים קישון לגרמנית) פרידריך טורברג (-1908 1979), שהיה מגיל 13 ספורטאי בקבוצה, טען: ‘הכח’ וינה “לא רק שהשפיעה על יחסי ליהדות, היא קבעה אותו”. בזכות ‘הכח’ הוא היה גאה להיות יהודי. לרומאן האוטוביוגרפי שכתב בשנת 1935 קרא “הנבחרת. רומאן על חיי ספורט”.

לא מפליא אפוא, שביקור ‘הכח וינה’ בשנת האליפות בארץ ישראל המנדטורית הייתה לארוע תקשורתי מדרגה ראשונה – קבוצת כדורגל יהודית בעל אוריינטציה ציונית נתקבלה כהוכחה ליכולת לממש את חזון יהדות השרירים וליישר את גבה של יהדות הגולה. שחקן ‘הכח’ שמעון (לומק) רוטנר הגיע כבר לפני שנת האליפות לארץ ישראל כדי לבנות בה את הכדורגל, ושלושה מהזוכים באליפות אוסטריה, לאיוש הס, אגון פולאק ואלכסנדר נויפלד, הגיעו מאוחר יותר לארץ. פולאק והס היו גם שני המאמנים הראשונים של נבחרת ישראל בכדורגל בשנותיה הראשונות של המדינה. גם מייסד הקבוצה, איגנץ קרנר, עלה לארץ וניסה להחיות בה את המסורת של ‘הכח’.

הופעתה של ‘הכח’ בשנת 1923 באנגליה, מולדת הכדורגל והמובילה הבלתי מעורערת בתחום ספורט זה, נחשבת לשיא התהילה הבינלאומית של ‘הכח’. היא ניצחה בתוצאה 5:0 את קבוצת וסטהאם יונייטד (נויפלד כבש שלישיה), למרות שנטען ש-וסטהאם לא שלחה למשחק את ההרכב הראשון שלה, ההד להצלחה זו של ‘הכח’ היה עצום. ניתן להשוות אותו רק להישג שהשיגה על אדמת אנגליה נבחרת הונגריה שלושים שנה מאוחר יותר, כשניצחה 6:3. ‘הכח’ יצאה בשנת 1926 גם לטורניר בארה”ב, שבה נשארו רבים מהשחקנים, בעקבות חוזים שמנים של קבוצות אמריקניות, והקבוצה החלה להדרדר בליגה האוסטרית, ירדה ועלתה ליגה מספר פעמים, אך התקיימה עד לחיסולה בעקבות השתלטות גרמניה הנאצית על אוסטריה ועל הספורט האוסטרי בשנת 1938. בשנה זו הוקמה בארץ ישראל אגודת המשך בשם “הכח תל אביב” (שלוש שנים קודם כבר הקימו יורשי ‘הכח ברלין’ קבוצה בארץ), שאגב, את מדיה הסגולים קיבלו במתנה מהקבוצה המתחרה, אוסטריה וינה.

בזכות הסרט “הכח לשחות” של הבמאי ירון זילברמן משנת 2004 למד הקהל הרחב, ש‘הכח’ לא הייתה רק קבוצת כדורגל. בשנת האליפות, 1925, זכתה “הכח” גם באליפות אוסטריה בהוקי. ספורטאי ‘הכח’ זכו באליפויות בהאבקות, בסיף ובעיקר בשחיה. מה שמוליך אותנו לספורט הנשים – הנשים היהודיות זכו להצלחה ניכרת בעיקר באתלטיקה הקלה ובשחיה. נבחרת הנשים של ‘הכח’ בשחיה אמורה הייתה להביא בשנת 1936, שנת האולימפיאדה בברלין הנאצית, מדליות רבות. אך השחייניות היהודיות יהודית דויטש, רות לנגר ולוסי גולדנר,סירבו להופיע בברלין הנאצית ושילמו על כך בסילוקן מאיגוד השחיה ומרשימת האלופות האוסטרית. לא רק סרט, אלא גם מחזה בשם ‘הכח וינה’ שביימה הישראלית לשעבר יעל רונן, עלה על הבמה והגיע גם לווינה לפני כשנתיים.

אין ספק ש‘הכח וינה’ הציתה את הדמיון לא רק בקרב סופרים אלא גם אצל היסטוריונים. תולדות ‘הכח’ נחקרו בעיקר בשלושים השנה האחרונות, ובביביליוגרפיה על הספורט היהודי בגרמניה מופיעים לא פחות מעשרים חיבורים על ‘הכח’. ג’ון בונצל הוינאי אף ארגן תערוכה במוזיאון היהודי בוינה על תולדות ‘הכח’ וג’ים טוביאס קרא למאמרו: “כאשר קיצוני הסופה אלכס נויפלד מוינה היה מפורסם לא פחות מבייב רות” (כוכב בייסבול אמריקני אגדי נ.ב.). גם הספורטאי והמורה הירושלמי ולטר פרנקל כתב מאמר “זכרונות מ‘הכח’ וינה”. אגב, את המגרש של ‘הכח’ שהוחרם על ידי הנאצים, קיבלה הקהילה היהודית בחזרה אך בשנת 2000.

מועדון הכדורגל הכח וינה, 1925

לוגו הכח וינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *