ספר הזיכרון (הממורבוך) של פרנקפורט שעל נהר המיין/ מאת צביה קורן-לב ז"ל

ספר הזיכרון (הממורבוך) של פרנקפורט שעל נהר המיין/ מאת צביה קורן-לב ז"ל

ספרי 'ממורבוך' הינם כתבי-יד שנכתבו בעברית, כללו שמות נפטרים, נשמרו בבית-הכנסת בדרך-כלל ונקראו שם במלואם או בחלקם פעמיים בשנה. הם שייכים למסגרת התרבות האשכנזית-מרכז אירופאית ולארצות דוברות גרמנית. זמנם מקיף ברוב הקהילות היהודיות את ימי-הביניים עד סוף המאה 19. המונח "ממורבוך" מציין כיום גם ספרי זיכרון לקרבנות השואה ומחקרי בתי-קברות. ד"ר צביה קורן-לב ז"ל חקרה את זה של פרנקפורט.

שניים אבדו , השלישי ניצל

הממורבוך של קהילת פרנקפורט על המיין (פפד"ם) הוא אחד מספרי הממורבוך המקיפים ביותר ויקרי הערך, אשר ניצלו לפני ליל הבדולח (09.11.1938). הוא מצוי כיום באוניברסיטה העברית בירושלים, מכיל 6104 שמות נפטרים, שהיו חברי הקהילה היהודית בפרנקפורט בראשית העת החדשה, ומקיף פרטים רבים לגבי כ- 300 שנה על-גבי 1073 דפי פרגמנט. רשומותיו אינן כרונולוגיות ואינן כוללות את כל נפטרי הקהילה, בדומה לבית-הקברות, משום שעבור הרישום בו היה צריך לשלם סכום של 21 זהובים ולפיכך להיות אמיד. הממורבוך הראשון של פפד"ם אבד בשנת 1614, השני נשרף כנראה ב- 1711 והשלישי חובר והושלם בחלקו לפי רשימות החברה-קדישא בין השנים 1628 – 1711. לאחר מכן הוא ממשיך באופן סדיר בציון נפטרים עד לשנת 1907.

עשירים ועניים בקהילה

הממורבוך כולל בעיקר מידע חיובי של דברי שבח והודיה על הנפטרים, הפרזה בתיאור תכונותיהם החיוביות ותיאור ותכונות אידיאליות רצויות. הוא מתעלם ממריבות וסכסוכים בקהילה. נרשמו בו חברי קהילה אמידים, שאינם ילדים, עניים או פושעים. על מגזרים בחברה שלא זכו לרשומות משלהם, ניתן ללמוד מתוך המידע ברשומות הנפטרים המצוינות כבר בממורבוך וכך ניתן לקבל מידע ישיר ועקיף על כל שכבות החברה היהודית בפרנקפורט במאות 17 – 20: גברים, נשים, ילדים, יתומים, עניים, אמידים, תלמידי חכמים, משרתי הקהילה, חולים, נכים ושכניהם הנוצרים. משחקי השמות והתאריכים בממורבוך של פפד"ם (אקרוסטיכון, גימטרייה ועוד) וסגנון השפה ברשומותיו מעידים על בקיאותם של כותביו בשפה העברית ובספרות הקודש היהודית.

החלק הליטורגי והמרטירולוגיום של הממורבוך של פרנקפורט הינו מוגבל, משום שהוא בחלקו הראשון שיחזור וביתר הרכבו חידוש והמשך של ממורבוך עתיק יותר, שכנראה אבד. הפירוט ההשוואתי של האידיאלים והערכים של נשים וגברים לפי הממורבוך של פרנקפורט כולל לימוד תורה (ודרך ארץ), תלמוד, גמרא, ספרות המוסר ומקצועות כלליים, תפילה ויראת השם, צדקה ומתן בסתר, מסחר, הכנסת אורחים, קבלה ומצוות.

 אישה אידיאלית

תפקיד הנשים בפרנקפורט בעת החדשה היה משמעותי ביותר בתוך הבית ובחברה בה הן חיו. רבות מהן שילבו בהצלחה חיי משפחה עם עולם מקצועי קשוח ועם לימוד תורה.

בתוך הבית תפקדה האישה כמרכז הבית. כבת היה עליה לכבד את הוריה, כרעייה כיבדה את בעלה וסייעה לו במקצוע ובמציאת זמן פנוי ללימוד תורה. כשמת בעלה היא תמכה בילדיה היתומים. נשים הרות נפטרו לעתים בזמן הלידה עקב סיבוכים, שנקשרו בהיגיינה לקוייה או בבריאות היולדת ועוברה. כאם וכסבתא הדריכה וחינכה את ילדיה. האישה האידיאלית הייתה צריכה להיות צנועה ולהישאר בבית, וגם בבית לתפקד כאשת חיל. כמו-כן היו בפרנקפורט גם נשים יהודיות אלמנות וגרושות. הממורבוך מזכיר נשים אחדות בעלות ידע ביהדות ובתחומים כלליים אחרים. בקיאותן הייתה גם בתורה ובספרות הדתית-פרשנית לתורה (גמרא, תלמוד, מוסר ופרשנות התנ"ך). הרבה נשים בפרנקפורט היו בקיאות בספר תהילים וידעו לקרוא מתוכו בבית-הכנסת. בנוסף, היו גם נשים אדוקות רבות (חסידות וסגפניות) בפרנקפורט, שסיגפו את נפשן וגופן בצום, תפילה והסתפקות במועט. נשים מלומדות אחדות, שרובן חיו (ונפטרו) בפרנקפורט במאה 18, ידעו גם שפות זרות, ניגון או ציור. נשים יהודיות רבות התעסקו בפרנקפורט במסחר וכך סייעו בידי הבעל במקצועו כסוחר או שהמשיכו לפרנס את משפחותיהן כאלמנות.

נשים אמידות תמכו בעניים ובתלמידי חכמים באופן פרטי או במסגרת חברות צדקה. כך הן לא נשארו רק בבית, אלא גם הרחיבו את קשריהן החברתיים בחוץ. המספר הרב של נשים שלפי הממורבוך סייעו לתלמידי חכמים החל מהמחצית השנייה של המאה 18 קשור ככל הנראה לשמרנות של פקידי הקהילה ובתוכם גם מחברי הממורבוך, אשר התנגדו בראשית העת החדשה לכל רעיונות ההשכלה והרפורמה, שדחקו את רגלי הערכים והאידיאלים הישנים להם מטיף הממורבוך לכל אורכו, כמו למשל שעל האישה להיות צנועה, הגונה, מהוללת ונעימה. עם זאת עסקו נשות פרנקפורט היהודיות בעת החדשה במגוון לא מבוטל של מקצועות ועיסוקים: עקרת-בית, תופרת, טווה, מכינה נרות וכלי-קודש, גבאית צדקה, משגיחה, קצינה, שתדלנית, רבנית, מחזיקה בית-מדרש, מיילדת, מרפאה, מקוננת, סוחרת, משרתת.

ספר הזיכרון כמקור למחקר חברתי

מן הממורבוך של פפד"ם ניתן גם ללמוד על יחסו למחלה ולסבל (ייסורים, עיוורון) בקרב נשים וגברים, על בקשות מיוחדות בעקבות מוות (צוואות בענייני קבורה, תשלום, רישום בממורבוך, מניין ועוד) ועל הכבוד האחרון לפני המוות (סמיכה כחבר, מורה, מוה"ר, הר"ר). המחקר החלוצי הזה בחקר ספרי הממורבוך מתייחס לממורבוך לא כאל מקור משני לחקר  דמויות שמוזכרות בו, וגם לא כמקור-עזר לחקר בתי-קברות יהודיים, אלא כאל מקור בעל ערך רב לחקר היסטוריה חברתית וחיי היומיום. המחקר מראה כיצד המוות והחיים קשורים זה בזה, כי המידע על הנפטרים מלמד על החיים החיוניים ומלאי המשמעות בקהילה הזאת. המחקר שלי בוחן לראשונה ממורבוך בקונוטציות "מודרניות", כי הוא לא מועתק, מתורגם ונערך, אלא ממוחשב ונחקר בקשר לכיווני מחקר חדשים של קודיקולוגיה עברית, היסטוריה של חיי היומיום ומגדר.

מתוך ה- MB יקינתון – מרס 2008, אדר ב' תשס"ח, גיליון מס' 223.

ביטאון ה-"MB יקינתון", בעריכת מיכה לימור, מופץ אחת ל 6 – 7 שבועות לחברים ולמנויים . לקבלת עותק לדוגמה הרשמו באמצעות "צור קשר" באתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *