חמישים שנה לעליית משפחת כהן לארץ, 1935-1985/ יעקב כהן

חמישים שנה לעליית משפחת כהן לארץ, 1935-1985/ יעקב כהן

פורסם בתאריך: 29-11-2016

חמישים שנה לעליית משפחת כהן לארץ, 1935-1985

(תועד ע"י יעקב כהן. הובא ע"י בנו ההיסטוריון דני כהן)

קטעים מובחרים מתוך מכתביו של אבא מהשנים 1934-1935, כפי שדני אסף, תרגם ושלח לכל בני המשפחה בארץ לרגל המאורע. מתוך ההקדמה של דני בשנת 1985:

"ב-10 בדצמבר 1934, למחרת חגיגת יובל 250 שנה של בית הכנסת הגדול בעיר הולדתו אלטונה שהתקיימה ב"זאת חנוכה", עזב אבא ז"ל את גרמניה כדי לנסות למצוא בסיס לפרנסתו בארץ. הוא הרבה לכתוב לנו, לפעמים שנייה-שלושה מכתבים בשבוע. מכתבים אלה שחלקם שמורים אצלי, באים לידי ביטוי התרשמויותיו מן הארץ ומן האוכלוסייה, מתארים את המצב ששרר אז וגם את הקשיים העצומים שהיו מנת חלקה של העלייה הגרמנית, לא רק בתחום השפה, אלא גם מבחינת תנאי החיים שהיו זרים להם מכל וכל. הסתכלותו של אבא היתה חדה וביקורתית, ואם אמא, כציונית ותיקה, היה לה קל יותר לעשות אידיאליזציה של המצב, הרי אצל אבא גברו ההיבטים המציאותיים.

חשבתי שיהיה זה ציון נ אות ליובל עלייתנו ארצה, אם אלקט מתוך מכתביו של אבא לאמא ולנו כמה קטעים אופייניים ומעניינים שיקרבו אל לב נכדיו את דמות הורינו דרך האספקלריה הזו. תרגמתי מגרמנית מבחר וצירפתי תצלומים שאבא צילם ושלח לנו כדי לקרב אלינו את המציאות החדשה בארץ".

מכאן והלאה, מובאים קטעי המכתבים כלשונם במרכאות.

"…יפו צמודה לתל אביב כמו המבורג לאלטונה. ביפו גרים ערבים והיא עיר הנמל. ארגזי תפוזים נערמים שם בכמויות שאי אפשר לתאר. בעצם יפו די מלוכלכת – ממש אוריינט…"

"…השבת מתחילה ב4.20, תנועת האוטובוסים נפסקת, כל העסקים נסגרים, כל עבודה נפסקת ומשתרר שקט מוחלט. לאות הפסקת העבודה תוקעים בחצוצרה ברחוב הראשי. הלכתי עם הרמן (גיסו, אחי אמא, ד.כ) לבית הכנסת במרחק שני רגעים מביתו. למעשה זה צריף בו מתפללים אנשים הגרים בסביבה, איך זה לרוחי, יותר מדי מזרח-אירופאי…"

בבוקר הלכתי למניין של ייקים של כ-100 איש. שם שורר סדר. התפילה בהברה ספרדית (בניגוד ל"שטיבל"). הרב הוא ד"ר אמיל לוי מברלין. קראו לי לתורה ככהן. אגב, כאן עולים לדוכן מדי יום ובשבת אף למוסף, זאת אומרת פעמיים לחלוץ ולנעול נעליים, זה מה שהיה חסר לי! כל העניין קצר, לא מסלסלים "הה הה" כמו אצלנו! ראיתי את בית הכנסת הגדול (ברחוב אלנבי, ד.כ) אולם עצום אך חסר כל תפאורה וקישוט כפי שאנחנו רגילים…"

"…תחושת השבת כאן היא עצומה, כפי שאינכם יכולים לתאר לעצמכם…"

"…תל אביב היא מטרופולין, אך הכל יהודי. יש להעריך את ההישגים בכל התחומים, אם כי נשאר הרבה לעשות. האנשים באו מכל קצווי אירופה (זה היה לפני העליות ההמוניות מארצות האיסלאם אחרי קום המדינה, ד.כ). השפה צריכה להיות כמובן עברית ונעשים מאמצים כביר כדי להשיג זאת, אך אפשר להסתדר בכל מקום ללא קושי בגרמנית. הרחובות מלאים מכוניות, אוטובוסים וכלי רכב וגם סוסים, חמורים וגמלים. בשבת נוסעות מכוניות בודדות בלבד ושורר שקט כמו שם ביום ראשון. בני אדם מטיילים בבגדי-שבת, יהודים, יהודים ועוד יהודים. עיר שנבנתה כולה בידי יהודים ואשר על עבודה בה נעשית על ידי יהודים. הכל תוצרת הארץ, החל מנייר טואלט בהדפסה עברית, כרטיסי נסיעה בעברית, הרות שבת תוצרת הארץ, רהיטים, כלי כסף, חומרי ניקוי, נעליים, בדים ועוד ועוד. יש חנויות יפות ביותר עם תצוגה נאה, בתי קולנוע, בתי קפה כמו בברלין. ראיתי גם בר! לאורך שפת הים בתי מלון מפוארים, וכל זה מופעל על ידי יהודים… היום שני היה נהנה על שפת הים. כמה ערבים השתעשעו על סוסיהם ועשו מרוץ. הסוסים דהרו כמו בתיאוריו של קרל מאי! ראיתי גם שיירת גמלים לאורך שפת הים. לעומת השבת, יום ראשון הוא יו עבודה רגיל בו עובדים כמו ביום שני…"

"…האם אתם לומדים עברית בשקידה? זה חיוני הן לילדים והן לך. רעכה, את, עם ידיעותיך המבוססות, יכולת להשיג כאן עבודה בקלות. משלמים טוב עבור מתן שעורים וקל להשיג תלמידים…"

"…היום אני בירושלים בכיתה של תרזה (גיסתו, ד.כ). יורד גשם ובוססים בבוץ, אך מתרגלים. והקור נסבל. גם בירושלים אפשר להשיג הכל כמו בתל-אביב ואפשר לחיות כאן טוב מאוד, אולם צריך להשתחרר לחלוטין מן המושגים המקובלים שם (בגרמניה). אספקת המים משחקת כאן תפקיד גדול, אך מה שמאות ואלפים מסוגלים לסבול, נוכל גם אנחנו. מבשלים בכל מקום בנפט על פרימוסים, ובנסך לחשמל משתמים הרבה במנורות נפט…"

"…מיטות לא מביאים מחו"ל, לכל היותר מזרונים ושמיכות. כאן בפלשתינה הופכים בערב כל חדר למקום שינה, אפילו בבתים הטובים ביותר. מי שהביא אתו ריהוט של חדר שינה, מצטער על כך…"

באותו שבוע אבא כתב לי גלויה מירושלים:

"…אצלכם בוודאי חופש עכשיו (של חג המולד, ד.כ). כאן זה לא מורגש. עליך ללמוד עברית בחריצות וגם אנגלית – זה חיוני! אני מקווה שלאמא אין טענות כלפיכם, הרי הבטחתם לי! מזג האויר כאן קיצי – נפלא, שמים כחולים. היית מוצא כאן חברים רבים וגם תוכל להשתמש באופניים שלך. הגלויה היא בשביל אוסף הבולים שלך…".

ולאחר יום: "…פגשתי כאן את מר פוירינג ודיברתי אתו ארוכות. הוא פותח כאן בנק – ואני אינני יודע מה רוצים עם כל כך הרבה בנקים כאן…"

"…מתקשרים כאן בקלות רבה יותר לאנשים – גם עם כאלה ששם בקושי נפגשתי אתם. חשוב לי להיות מוכר ולקשור קשרים…"

"…אולי את צריכה לנסות לקבל משם צעיר אחד או שניים לפנסיון. אולי אחד המכרים ישלח את בנו הנה, זאת כבר יכולה להיות התחלה. …נדמה לי כאילו יצאתי לפני שבועות רבים ויש ימים העוברים בבטלה. דני צדק כאשר אמר שעלי קודם לנוח, זאת אני עושה עכשיו על אף הדאגות לעתיד. בבוקר ובצהרים חם כאן כמו בריווירה, שמים כחולים, אך מה אעשה עם זאת – אני זקוק לפרנסה בשביל כולנו…"

"…ביום שישי הלכתי עם מאיר ליפשיץ (בעלה השני של דודה תרזה, מנהל סמינר "מזרחי למורים, ד.כ) לבית כנסת קרוב. יהודים עם זקנים עבותים, מעילים ממשי רב-גוני ושטריימל, כולם עם פיאות ממש מגולגלות, אף לילדים בני חמש. היה מעניין ביותר שם, האנשים מתפללים בדבקות ובכוונה עצומה ושרו "לכה דודי" במנגינה נפלאה. ובכלל רואים טיפוסים יהודיים מעניינים…"

"…בשבת אחרי התפילה בסמינר "מזרחי", תרזה הלכה אתי לכותל המערבי. עוברים דרך שער יפו ודרך השוק. החנויות הם אחת על יד השנייה ואפשר לקנות הכל: פירות, ירקות, בשר, שטיחים, כלי מתכת וזכוכית, ביצים ועוד ועוד. הכל בצפיפות כפי שזה בוודאי לא השתנה במשך מאות בשנים. כולם צועקים, ומדברים בידיים. חלק של השוק בידיים ערביות וכמובן חנויות אלה היו פתוחות היום. חלק אחר בידיים יהודיות, והן היו סגורות היום ללא יוצא מן הכלל. דרך סימטאות ועליות וירידות במדרגות, בעוברנו ליד דירותיהם של ערבים, הגענו למקום המקודש. התחושה היא מיוחדת ולא ניתנת לתאור. לעמוד במקום הזה – לצערי אי אפשר לתאר את החוויה הפנימית המיוחדת הזאת. מי ייתן ותתקבלנה תפילותיי שם, שבהן כללתי את כל יקירינו ואת כל ישראל. אבנים גדולות ועליהן שמות רבים. בתוך החריצים "פתקאות" שעליהן בני אדם עמוסי צער ודאגות רשמו את בקשותיהם. מספר המבקרים לא היה גדול, אך אפשר לחוש שהאנשים המנשקים שם את האבנים, ליבם מלא, והם מבקשים מהקב"ה עצה, הגנה והענות. אעפ"כ, תיארתי לעצמי את המקום גדול ועצום יותר. עזבנו את המקום המקודש שעליו שומר שוטר כדי למנוע תקריות, כפי שכבר קרו בעבר. חזרנו שוב דרך סמטאות צרות, דרך הרובע היהודי הישן, ועברנו ליד בית הכנסת הגדול ("החורבה", ד.כ) שהיה סגור. ל"מערבי במוצאי שבת הייתי בבית כנסת של יהודים בוכארים. יש כאן טיפוסים יהודים רבים, לכל אחד מניין משלהם, בנויים עפ"ר על "הקדשים" ישנים. להבדלה הותזה על כל מתפלל טיפת בושם כדי שיתברך…"

"..אני מרגיש עדיין כמתבטל, חסרה לי העבודה המסודרת, אך מוקדם להודיע על תוצאות. כולם אומרים שאפשר יהיה לעשות משהו בעסקי ביטוח. שאלה חשובה היא גם מקום המגורים. שאלה שקשה לענות עליה. אשמח לשמוע מכם בעיקר מן הילדים. אתה דני, צריך להשתדל לכתוב יותר ברור. כולכם חייבים ללמוד עברית ואנגלית בחריצות, הנכם צעירים עדיין, ויכולים להכניס משהו לראשיכם. דומני שאוכל להעיד על עצמי שאני כותב לכם בפירוט רב. תוכלו לספר לאחים ולאחיות משני הצדדים או לתת להם את המכתבים לקרוא. אני מוכן לכתוב גם להם מדי פעם, אך לא מכתבים ארוכים, אין לי סבלנות. אני מסופק אם תוכלו לפענח תמיד את הכתב שלי! רות'כן לא צריכה לכתוב כל כך הרבה שגיאות…"

בגלויה מן ה-30 בדצמבר מירושלים, מודע אבא שקיבל את מכתבה של אמא מן ה-20 שהועבר אליו מתל-אביב. הדואר מתל-אביב לירושלים מצריך ארבעה ימים במן שהאוטובוס נוסע שעה וחצי!

"…היה מעניין אותי לשמוע איך את מסתדרת עם משק הבית. רק אל תעשי חובות, עלינו לחסוך כל פרוטה בשביל כאן. לו היו לי 250-300 לי"ש הייתי מתחיל לעבוד כאן מיד. הייתה רוצה לדעת ממך אם את מוכנה באמת וברצינות לעבור הנה. יש להביא בחשבון את הנקודות דלהלן:

  1. שאלת חינוך הילדים שתהיה אקטואלית בשביל דני כבר בשנים הקרובות וצריך להביא בחשבון שאין לחשוב על שינוי לטובה שיתרחש בקרוב.
  2. יש לבדוק ולהביא בחשבון שלא יהיה מקום לשינוי המצב הכלכלי עבורי שם.
  3. ברור שלא קל לבנות כאן קיום כלכלי. בני האדם הם ממוצא שונה. התפיסות של אמון ויושר אינם מגובשות. זה נובע בחלקו מכך שכל אחד משתדל להסתדר ולא מתחשב בזולת.
  4. בשביל עקרת-בית אולי עוד יותר קשה להסתגל לשינויים מאשר לגבר. אין זה שאלת הדירה הקטנה יותר ולא השינוי באורח החיים, אלא מאות עניינים קטנים במשק הבית, השונים כאן מאשר באירופה. הבישול על נפט הוא הדבר הקטן שבכולם. תני לאמך להראות לך כיצד מנקים מנורות נפט. אם כי קיימת תאורה חשמלית בכל מקום, משתמשים בנפט אפילו לצרכי קירור, מפני שזה זול יותר. אך גם לזה מתרגלים במהרה.
  5. שאלת בית-ספר בשביל הילדים ניתנת ג"כ לפתרון, הדבר תלוי היכן נגור. לפי התרשמותי הייתי מעדיף את ירושלים, אבל כנראה שזה לא יבוא בחשבון.
  6. חוג של מכרים אפשר למצוא בקלות בכל מקום – זה לא יחסר לנו.

יכולתי להוסיף בקלות עוד נקודות אך חשוב לי לשמוע ממך אם את מוכנה ברצינות לעזוב שם. השפה אינה גורמת קשיים אעפ"כ אני מייעץ לכם ללמוד בשקידה. אתמול נאלצתי לנהל שיחה עם שלושה אנשים, בעברית, אנגלית, וגרמנית בבת-אחת, וזה הלך טוב מאוד…"

"…אתמול קבלתי את מכתביכם. אחד מהם נפתח ע"י המשרד לביקורת על מטבע זר. עם תעודות בית-הספר של רות אני מרוצה. סדר כנראה צד חלש אצלה, אך בעיקר הכתב צריך להשתפר – גם דני צריך לכתוב ברור יותר! קני לרות משהו עבור התעודה במרק אחד, או תני לה במזומן… ביום ו' הייתי בבית הכנסת הספרדי (בתל-אביב, ד.כ), יפה להפליא ותפילה מאורגנת ומסודרת ללא דופי, עם שירת מקהלה כמנהג הספרדי. הרב עוזיאל הוא בעל הופעה נאה, משבחים אותו כאדם משכיל ועדין… בשבת סער הים. הרבה סירות טעונות תפוזים התהפכו ותכולתן נסחפה לחוף ונאכלה בידי ילדים. אין לזה חשיבות, כי מחירו של התפוז הוא פפנינג אחד ואוכלים כמה שרוצים ושותים הרבה מיץ. דני, האין זה מגרה לבוא הנה?"

"…שאלתך רעכה, על גודל דירתה של רעכה קליין (בת דודתה של אמא, ד.כ) מעניינת, יש לה שני חדרים, מטבח ואמבטיה ועדיין משכירה חדר אחד ללינת-לילה, זה פועל די טוב בארץ."

"…בקיוסק של עיתונים יושב יהודי מזוקן ובזמנו החופשי הוא לומד משניות, דבר שלא יכולנו לתאר לעצמנו. על הפיגומים רק פועלי בניין יהודיים, והם פונים זה אל זה: משה, אריה, מרדכי! זה דבר בולט ביותר בתל-אביב, בזמן שבירושלים, יפו וחיפה האוכלוסייה מעורבת יותר. מכוניות פרטיות יש רק מעט, אומרים שהבעלים הם בעיקר יהודים מגרמניה. פרט לכך אנשים מטיילים על שפת הים, עורכים ביקורים הדדיים. כובעי צילינדר אין רואים בכלל (בשבת, ד.כ)…"

"…אתמול עברו ארבעה שבועות מאז שעזבתי, ואני מוכרח להגיע ל"תכלית", אמנם לא הזנחתי זאת עד כה, אך עלי להודות שהייתי זקוק להרפיה באופן דחוף. לא אמרתי זאת אף פעם, אך תמיד חשבתי איך אוכל להגיע לנופש והרגשתי שהגעתי לקצה הכוחות. האם עשיתי נכון? אך שם לא הייתי מגיע לכך בחיי. הלוואי לא אצטרך להתחרט ונוכל בקרוב לעבוד בשביל הילדים ובשבילנו. רצון טוב לא חסר לי, אל לא צריך לחשוב שזה קל. צריך לעבוד כאן קשה, וכאמור לראות דברים מסויימים בצורה אחרת משהורגלנו. הרי אין כאן אירופה ולא יהיה כל כך מהר. בעזרת ה' נצליח להסתדר. אני מקווה שאת מסתדרת עם הכספים, קני לך ולילדים פעם כרטיס קולנוע וכדומה, זה עוד נוכל להרשות לעצמנו…"

"…לכתוב על חיפה, לא מספיק הזמן. דיברתי עם כמה אנשים, עם ובלי עצות. רציתי לנסוע היום עוד לירושלים, אך דחיתי זאת ליום ראשון. כך אני מסתובב כאן באסיה. אגב, חיפה עם הכרמל ועם פסגת החרמון שרואים משם, הם נוף כה נפלא שאינני רוצה לתאר, כי צר לי ליהנות מכך לבדי…"

"…אין לי התנגדות שדני יצום פעם אם רצונו בכך, זה לא יזיק לו…"

"…ביום ששי בערב, ט"ו בשבט, הייתי אצל תרזה והוגשו פירות, תפוזים, תפוחי-עץ, אגסים, בננות, אגוזים וכו'. על תות שדה אין מה לחשוב, אין כאן דבר כזה…

ביום ג' עשינו טיול נפלא. נסענו במכונית כשעה דרך נוף הררי לחברון. עברנו את בית-לחם השוכנת בצורה יפה מאוד באזור מעין טרסות. אין בה יהודים. מצד שמאל רואים את הרי מואב, ועוברים ליד בריכות שלמה. אם מכירים את התנ"ך רואים אותו כספר פתוח. בחברון הלכנו ברך השוק. בסופו מגיעים למערת המכפלה – אך איזה אכזבה! לפחות תיארתי לעצמי ככר פתוחה. אך כלום? פרט לכך, על הקברים מתנוסס מסגד, וליהודים מותר לעלות רק שלוש מדרגות, ולחזור מיד. ועל נשארת רק המחשבה על קברי האבות שמהם לא נשאר דבר. ומה רצה אברהם בסך הכל? אחוזת קבר, ובגלל זה רבים על בתי הקברות באולסדורף ובלנגנפלדה (בהמבורג, ד.כ). יותר לא ראינו בחברון. צריך להיזהר שם מאוד, כי האוכלוסייה אינה מחבבת יהודים ולפני כמה שנים קרה שם מה שקרה (מאורעות תרפ"ט-1929, ד.כ).

בדרך חזרה התעכבנו ליד קבר רחל. גם זאת אכזבה מסוימת, הקבר אמנם בידיים יהודיות, אך היה סגור כשהגענו. אך מה מועילים לי הטיולים והנופים היפים. אני מצפה לתגובה על מכתבי השונים כדי להחליט לצד זה או אחר…"

את שואלת אם לא קר לי ללא הסקה – זה בכלל לא חורף כאן. אתמול והיום שרר כאן כעין חמסין, בעשר בערב עוד היו 20 מעלות ובמשך היום זה כמו באמצע הקיץ שם. את כותבת שעלי לטפל בעצמי. איך את מתארת זאת לעצמך? בצהרים ובערב אני אוכל אצל הרמן ואגתה. מלבד זאת עלי לחסוך את כספי איני יודע מעין אקח כסף חדש. הזמנתי עבורכם ארגז תפוזים, אבל הוא לא יגיע אליכם לפני פורים. אודיע לכם בדיוק איך לחלקו, כי אחרת לא תשאירי לעצמך אפילו תפוז אחד, כפי שאני מכיר אותך…".

"…נדמה לי שההתכתבות ההדדית שלנו קיבלה בימים ובשבועות האחרונים צליל מלא חרדות אין זה פלא, כי ביום מן הימים צריך להגיע לאיזה מסקנה, וכזו שיש להניח שהבחירה היא הדרך הנכונה. יפה מצדך שאת מנסה לשאת את המשא הזה יחד אתי, אך עובדה היא שאין מי שיכול לייעץ לי, לא לכאן ולא לשם…בעניין הסוכנות של החברה האנגלית (לביטוח, ד.כ), אדבר מחר בירושלים. קשה להחליט להתקשר לחברה אחת. משרה קבועה קשה לקבל וגם משלמים רע ועוד דורשים ידיעת שפות מושלמת. אני שמח שדני מתרגל למחשבה. הייתי רוצה לעשות לכם חיים יפים כאן, אבל יש צורך בדברים האלמנטריים. אכתוב בנפרד לילדים, הם אינם חייבים לקרוא שורות אלה…"

ואלינו "…אני חושב שיש כאן בתל-אביב כ-80 שוטרים יהודים. בתל-אביב חוף נפלא כמו בנורדניי (אי בים הצפוני, ד.כ), ויותר יפה מאשר בטימנדורף (אי בים הבלטי, ד.כ). נוכל לגור בתל אביב ובקיץ להתרחץ מדי יום בים. אתמול כבר התרחצו הרבה אנשים, כל כך חם בסוף ינואר? תחשבו גם פעם על אביכם…"

"…קשה לי להאמין שההעברה תעלה כל כך יקר. אין גם תועלת להביא את המזנון. בדירה של שני חדרים אין לו מקום, וגם לדירת שלושה חדרים הוא גדול מדי. אולי צריך לקנות כאן רהיט מתאים. גם ארון אפשר לקנות בזול, כמובן את הקניות צריך לשלם בלי"ש."

מכתב למקום ההפלגה, טריאסט:

"…זה המכתב האחרון שאני כותב לך בתקופת הפרידה הנוכחית בינינו, ועליו לקבל את פניכם בתחנה האחרונה של מסעכם. אוכל לתאר לעצמי שהפרידה מכל היקרים הייתה קשה. אין זה פרידה רק מהם, אלא מן המולדת שבה עברו עלינו הנעורים וגם עברו בה שעות של קורת קורח על אף החוויות הקשות של השנים האחרונות. אני זוכר שהפרידה מהמבורג לא הייתה עליי כל כך קשה, אך כאשר עליתי בגפי על האניה בטריאסט וראיתי את אירופה נעלמת באופק -באה עליי תחושה מוזרה. אך מה הטעם, אסור להסתכל אחורנית אלא עלינו לפנות לעתיד. קיבלנו החלטה ונסיעתכם זו היא השלב האחרון של העבר. כאן במולדת הישנה נתחיל בחיים חדשים ונקדיש עצמנו לילדינו האהובים. נבקש את ברכת אלהים ונקווה שיתננה לנו. ברוח זו יהיה לך מצב רוח טוב ותנוחי מהתלאות והדאגות של הזמן האחרון. מחכים לנו תפקידים קשים, ונישא בהם יחד. הייתי מאוד רוצה לעשות נסיעה זו יחד אתכם. אין לך לפחד מהירידה מהאניה ביפו בעונה זו. צריך לשלם מס גולגולת, לירה עבורך, ו-200 גרוש לכל ילד. אני מקווה שהילדים יהנו מן האניה היפה. השתדלי לעשות היכרות עם אנשים נחמדים שיוכלו להיות לך לעזר.

היום הייתי בדירה שלנו. יש כבר אינסטלציה והזמנתי חשמל אצל רוטנברג. השטרלינגים בורחים לי מהכיס, ניתן להם לרוץ כל זמן שיש, אח"כ חלאס…זה ערבית! כדי להסתדר עם אנשים, צריך להבין גם יידיש, אך לי אין גישה לשפה זאת. אל תלבשו בגדים חמים מדי, ומה בדבר הפאה הנכרית? אני מקוה שהשארת אותה שם!

לפי העיתונות של היום לא צריך להתחרט לצאת את גרמניה. בברלין קרה כנראה משהו, אבל בוודאי קראתם או שמעתם לפני הפלגתכם. אל תקחי את העניינים בצורה כבדה. הכל קורה לבסוף אחרת משחושבים. היי עליזה, תהנו והיו בריאים ותשמחו להתראות כמו ששמח שלכם

פפי.

ששת ילדי משפחת כהן לאחר מלחמת העולם הראשונה. משמאל לימין עומדים: יעקב, מוריץ וליאון. יושבות: גרטוד, שרה וחנה 

תמונה משפחתית מיום הולדת 75 של יעקב כהן. הוא עומד מאחורי הילדה עם הסודר ובו פסים וקשת על הראש.

יעקב כהן

מערת המכפלה

קבר רחל

הכותל המערבי 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *