חנה שכטר, ייקית- ישראלית, ציירת

חנה שכטר, ייקית- ישראלית, ציירת

חנה שכטר לבית גלזר נולדה ב- 1920 בברלין למשפחה יהודית ציונית. בגיל 16 שלחו אותה הוריה לארץ, במסגרת עליית הנוער, לפנימיית "בית צעירות מזרחי" בירושלים.

בשנות ה- 70 חלה בעלה, מרדכי ז"ל, במחלה קשה. חנה טיפלה בו במסירות יומם ולילה. ילדיה עודדו אותה לבחור תחביב על מנת שתוכל לצאת מהבית פעם בשבוע כדי "למלא את המצברים". חנה בחרה בקורס לציור שהתקיים בארגון "ההסתדרות" ברמת- גן. עם סיום הקורס הראשון הצטרפה לקורס שני ובעקבותיו – לקורסים נוספים. לפני כ- 10 שנים עברה חנה לצייר בחוג הפרטי של אבי עזרא אשר היה מורה ב"בצלאל" בירושלים. שם היא מציירת מידי שבוע עד היום. בקורסים אלו שיפרה חנה את יכולת ההתבוננות ואת כשרון הציור שלה. ראויים לציון מורי הקורסים, שקידמו אותה מאוד: אבי כץ, יובל ידידיה, וכן המורה הנוכחי אבי עזרא.

ציוריה של חנה מציגים נופים, אתרים, טבע, בעלי חיים ואף דומם. לדעתה של חנה, אחרים יכולים לראות בציורים שלה מה שהם מוצאים לנכון, את הפרשנות לציוריה היא משאירה למתבונן. "אני מציירת מה שמוצא חן בעיני", היא מוסיפה, "מקומות מעניינים בהם ביקרתי, נופים שראיתי והרשימו אותי. לעיתים קרובות שולחים לי קרובי משפחה גלויות ותצלומים מטיוליהם בארץ ובחו"ל ואני מציירת על פיהם."

ציוריה של חנה הוצגו לראשונה לרגל יום הולדתה ה- 70 בתערוכה שהתקיימה לפני כ- 20 שנה ב"אולם מופת" ברמת- גן.

שם התערוכה הנוכחית: "מבט אופטימי דרך המכחול" משקף את אופייה של חנה: אישה אופטימית שלוקחת את החיים בגישה חיובית ובהומור רב. הציור עבור חנה הינו חוויה ושמחה גדולה. היא נהנית מפעולת הציור עצמה וגם מהתבוננות בציורים לאחר השלמתם. קירות ביתה מלאים בציוריה, כמו גם קירות בתיהם של ילדיה ונכדיה.

לשאלת סגנון הציור שלה היא עונה בחיוך גדול אופייני: "המורה שלי אומר, שאני מציירת מהבטן כי לא למדתי אף פעם לצייר באמת" ומוסיפה בהומור דק: "בבית ספרי בגרמניה קיבלתי בציור את הציון "בלתי מספיק".

חנה מתגוררת באותה דירה ברמת גן מאז שנת 1940 ועד היום בהיותה בת 92.
היא אם ל- 3 ילדים, סבתא ל- 9 נכדים ול- 16 נינים. גם הם נהנים מאוד מציוריה ובכל יום הולדת הם זוכים בשי ייחודי: לבחור ולקבל אחד מציוריה במתנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *