משה גושן מי שחקר את העברית ואת הערבית – פרק ראשון/ מאת ראובן מירקין

משה גושן מי שחקר את העברית ואת הערבית – פרק ראשון/ מאת ראובן מירקין

אליעזר בן-יהודה, הנחשב, בצדק כמובן, למחדש השפה העברית ומי שלחם וניצח למען הנהגתה כשפה הלאומית בארץ-ישראל, הגיע לכאן מווילנה ערב העלייה הראשונה (1881). לאחריו יצקו בודדים בני עליות שונות תכנים חדשים בשפה המתחדשת, אולם הייתה זאת העלייה החמישית, הייקית, שהוציאה מתוכה קיבוץ מרשים וגדול מול כול העליות שקדמו לה, של בלשנים עבריים ומחדשי השפה העברית. ביקינתונים רבים הקדשנו מקום לדמויותיהם השונות בסדרתו של הבלשן פרופסור ראובן מירקין "אנשי הלשון". בגיליון זה מתאר מירקין את דמותו של "איש לשון" נוסף מבני העלייה הייקית, הפרופסור משה גושן.

כשהשם 'הורסט' זוהה כהמנון נאצי

הורסט גוטשטיין  –  לימים פרופ' משה גושן-גוטשטיין  –  נולד בברלין ביום  6.9.1925 והוא בן יחיד להוריו ד"ר פאול מתתיהו גוטשטיין (1960-1893) וד"ראילזה דבורה גוטשטיין לבית Grand   (1963-1896) – שניהם רופאי שיניים. עם עליית הנאצים נכרך השם "הורסט" בהימנון המפלגה הנאצית (Horst-Wessel-Lied) ולכן החליטו הוריו לשנות את שם הילד למשה-הנרי. בברלין למד משה בבית הספר היסודי ע"ש תיאודור הרצל והתחיל ללמוד בגימנסיה של הקהילה היהודית. בשל רצון ההורים לחוג את חגיגת הבר-מצווה שלו, שחל להיות בחודש ספטמבר 1938,  בקרב חבריו וקרוביו, דחו את יציאתם מגרמניה. דחייה זו כמעט עלתה בחיי בני המשפחה: האב נעצר ונכלא במחנה הריכוז זאקסנהאוזן, לא הרחק מברלין. האם הצליחה להשיג את הסרטיפיקט הנכסף לעלייה לא"י-פלסטינא והוציאה את בעלה ממחנה הריכוז. בשנת 1939 עלתה משפחת גוטשטיין לארץ והתיישבה בתל-אביב, ברחוב אלנבי 83. משה גדל בתל-אביב ולמד בגימנסיה "מוריה" של זרם "המזרחי" ברחוב בוגרשוב. עם סיום לימודיו התיכוניים בשנת 1942 עלה לירושלים ללמוד באוניברסיטה העברית והוא רק בן 17. הוא למד בלשנות שמית כמקצוע הראשי וכן  לשון עברית, שפה וספרות ערבית, מקרא וסוציולוגיה של התרבות כמקצועות המשנה. מוריו העיקריים היו הפרופסורים ח"י פולוצקי (בלשנות), נ"ה טור-סיני (לשון עברית), ד"צ בנעט (ערבית), מ"ד קאסוטו (מקרא) ומרטין בובר (סוציולוגיה של התרבות).  בשנת 1947 סיים בהצטיינות את לימודיו לתואר "מוסמך" (M.A.). נוסף על לימודיו באוניברסיטה העברית למד משה במשך שנתיים משפטים  –  כדי שיהיה בידיו 'מקצוע מפרנס'  –   ב"בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה", אשר לימים היה הגרעין של אוניברסיטת תל-אביב.

צאצא הייקים מלמד ערבית

בהיותו סטודנט, והוא רק בן 19, התחיל ללמד  ערבית, תנ"ך ועברית בבתי ספר תיכוניים: בשנים 1947-1944 בירושלים ובשנים 1950-1947 בתל-אביב, בגימנסיות העירוניות החדשות עירונית ב' ועירונית ג'. בשנת הלימודים תש"י (1950-1949) עסק בהוראת הלשון העברית לדוברי ערבית בסמינר למורים ערביים ביפו. כמו כן הועסק בוועד הלשון העברית ובחברה המזרחית הישראלית. שנות ההוראה מניבות

את ספרי הלימוד: "ערבית למתחילים א" (ירושלים תש"ד), "ערבית למתחילים ב"  (שם, תש"ו), את מאמריו: "הוראת הדקדוק בביה"ס התיכון  –  המטרה והתכנית" (החינוך תש"ז), "הוראת הערבית בביה"ס התיכון" (שם, תש"ח) ואת מאמרי ביקורת הספרים: "תולדות התפתחות הדקדוק העברי לר' דוד ילין" (החינוך תש"ז), "עיקרי תורת המשפט לנהיר" (שם, תש"ח)  –  כל אלה עניינם הוראת הדקדוק והתחביר העברי בבתי הספר התיכוניים והוראת הלשון הערבית לדוברי עברית. את מאמרו המדעי הראשון פרסם משה גוטשטיין בכתב העת "לשוננו": "לדרכי היידוע בכתובות הפניקיות והפוניות" (חוב' תשרי תש"ו, עמ' 38-19). אין זה דבר של מה בכך שצעיר בן 20  מפרסם מאמר מדעי מובהק המשתרע על פני עשרים עמודים בכתב עת מדעי, שעורכו הפרופ' נ"ה טורטשינר  (לימים טור-סיני –  ראה "יקינתון" 207 ו- 208)  –  אחד ממוריו של גוטשטיין הצעיר. כעבור שנה הוא מפרסם את מאמרו "עיוני לשון על יסוד תרגומי 'מלות ההיגיון' להרמב"ם" (לשוננו, ניסן תש"ז, עמ' 183-173). בחוב' אלול תש"ט מתפרסם מאמרו "על מבטא הרי"ש העברית". שלושת המאמרים הללו מעידים על תחומי עיסוקו של המלומד הצעיר באותן השנים: הלשונות השמיות, הלשון העברית בימי הביניים בתחום השפעת הערבית ותולדות הדקדוק העברי. בקיץ 1947 נערך באוניברסיטה העברית שבהר הצופים בירושלים הכינוס הראשון למדעי היהדות ואחד הדוברים בו היה משה גוטשטיין בן ה-22, נושא הרצאתו "המשפט המנותק ותחביר משפטי הזיקה בלשון המקרא" (בשל מלחמת השחרור נתפרסמו הרצאות הכינוס רק כעבור ארבע שנים ב"לשוננו", חוב' אדר א תשי"א).

מראשוני החוקרים את השפה הישראלית

בחוברת "לשוננו" שלאחריה (אלול תשי"א) מתפרסם מאמרו "הלשון העברית המדוברת כנושא למחקר"  –  נושא שיש בו חידוש גדול באותם הימים. מאמר זה בא בעקבות ספרו החדשני של ויימן (Native and foreign elements in a language: a study in general linguistics applied to modern Hebrew, Philadelphia 1950 .  ספרו של ויימן הוא אבן יסוד במחקר העברית בת זמננו – אותה לשון שפרופ' חיים רוזן כינה אותה "העברית הישראלית" (ראה יקינתון 216) – ומשה גוטשטיין היה אולי המלומד הישראלי הראשון שהגיב עליו. הנושא היה כל כך רגיש ושנוי במחלוקת בין החוקרים עד כי עורך "לשוננו" הפרופ' טור-סיני ראה להוסיף בסיום מאמרו של גוטשטיין "הערת המערכת" וזה לשונה:"ניתן כאן מקום לדו"ח זה על עבודת מחקר, שחשיבותו בכך, שהיא החיבור הראשון, שדן בשיטות הבלשנות הסטרוקטוראלית בלשוננו החיה המחודשת כמות שהיא מדוברת כעת בארצנו. ואמנם אין אנו מתעלמים מן העובדה היסודית, שקשה לנו לראות את מצב הלשון, החיה זה אך שנים ספורות והולכת ומתפתחת בתוך תנודות העלייה וקיבוץ הגלויות, כדבר קבוע ועומד וכנושא מוסמך למחקר כזה. ועוד אנו מקווים, שנוכל לתקן חלק מן המעוות, שחדר לשפתנו בתנאים הקשים של דורנו, בהתאם למטרות התחייה: להשיב בפינו את לשון ירושתנו ככל האפשר, ואולי נוכל להקדיש לשאלה חשובה וכאובה זו מאמר מיוחד. נה"ט [=נ"ה טור-סיני]".

בשל בריאותו הלקויה לא גוייס משה לצה"ל במלחמת השחרור. בתקופה זו השתתף בשידורי הרדיו בערבית.  בשנת 1948 זכה בפרס היוקרתי של האוניברסיטה על שם ורבורג ובשנת 1950 נתמנה מורה להבעה עברית  במסגרת לימודי היסוד של האוניברסיטה. בשנים 1951-1947 עסק גוטשטייןבכתיבת עבודת הדוקטור שלו, שהוגשה לאוניברסיטה העברית באביב 1951. נושאה "תחבירה ומילונה של הלשון העברית שבתחום השפעתה של הערבית". היא נדפסה בסטנסיל במספר עותקים קטן (על גורלה של עבודה חשובה זו יסופר בהמשך). שלושה מלומדים דגולים  –  מוריו של משה  –  מונו ב-16 במאי 1951 לשפוט את העבודה: הפרופסורים נ"ה טור-סיני (שופט ראשי), ד"צ בנעט וח"י פולוצקי (שופטים משניים). כעבור ימים אחדים נמסרו חוות הדעת של השופטים, שהפליגו בשבחי העבודה: על תוכנה, איכותה והיקפה ועל כושר העבודה המדהים של המלומד הצעיר. עבודת הדוקטור אושרה מייד בציון "מעולה" והדוקטור הצעיר נתמנה חבר-מחקר בלשון העברית באוניברסיטה.
[המשך יבוא]

 

מתוך ה- MB יקינתון – אוגוסט 2009, אלול תשס"ט, גליון 233.

ביטאון ה-"MB יקינתון", בעריכת מיכה לימור, מופץ אחת ל 6 – 7 שבועות לחברים ולמנויים . לקבלת עותק לדוגמה הרשמו באמצעות "צור קשר" באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *