ד"ר שמואל ספירו – סיפור חיים

ד"ר שמואל ספירו – סיפור חיים

אבי, ד"ר שמואל ספירו (לפנים שפירו) ז"ל נולד בעיירה שנקלנגספלד (מדינת המחוז הסן) למשפחה יהודית חרדית. (בשלב כלשהו, בין בפלשתינה או בימי ישראל הראשונים החליף את השין בסמך, אבל בלועזית נותר כשהיה).

אביו, יעקב ספירו, היה מורה וסמכות רוחנית בקהילה היהודית בפולדה לשם עברה המשפחה משנקלנגספלד. עם תום לימודיו התיכוניים נסע אבי לפרנקפורט על נהר מיין ללמוד בישיבתו של הרב ברויר.F0_0200_0000_sp3

עד מהרה עזב את לימודי הדת, הפנה עורף לאורח החיים הדתי והחליט ללמוד רפואה.

בשנות לימודיו הצטרף לארגון סטודנטים יהודי ציוני. ד"ר ספירו התמחה במחלות ריאה ושחפת, ופתח קליניקה ברחוב קופפרסטנדאם שבברלין. היה עד 1928 הרופא הראשי של הביטוח הלאומי בברלין בנושאים הקשורים למחלות ריאה, ולאחר מכן עד 1933, שימש כיועץ מומחה למוסד.

בשנת 1932 (או סמוך לה) התמנה אבי לרופא של המשרד הא"י בברלין (הסוכנות היהודית) וכיהן בתפקיד עד להגירתו.

לאור רדיפת רופאים יהודים במשטר הנאצי, נאלץ אבי להגר מגרמניה. שוטרי גסטאפו חיפשו את אבי במשרדו, למזלו לא היה שם, מישהי הזהירה אותו ותוך שעה ארז מזוודה ובקיץ 1938 הגיע לפלשתינה א"י וקבע את מקום מגוריו בירושלים.  אמי, גרטה ספירו עם שני ילדיה הקטנים, אחי ואני, נשארנו בגרמניה עד סמוך לדקה ה-90, כפי שאמי סיפרה לי ברבות הימים, לנסות ולהציל מה שניתן מרכוש המשפחה. המעט שהצליחה להציל הגיע לאחר מסע תלאות לירושלים.  בעוד אמי מנסה לנווט בתוך אווירת העוינות  ליהודים בא עלינו, בנובמבר 1938, אסון פרעות ליל הבדולח, שבברלין היה אלים במיוחד. נשמתו של אבי כמעט פרחה, שהרי היה ערפל מידע באשר לקורה עימנו.

אמי גילתה תושייה רבה ושרדנו את הפוגרום. אין ספק, אמי אחי ואני, אנו ניצולי פרעות ליל הבדולח. במרץ 1939 הגענו לנמל חיפה ולמרבה השמחה המשפחה שוב התאחדה. כעבור חמישה חודשים  פרצה מלחמת העולם השנייה.

עם בואו לא"י הצטרף אבי למפעל עליית הנוער בראשותה של הנרייטה סאלד. אבי בנה את השרות הרפואי של עליית הנוער וכיהן כמנהלו עד לפרישתו לגמלאות ב-1957.

בשנות מלחמת העולם השנייה היה אחראי על קליטתם הרפואית של ילדי טהרן (1943), ובאותה שנה אף ביקר בסוריה יחד עם רחל ינאית בן צבי (לימים אשת הנשיא השני) כדי לפגוש בצעירות יהודיות שעמדו לעלות ארצה במסגרת עליית הנוער.

ב- 1946 יצא בשליחות הסוכנות היהודית ובחסות ארגון אונרר"א של האו"ם (סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות) למחנות העקורים בגרמניה כדי לבדוק ולבחון את מצב הילדים שנותרו ולהכין את קליטתם בארץ ישראל . כמו כן נישלח, ב-1947, למחנות המעפילים בקפריסין כדי לבדוק את מצבם הבריאותי של המעפילים המבוגרים בכלל והילדים בפרט.

בשנות ה-50 נקלטו בעליית הנוער אלפי ילדים שהגיעו בעלייה ההמונית מתימן וצפון אפריקה. בתקופה זו הוא הקים בירושלים את הכפר השבדי, בו קיבלו טיפול רפואי ילדים שסבלו ממחלות קשות.

בצד עבודתו כמנהל השרות הרפואי של עליית הנוער היה ד"ר שמואל ספירו מראשי הליגה למלחמה בשחפת.

עם פרישתו לגמלאות ב-1957 קיבל אבי מידי ראש המחלקה לעליית הנוער משה קול את אות ההצטיינות "אורדר דה מריט" ORDER DE MERIT מטעם הארגון הבינלאומי להגנת הילד בז'נווה על שירותו רב השנים בעליית הנוער למען בריאות הילדים.F0_0200_0000_sp1

לאחר פטירתו, רבים נשאו דברים לזיכרו, ביניהם משה קול שאמר: "הוא איש הרפואה הציבורית, רופא מצוין, ולא אגזים אם אומר שחייו התעשרו בעליית הנוער בהנחת היסודות לשירות הרפואי שלנו, בניינו וטיפוחו, בדאגתו לבריאות החניכים… היה זה טבעי שהנרייטה סאלד זיכרונה לברכה סמכה את ידה עליו" בשבילי הנרייטה סאלד אינה שם רחוב, אלא אישה בשר ודם שכילד נהגתי לשבת על ברכיה כאשר ביקרתי את אבי במשרדו.

זיכרונות נעורים של אבי מופיעים בספר "אזרחים על תנאי, יהודי גרמניה –פרקי זיכרונות 1780- 1945" (מוסד ביאליק ומכון ליאו בק ירושלים 1993). הכרך העברי הוא מבחר מההוצאה הגרמנית בת שלושה כרכים על חיים יהודים בגרמניה שנכרתו בעקבות המשטר הנאצי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *