קמפינסקי שמשון – סיפור חיים

קמפינסקי שמשון – סיפור חיים

בן דבורה (אלזה) ואריק-שלמה, נולד ביום י"א בשבט תרפ"ו (26.1.1926) בברלין, בירת גרמניה. שנה אחת למד בבית-הספר היהודי-הציוני. ב-20.9.1933 עלה ארצה עם הוריו ואחותו. הוא המשיך את לימודיו בארץ ובשנת 1943 עבר בהצלחה את בחינות- הבגרות בבית-ספר תיכון בירושלים. למד שנה מדעי-טבע באוניברסיטה בירושלים ואחר-כך מילא חובתו בשנת-שירות.
בשתי שנותיו האחרונות למד באוניברסיטה במחלקה למדעי-הרוח – פדגוגיה, היסטוריה וספרות. בינואר 1947 זכה בפרס בן 150 לא"י מטעם המועצה הבריטית על עבודותיו בחקר הספרות האנגלית. שמשון היה בעל אופי מוסרי מובהק, ואפילו בעצם שנות המאבק בבריטים ובערבים ראה עדיין אפשרות למוצא של שלום וכבוד לשלושת העמים בארץ, אך במידה הולכת וגוברת התאכזב מנציגי המשטר הבריטי בארץ, אותם הבריטים אשר את תרבותם הקלאסית העריץ הערצה בלתי- מוגבלת.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף באופן פעיל בהגנת ירושלים כחבר ה"הגנה" מזה שש שנים. סיים קורס אלחוטנים ובתפקיד זה השתתף בליווי השיירה לגוש עציון אשר עברה ללא תקלה. כן ליווה את השיירה האחרונה להרטוב, ובתקוף אותה כנופיה ערבית מן המארב, בדרך חזרה לירושלים, נפל ביום ז' באדר ב' תש"ח (18.3.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים.
ביום כ"ד באלול תש"י (6.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

 

מכתבו האחרון של קמפינסקי שמשון שנכתב ב-7 במרץ 1948


הנה כי כן אני יודע כמה את מודאגת עלינו. האמיני לי , דודה הלן, כי אין יסוד רב לדרגתך כפי שנראה לך מן החדשות המגיעות אליך באמצעות העיתונים והרדיו.
אף כי במובנים ידועים יש לאמור שהמצב בארץ-ישראל איום ונורא, הרי הוא כן מבחינה שונה מזו שאת רואה, לפי המסקנות שאת מסיקה מן החדשות החד-צדדיות המגיעות אליך. לא ההצלפות והיריות, הנמשכות כאן במשך שעות אין קץ, לא הן האיומות; אף לא ההתקפות מצד כנופיות הערבים על ישובים יהודים. התקפות אלה נהדפות, אף על פי שאנו סובלים אבידות ברכוש ובאדם. במקרים אלה אני מחזיקים מעמד – אם לא למעלה מזה – כיוון שהיינו מוכנים להם. לא, הדבר הרע ביותר, זה אשר לא פיללנו ולא האמנו באפשרותו לפני שהיינו עדים לו – היא התנהגותם הפראית, האכזרית, החד-צדדית, המשוחדת והנקמנית של האנגלים! את יודעת כי תמיד נטיתי לראות את מצב העניינים בארץ בעיני חסד טרחמים ככל ידידי, ועודני נוטה לכך.
באשר עודני מקווה לעתיד של בנין ושלום שיבוא כתוצאה מידידות שני העמים. ואילו האנגלים, העומדים לעזוב את הארץ בקרוב, עברו בהתנהגותם על כל המצופה – על הרע שברע! במקום להתאמץ להשכין שלום בין יהודים והערבים, עשו הם כל מאמץ, בהתמדה ובעקביות, במשך השבועות האחרונים, כדי לעורר את השנאה בין העמים, לסייע , על ידי התנהגותם, לקיצוניים הבלתי אחראים שבמחנה היהודים והערבים גם יחד. נוסף לזה, באכזריות מתוכננת הם מעכבים בעד מאמצי הבנייה בארץ – אם אין הם הורסים אותם בגלוי. הם טוענים כי אין הם נוטים לצד זה או אחר – אבל האמת היא, כי הם ניטרליים רק לגבי היהודים ואף עומדים נגדם. במקום לשמור על החוק והסדר, כחובה המוטלת עליהם, הם הם הראשונים להפר כל משטר ומשפט. הנה כי כן, עאחריותם למצב הקיים בארץ גדולה מאד. בצאתם לבסוף מן הרץ ישאירו מאחוריהם, לצערי, שנאה מרה תחת אהבה והידידות שהיה בידיהם לזרוע.
אין אנו הנמצאים בתוך תוכם של העניינים כאן, אין דאגתנו מרובה כל עיקר – קטנה היא בהרבה מזו של ההורים הפנויים יותר לדרגה ולהבעת רשות אכזבתם על מצב הקיים בארץ.
אני עסוק מאד, ובשעות הפנאי אני מתמסר לספריי. מה טוב למצוא בשיקספיר ובקיטס הלך רוחם של האנגלים הגדולים, אשר תרוממו כל כך בהשגת ערכי האנושות האמיתיים – לעומת אנגלים אחרים אשר ירדו פלאים. ישמור אלוהים את צאצאיהם, השומרים עוד כיום שביבי האנושות מלככות, יהיו אשר יהיו, בני איזו אומה שתהיה. אילו שמע העולם בקולם ולא בקול תלמידיהם של איזה מוסלי או מופתי או שטרן, כי אז הייתה עוד תקווה לשלום בעולם כולו ובארץ הקטנטונת הזאת בייחוד. אבל כיום, כנראה, שהקיצונים הללו באים בחשבון, עסקנים אלה שידם בכל, אלה קצרי הראות, המבטחים רבות והגורמים לצרות רבות ונמשאירים את זולתם לשאת את התוצאות ולסבול את הבאות.
נישא, איפה, את ליבנו לימים טובים אלה!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *