סיפורו של פרופ. שאול לדני/כפי שסופר לדגנית סלנט ונעמי מרחב

סיפורו של פרופ. שאול לדני/כפי שסופר לדגנית סלנט ונעמי מרחב

   סיפורו של פרופ. שאול לדני

כפי שסופר לדגנית סלנט ונעמי מרחב   סיפורו של כל אחד מאתנו הוא יחיד ומיוחד – אבל הפעם זה באמת נכון!!! שאול נולד בבלגרד, 1936. הורי הם ילידי האימפריה האוסטרו – הונגרית שעד 1918 הייתה שייכת להונגריה ואז הפכה ליוגוסלביה. כאשר נישאו התיישבו בבלגרד. באפריל 1941 תקפו הגרמנים ביוגוסלביה. מטוס פגע פגיעה ישירה בוילה שלנו למרות טענת הגרמנים ש"מפציצים רק מקומות אסטרטגיים". ברחנו, התאחדנו אחרי 10 ימים עם אבי שהיה מגויס חצי שנה, והצליח להגיע מאלבניה. הייתי בן 5 – נדדנו לערי הולדת הורי ואח"כ לבודפשט. בבלגרד דברתי סרבית, עם ההורים – הונגרית ועם המטפלת – גרמנית. בבודפשט דאגו הורי שאשכח את השפות האחרות… חיינו על ניירות מזויפים. בהונגריה, בתחילת 42' הייתה לי רק אחות גדולה. יום אחד אמי פתאום פרצה בבכי ולא הפסיקה כמה ימים. לאחר מכן התברר שגנרל הונגרי החליט על דעת עצמו להיכנס לעיר הולדתה של אמא, שהייתה העיר השניה בגודלה בסרביה, בה התגוררו הוריה ושתיים מאחיותיה שהיו נשואות לשני אחים. שתייהן גרו בבית תלת משפחתי יחד עם גיסתן ומשפחתה. הגנרל נכנס השכם בבוקר עם רשימת יהודים מוכנה מראש והוציאו את היהודים כולל שתי האחיות ובעליהן, את הילדים הצליחו להסתיר. תחילת ינואר – הביאו את היהודים למרחצאות, עשו חור בקרח וירו באנשים זה אחר זה… הידיעה על הטבח הסתננה לבודפשט וגונבה לאוזנו של חבר פרלמנט אציל ליברלי בויטשה זילינסקי, שנרצח לאחר מכן ע"י הנאצים ההונגרים. כיום קרויים רחובות וככרות על שמו. חבר הפרלמנט פנה לשליט הונגריה, הורטי, שנתן הוראה להפסיק את הטבח. הטבח בנוביסאד נעצר אחרי שנרצחו כ- 2000. סבא וסבתא – ניצלו, -הפעם. לא לזמן רב – הם נרצחו באושויץ… הילדים המוסתרים  – הגדולה, בת כתתו של טומי לפיד ז"ל, אשר אימץ אותי לבן דוד, גדלה אצל מקורבים, השנייה איוי עברה לבת דודה של אמה. היא רופאה, כאביה, נשואה לישראלי וחיה כיום בפריז. התינוקת, בת חצי שנה – היא אחותי הקטנה מרתה… לא ספרנו למרתה דבר היותה מאומצת עד שנת 63, עם פטירת אביו של שאול. במרץ 1944 נכנסו גייסות גרמניים להונגריה, על מנת למנוע מממשלת הונגריה להצטרף לבנות הברית.  הגייסות כללו יחידות של אייכמן, כאשר הכוונה הייתה לפתור את בעיית היהודים!!!!!! הוציאו אותי מכתה ב', ובשלב מסוים החליטה המשפחה להסתיר את הילדים. אותי הכניסו למנזר בבודפשט. בגיל 8 הגענו לקרבת הכניסה למנזר, הסרנו את המעילים עם הטלאי הצהוב כשהבטנה כלפי חוץ. אבא חיבק אותי , צלצל, הגיע נזיר, ואבא השאיר אותי . לא היו לי פחדים כל ימי חיי כמו בימי שהייתי שם. כילד לא ידעתי לשקר אך ידעתי שאסור לספר שאני יהודי. לא היה לי מושג בתפילות. הייתי צריך ללכת למיסה קתולית, אמרתי שאני פרוטסטנטי…פחד תמידי להיתפס. מזלי בא בעקבות ההפצצה של הבריטים והאמריקאים והפחדים הלא רציונאליים של אמי שאמרה אם כבר למות שנהיה יחד…הייתי שם שבועיים. התקופה הכי גרועה. אני חווה עד היום את הסיוט שמא יגלו… לא הרעיבו , לא היה רע… הפחד!!! אחרי שהייה בגטו בבודפסט הועברנו לברגן בלזן. הצלחנו לצאת ברכבת קסטנר לשוויצריה. שוויצריה נראתה לי כגן עדן – כאשר עצרה הרכבת נכנסו אנשים במדים , דיברו אלינו נחמד, נתנו קקאו וקובית שוקולד לילדים- חשבתי שהגענו לגן עדן!!! השוויצרים ניצלו מלונות שהיו סגורים מתחילת המלחמה . מלון פאר אשר שימש השראה לדיסני לבניין בדיסנילנד.  שיכנו אותנו בהם, אמנם 10 איש בחדר, אך בשבילי זה היה גן עדן, לראשונה הרגשה של ילדות. מפעם לפעם נתנו לנו פס יציאה, פעם אחת ירדנו למונטריי. אחרי מספר חודשים הועברנו, אחותי הגדולה ואני למוסד ילדים. אמי עם אחותי הקטנה היו בלוזאן, אבי, מהנדס כימיה ועורך פטנטים, פיתח תרופה עם החוקר היהודי פרופ. תיאודור ראוכנשטיין.  הפטנט נרשם ע"ש אבי. ראוכנשטיין הוא חתן פרס נובל השוויצרי הראשון!!! לקראת סוף 45' חזרנו ליוגוסלביה, לא ידעת מלה סרבית. בסוף שנת הלימודים השנייה – קיבלתי תעודת הצטיינות. בסוף 48' עלינו לארץ. שבועיים במחנה עולים באר יעקב, ומשם ללוד הנטושה. היו שם אנשים מקצווי תבל, דיברו 50 או 60 שפות… לא למדתי כיתות ז' ח', אחותי למדה בתיכון "גאולה". באתי, לא הראיתי שום תעודה, בחנו – ידעתי מתמטיקה, היו לי צרות עם עברית ותנ"ך… בחופשת פסח למדתי ברצינות דקדוק, ועברתי את בחינת הבגרות בהצטיינות! אחרי שרות צבאי, לימודים – לשאול שני תארים בהנדסת מכונות מהטכניון. גרנו בירושלים, הייתי מנהל בתי מלאכה מכניים של האוני. העברית בדקתי מה ניתן ללמוד לתואר שלישי – זה עתה התחיל – מנהל עסקים, נפתח בפני עולם חדש! היינו שני מהנדסים, השאר כלכלנים, סיימנו 7. אחרי שנתיים עמדה האוני. לסגור את בתי המלאכה, והייתי למהנדס מפקח על ההתקנות האלקטרומכניות של משכן הכנסת מטעם ועדת הביצוע של בנין הכנסת בראשות קדיש לוז. בהמשך קיבלתי הצעה לנהל מפעל למכונות תפירה בצפת. יוזמת ההסתדרות לתעש את הפריפריה. (סופה של יוזמה זו – ידוע). את תואר הדוקטורט עשה שאול באוני. קולומביה. עם שובו הצטרף לסגל אוני. תל אביב, ואח"כ לאוני. בן גוריון. ב – 75' קיבל דרגת פרופ. חבר באוני. בן גוריון. ב – 84' קיבל שאול דרגת פרופ. מן המניין והוענקה לו קתדרה בטקס חגיגי. בטקס התוודה שאול: "מעולם לא סיימתי בי"ס עממי, למדתי – ארבע וחצי שנים, בארבע שפות שונות!" שוש לבית אלפלד, אשתו של שאול, נולדה בנורטהאוזן, גרמניה. מספרת על עצמה כילדה בת ארבע: "הלכתי לחפש "תקוה" ברחוב, כי אמא אמרה שאין תקוה. ברחתי לה על מנת למצוא… יצאנו ב- 1939 בקפיטליסט סרטפיקט. בני המשפחה בארץ הפקידו 1000 סטרלינג. למחרת הגיעם החזירו ההורים את הכסף… שוש ושאול אוהבי טיולים ואין פלא שבמסגרת זו גם פרחה אהבתם. בפגישת ההורים הראשונה הסתבר שהאבות הכירו מתקופת היותם חברים בתנועת הסטודנטים היהודים בקרלסרואה. שוש היא בעלת תואר דוקטור באנדוקרינולוגיה, ועסקה במחקר. שאול הוא ספורטאי, איש מדעים, אספן… לדבריו: הייתי ספורטאי כאילו אין תחום זולתו, וכך איש מדעים כאילו אין דבר אחר. קיבל עיטור מהוועד האולימפי ע"ש הרוזן… חתן פרס מפעל חיים מטעם ארגון מהנדסי תעשייה וניהול. ספורט הליכה – כמעט לא קיים בארץ, אך כספורט אולימפי עולמי – קיים. לשאול הישגים ספורטיביים משמעותיים: כ- 650 גביעים הממלאים ומקשטים את קירות הבית, וכ – 2000 מדליות. שיא עולם בהליכת 50 מייל, ניו ג'רזי, 1972 אליפות העולם בהליכה ל- 100 ק"מ – לוגנו, 1972 שיא עולם לגילאי 70+, בהליכת 100 מייל, אשתבולה, אוהיו, ארה"ב, 2006 ב- 1972 היה שאול האתלט היחידי שעבר את המינימום האולימפי. שאול הוא מניצולי טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, ועומד בדבריו שוב ושוב שבתהליך הלמידה עלינו לדאוג שהדור הצעיר יהיה חשוף להיסטוריה! על יחסו לגרמניה, אומר שאול: נוסע לגרמניה, יש לי חברים. אני מסתכל על גילאי האנשים סביבי ושואל עצמי – איפה יכול היה להיות אז… כאשר שואלים: היכן למדתי? תשובתי: בברגן בלזן…. עם חמותי דיברתי גרמנית, והיא שאלה תדיר: מה הוא אמר? אינו נוסע להונגריה! ההונגרים אינם מכפרים!!! הוזמן להרצות שם אחרי השחרור מהקומוניזם, בשכר גבוה(!) אולם דחה את ההצעה…  שאול, איש המדעים, הספורטאי, הוא אספן בכל נימי נפשו אספן של פריטים הקשורים להרצל, תעודות, מכתבים, משתתפים, צלחות מזכרת אוסף בנושא ברגן בלזן, מוזמן לאירועי ההנצחה, וארגן תערוכה באוני. בן גוריון. אוסף הקופסא הכחולה של קקל,  וכן מרצה בנושא. בעל האוסף הגדול ביותר של פרלמנטים בעולם ובעקר בנושא הכנסת והמוסדות שקדמו לה. שאול מצהיר על עצמו בתור אתיאיסט, אך מקפיד על אכילת מצות בפסח וצום יום כיפור. המשפחה – רפורמים מ -1850. לשוש ושאול בת דנית נשואה לאבנר, שניהם בשרות משטרת ישראל, ושלושה נכדים. שמענו דבריהם של שאול ושוש לדני, ולא שבענו – כמו גדלו על ברכי ערכי הארגון –אחווה משפחתית, דאגה לזולת, דבקות במטרה, חתירה למצוינות, חריצות, נחישות להשלים משימות בהצלחה, ראייה היסטורית…

תגובה אחת ב“סיפורו של פרופ. שאול לדני/כפי שסופר לדגנית סלנט ונעמי מרחב

  1. מרתק
    חג שמח ובריאות לכולם
    יובל שטייניץ

    *. אני זוכר משנות ילדותי את שמו של ההולך הנצחי המנצח: שאול לדני. כעת אני מודע יותר למי הוא ההולך…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *