פרופ' משה גושן-גוטשטיין (1991-1925) – פרק שני/ מאת פרופסור ראובן מירקין

פרופ' משה גושן-גוטשטיין (1991-1925) – פרק שני/ מאת פרופסור ראובן מירקין

תמצית הפרק הקודם:  קורות ילדותו בברלין (1938-1925), נעוריו בתל-אביב (1942-1939), לימודיו באוניברסיטה בירושלים עד הכתרתו בתואר "מוסמך" (1947-1942), עבודתו כמורה בירושלים ובתל-אביב, ראשית עבודתו המדעית וביכורי פירסומיו (1950-1944), תחילת עבודתו באוניברסיטה העברית ועבודת הדוקטור  בציון "מעולה" (1951-1950).

ספר הדקדוק העברי השימושי הראשון

בשנת הלימודים תשי"ב (1951-1952) שימש ד"ר גוטשטיין הצעיר חבר מחקר בלשון עברית ומורה מן החוץ לבלשנות שמית באוניברסיטה העברית. בתום שנת הלימודים יצא לשנת השתלמות (פוסט-דוקטורט) באנגליה (לונדון ואוקספורד). שם הכיר את אסתר לבית Hepner – ילידת לייפציג, שלמדה פסיכולוגיה באוניברסיטת לונדון. סמוך לפני שובו של גוטשטיין לארץ, הם נישאו בלונדון ביום 27.7.1953. לזוג נולדו שני בנים: אלון (1956) ויונתן (1960). ד"ר גוטשטיין טיפס במהירות בסולם הדרגות של הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית: בשנת 1953 הועלה לדרגת "מדריך" (המקבילה היום  לדרגת "מרצה") בבלשנות שמית ועברית. בשנת 1956 הוענקה לו דרגת "מרצה" (המקבילה היום לדרגת "מרצה בכיר") בבלשנות שמית והוא קיבל קביעות באוניברסיטה. נראה היה שמעמדו האקדמי הולך והתבסס.

גוטשטיין שלח ידו בתחומים רבים של הבלשנות העברית והשמית ובפילולוגיה של המקרא. בשנת 1954 נתמנה  חבר הוועדה הבינלאומית להוצאה ביקורתית של הפשיטא – התרגום הסורי של התנ"ך. באותה שנה הוציא  – תחילה עם זאב לבנה ושלמה שפאן – את המהדורה הראשונה של "הדקדוק העברי השימושי" שזכה למהדורות רבות והפך להיות לספר הדקדוק העברי הסטנדרטי בבתי הספר התיכוניים ובתי המדרש למורים (עד שנת 1979 יצאו חמש מהדורות ו-28 הדפסות). בשנת תשט"ו (1955) הוציא גוטשטיין מהדורה חדשה (שלישית) של הקונקורדנציה המפורסמת למקרא מאת שלמה מאנדלקרן, שראתה אור לראשונה בלייפציג  בשנת 1895 (מהד' רביעית 1959, חמישית 1962).

יועץ לסרט "בן-חור"

מראשית שנות ה-50 עסק גוטשטיין בהכנות לחיבורו של מילון מדעי ללשון העברית החדשה. ברשימת פירסומיו משנת 1962 הוא כותב:  "ספרים בדפוס: מילון הלשון העברית החדשה, כרך א' (הוצאת שוקן). בשעת הגשת רשימה זו הומצאו 5000 העמודים הראשונים של כה"י לדפוס. מטעמים מו"ליים אפשר, כי ההופעה בשוק תעוכב עד שאפשר להוציא את שלושת הכרכים הראשונים של המפעל". המילון תוכנן להיות בן שמונה כרכים. בשנת 1956 הוסיף גוטשטיין לשם משפחתו הלועזי את השם העברי גושן. בהתכתבות שלו עם ראשי האוניברסיטה מיום 17.6.56 הוא חותם לראשונה בשם החדש משה גושן-גוטשטיין. באוקטובר 1958 נתבקש גושן לשמש יועץ למפיקי הסרט "בן-חור" באולפני  Cinecitta ברומא. בשנת 1958 הוקם באוניברסיטה העברית, ביוזמתו של גוטשטיין, "מפעל המקרא", שנועד להוציא מהדורה מדעית של ספרי התנ"ך  המיוסדת על המהימן שבכתבי היד של המקרא "כתר ארם צובא". המלומד  בן ה-33  נתמנה עורך כללי של המפעל, ולצדו חברי המערכת הפרופ' חיים רבין  וד"ר שמריהו טלמון.

בעיות ביחסים האישיים או סתם קנאה

גושן הרבה לנסוע בעולם הן כמשתתף בכינוסים מדעיים והן לצורך עבודתו ב"מפעל המקרא". הוא שימש פרופסור אורח בכמה אוניברסיטאות בארצות-הברית. בהיותו
בשנת שבתון באוניברסיטת ברנדייס (יולי 1960 – נובמבר 1961) החלו הגישושים להעלותו לדרגת פרופסור-חבר. כאן נתקל גושן בקשיים. ראש החוג לבלשנות הפרופ' ח"י פולוצקי לא התלהב מהעלאתו של גושן לדרגת פרופסור. הוועדה המתמדת של האוניברסיטה דחתה את פתיחת הליכי ההעלאה בדרגה לשנת 1962. גושן התמרמר מאוד על החלטה זו וממקום ישיבתו באוניברסיטת ברנדייס כתב למזכיר האקדמי של האוניברסיטה העברית: "כוחותיי מוקדשים כמעט במלואם לשני הפרויקטים  –  מפעל המקרא ומפעל המילון העברי החדש". גושן אף רומז שהוא עשוי לשקול הצעות 'מפתות' שקיבל מאוניברסיטאות שונות בארץ (בר-אילן) ובחו"ל למנותו לפרופסור מלא.  המזכיר האקדמי פוזננסקי, שהיה מדורשי טובתו של גושן השיב לו: "לא אסתיר מפניך , שיש בקורת על עבודותיך אך לאו דווקא על עבודה זו [דהיינו, מפעל המקרא]".  בסוף ינואר 1963 הוחלט להעלות את גושן לדרגת פרופסור-חבר בבלשנות עברית ושמית. יחד עם זאת נתבקש רקטור האוניברסיטה "לדאוג לכך שלד"ר גושן יימסרו ההערות שהושמעו בדבר תכונותיו האישיים" [כמובן, צריך להיות: האישיות]. אין אנו יודעים אם הכוונה היא ליחסיו של גושן עם עמיתיו באוניברסיטה או שמא מדובר ביחסו אל תלמידיו. בסוף שנת 1967 הועלה גושן לדרגת "פרופסור-מן-המניין בבלשנות שמית ופילולוגיה מקראית" ובכך טיפס לראש הסולם האקדמי והוא בן 42. כעבור חודש אושרה הקמתה של קתדרה לבלשנות שמית ולפילולוגיה מקראית והוקם החוג לשפות שמיות עתיקות. בראשו הועמד הפרופ' משה גושן-גוטשטיין. בתפקיד זה שימש גושן כמעט ברציפות עד שנת תשמ"ה (1985). משנת הלימודים תשל"א (1970-71) התחיל גושן ללמד גם באוניברסיטת בר-אילן והקים בה, יחד עם פרופ' מ"צ קדרי, את המכון ללקסיקולוגיה.

הניתוח הצליח – אך החולה היה לצמח (כמעט)

רוב חייו חשש גושן מפני מחלת הלב. אביו ואמו נפטרו בהיותם בני 67 לאחר התקפי לב. משה סבל מסכרת ויתר לחץ דם ונטה להשמנה.  הוא סבל ממחושי גב לאחר פעילות גופנית מאומצת. תחילה נטו הרופאים לייחס זאת לבעיות אורתופדיות,
אבל לבסוף קבעו שהוא חולה באנגינה פקטוריס (תעוקת הלב) וכי מחושי הגב שלו נובעים מאספקת דם אל הלב, הלוקה בחסר בשל מחלת כלי הדם. אשר יגור בא. הדבר קרה בחודש יוני 1985 בטרם מלאו לו 60. ערב אחד, בשובו הביתה מהצגת תיאטרון, התקשה משה ללכת ולנשום כרגיל. הוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים "שערי צדק" ושהה שם כשלושה שבועות. הצנתור העלה ששלושה מעורקי לבו הוצרו ולא הזרימו די דם אל הלב. היה צורך דחוף בניתוח לב פתוח. משה הועבר לבית החולים "הדסה" ושם נותח בידי הטובים שבמומחים. הניתוח הצליח, אבל החולה לא התעורר והוא שקע בתרדמת (Coma)והוגדר כצמח. עברו ימים, שבועות וחודשים והרופאים אמרו נואש. הם לא נתנו סיכוי לאפשרות שמשה יחזור לחיים נורמאליים  –  גם אם יתעורר. ואולם הדבר אכן קרה: כעבור כמעט ארבעה חודשים התעורר משה מן התרדמת. לאט לאט ובמאמצים על-אנושיים התחיל לחזור לקדמותו. סיפור מאבקו ההרואי והממושך לחיים ולמוות תואר בספר המרגש "גילוי לב" שכתבה אשתו של משה, הד"ר אסתר גושן-גוטשטיין (הוצאת "שוקן" 1988).

פרס ישראל

לא עברה שנה מאז הניתוח ומשה חזר אל  עיסוקיו האקדמיים. הוא התחיל ללכת אל משרדו שבעיר העתיקה בירושלים. שם שכנה כרטסת המילון העברי, שהוא שקד על הכנתו מזה 36 שנים. הוא  חזר לכתוב את ספריו ואת מאמריו. לקראת שנת הלימודים תשמ"ז (1987-1986) הוא התחיל להכין את הקורסים שלו באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן. כהרגלו מימים ימימה הוא תכנן לנסוע לחו"ל, הן כדי להשתתף בכינוסים בינלאומיים והן כדי ליהנות מחופשה בהרי שווייץ. ביום העצמאות הארבעים למדינת ישראל (תשמ"ח) הוענק לפרופ' משה גושן-גוטשטיין פרס ישראל  "על מפעליו בחקר המקרא  ותרגומיו, חקר הבלשנות השמית לענפיה  וחקר הלשון העברית לתקופותיה". משה גושן-גוטשטיין נפטר ביום 14.9.1991 בבית החולים הדסה, הר הצופים, והוא בן 66. השאיר אישה ד"ר אסתר גושן-גוטשיין, פסיכולוגית קלינית, ושני בנים: ד"ר אלון גושן-גוטשטיין ופרופ' יונתן גושן-גוטשטיין.
מתוך ה- MB יקינתון – ספטמבר 2009, ראש השנה תש"ע, גליון 235.

ביטאון ה-"MB יקינתון", בעריכת מיכה לימור, מופץ אחת ל 6 – 7 שבועות לחברים ולמנויים . לקבלת עותק לדוגמה הרשמו באמצעות "צור קשר" באתר

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *