תולדות חייו של שמעון וולפה ז"ל (2014-1930)

תולדות חייו של שמעון וולפה ז"ל (2014-1930)

אני יליד 1930 בעיר שטוטגרט, בירת באדן וירטמברג שבדרום גרמניה. אבי ד"ר מיכאל פאול וולפה ז"ל יליד 1904 בעיר אופנבך אם מיין שבמחוז הסן ואמי גרטה וולפה ז"ל לבית אברהמסון ילידת הכפר זנסבורג ליד קניגסברג (היום קאלין גראד) שבמחוז פרוסיה המזרחית לשעבר, היום מזרח פולין. הורי, כשהיו הציונים היחידים במשפחתינו הגדולה, היו שניהם חברי תנועת הנוער "כחול לבן" והתחתנו בשנת 1929. זמן קצר לאחר נישואיהם ביקר בגרמניה חיים ארלוזורוב ז"ל שבאמתחתו 400 סרטיפיקטים לפלשתינה ארץ ישראל אותם קיבל כמחווה מיוחד מהנציב העליון דאז של א"י. ארלוזורוב העניק את השי היקר הזה לזוגות נשואים, חברי תנועת נוער ציוניות. כמובן שהורי היו בתוך הקטגוריה הזאת ולכן קבלו אישית שני סרטיפיקטים לעליה לא"י . אבי סיים באותה שנה את לימודיו בהיצטיינות כרופא שנים וכירוג לנתוחי לסת באוניברסיטה של פרנקפורט אם מיין והמשיך למעשה את מסורת המשפחתית כי אבי שמעון (שאני קרוי על שמו) היה גם כן רופא שינים. סבי ד"ר שמעון וולפה ז"ל היה רופא שינים הראשון בגרמניה שהחל בטיפולי אורתודונטיה לילדים. אבי קיבל לאחר תום לימודיו מישרה של הרופא שניים לתלמידי בית ספר בעיר שטוטגרט בה נולדתי כאמור בשנת 1930. הורי עברו מיד לעיר הזאת ותיכננו להשאר עד לשנת 1938 על מנת לחסוך מספיק כסף לעלייה וקליטה בארץ ישראל. בשנת 1933 נשיא גרמניה הקשיש הינדנבורג מינה את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה והמיפלגה הנאצית עלתה לשלטון. באותו יום התפרעו ברחבי גרמניה פלוגות "האס אה" שעברה בפארק ניתקלה בהורי (שנראו ממש יהודים ) נתנה לאבי מכות רצח, אמי קיבלה סתירות לחי ועלי התינוק בבן שלוש ירקו והכל תוך כדי צעקות היסטריות "לכו לפלשתינה יהודים חזירים יהודים!" הורי החליטו מיד לעזוב את גרמניה ולא כפי שתכננו קודם. הורי חיסלו את כל רכושם וקנו כרטיסי רכבת לטרייסט וכרטיסים לאניה מטרייסט לחיפה, לשם הגיעו בחודש ספטמבר 1933 כאשר כל רכושם היה 10 לירות שטרלינג! למעשה האירוע הזה של המפגש עם קלגסי "האס אה" בפארק הארמון הווה מזל גדול למשפחתנו כי הוא הציל אותנו מהשואה. אם היינו נשארים בשטוטגרט עד שנת 1938 כפי שתכננו בתחילה הם לא היו יכולים כבר לעזוב את גרמניה והיו יכולים להיות בין 2000 היהודים שנשארו בעיר (מתוך 5000 יהודים שהיו בקהילה הקטנה בשנת 1939) ורובם הושמדו בשואה. לזכר אותם שרידי הקהילה שהושמדו בשואה הקימה עיריית שטוטגרט אנדרטת זיכרון .

כאמור הגענו לחיפה עם מעט מאוד כסף ואבי שהיה רופא שניים הלך לעבוד כפועל בניין בבניית נמל חיפה כי באותה שנה החלו עבודות בניה והרחבה גדולות של הנמל. הוא עבד יחד עם פועלים ערבים שמהם למד ערבית עוד לפני שלמד לדבר עברית. למעשה עד מותו הוא דיבר ערבית יותר טוב מעברית. באותה שנה הוא פגש במקרה בחיפה את ד"ר להמן מנהל כפר הנוער בן שמן שהציע לו מישרת רופא שניים בבן שמן. עברנו לבן שמן היכן ששהינו עד שנת 1938. אבי החל לעבוד כרופא שניים בכפר הנוער שקלט נוער מגרמניה. היות והמשכורת בבן שמן היתה נמוכה פתח אבי מרפאת שניים בעיר השכנה לבן שמן העיר לוד. ידיעתו את השפה הערבית והיותו רופא טוב הביאה לו פציינטים רבים גם מהעיר עצמה אבל גם מרחבי ארץ ישראל. בשנת 1938 ביקר בבן שמן מנהל מחלקת החינוך של עירית תל אביב יצחק אלתרמן, אביו של המשורר נתן אלתרמן. הוא הציע לאבי מישרת מנהל מרפאות השיניים לתלמידי בתי הספר בתל אביב. עברנו לתל אביב ואבי עשה מיד חיל בעבודה חדשה הזאת. המרפאה הראשית היתה בבית שטראוס ברחוב בלפור והיה סניף נוסף לתלמידי דרום תל אביב בבית הספר ביאליק בנוה שאנן. אבי היה, בנוסף לעבודתו כרופא שיניים חבר פעיל ב"הגנה" וגם חבר פעיל בתנועת "ברית שלום" שנוסדה ע"י עולי גרמניה וד"ר מגנס שהיה נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים. בחודש אוגוסט שנת 1941 נירצח אבי בפתח ביתנו שברחוב ז'בוטינסקי 48 בתל אביב. לפני כעשר שנים עשיתי תחקיר מאוד מקיף על אירוע טרגי זה וגם הפקתי סרט על כל הפרשה האומללה הזאת. אבי היה בסך הכל בן שלושים ושבע בזמן הירצחו וכמובן שזאת היתה מכה נוראית למשפחה. אני הייתי בן 12 ואחי דן ז"ל היה בן חמש ואירוע זה היה לאמי ז"ל לאחי ולי טראומה נוראית לכל חיינו. אמי לא נישאה שנית ועבדה עד יציאתה לפנסיה כאחות סייעת לרופא שיניים במרפאת השיניים שאבי פתח בבית הספר ביאליק בתל אביב. אמא היתה מאוד מוסיקלית וניגנה על פסנתר נעוריה שהביאה לארץ אימה ג'ני אברהמסון, סבתי האהובה שהגיעה לארץ ישראל בשנת 1938 והייתה בין היהודים הבודדים שהנאצים עוד נתנו לצאת מגרמניה. דרך אגב כדאי שתדעו, סבתי ניהלה בברלין מעון ליתומות ממזרח אירופה שנהרו לגרמניה בתום מלחמת העולם הראשונה. המעון הזה היה בפיקוח הקהילה היהודית בברלין ויתכן מאוד שזאת הסיבה שהנאצים נתנו לסבתי לצאת מגרמניה בתקופה שכמעט כבר לא יצאו יהודים מגרמניה. אמי היתה מנויה של התזמורת הסימפונית הישראלית מיום היווסדה ונוכחה בקונצרט הראשון עם טוסקניני והוברמן. היא היתה עד מותה חברה פעילה במקהלה הקאמרית של תל אביב שנוסדה ע"י המנצח איתן לוסטיג שהגיע

על אניית המעפילים "פאטריה" שנחתה בחופי תל אביב בסוף מלחמת העולם השנייה. אני למדתי בבית הספר "בית חינוך בצפון" ברחוב לאסל בתל אביב ואח"כ בתיכון ד' המחזור השני. שירתתי בחיל האוויר כהנדסאי אלקטרוניקה ואחר כך עבדתי בנמל התעופה על שם דוד בן גוריון כארבעים ואחד שנים היכן שהשתלמתי כהנדסאי במקצועות התעופה, של בטיחות טיסה. תפקידי האחרון בנתב"ג היה מנהל אגף הניווט והייתי אחראי על כל מתקני הניווט למטוסים ברחבי המדינה כולל תחנת המכ"ם התעופתי בנתב"ג וכמו כן אחראי על כל הציוד האלקטרוני של מגדלי הפיקוח בנתב"ג, ובשדות התעופה של אילת, מחניים והרצליה. אני נשוי פעם שנייה. אשתי הראשונה שהייתה גם כן ילידת גרמניה מתה מסרטן והעניקה לי שלושה ילדים. אשתי השנייה איתה אני נשוי למעלה משלושים שנה העניקה לי שני ילדים נוספים. לפני כעשר שנים הוזמנתי יחד עם רעיתי ע"י עירית שטוטגרט לביקור שורשים בעיר מולדתי. גיליתי את בית הולדתי היכן שגרנו עד שנת 1933 השנה בה עלינו לארץ ישראל. בני הבכור פרופסור מיכאל וולפה שנקרא על שם אבי ז"ל, חבר קיבוץ שדה בוקר, מלחין, מורה בתיכון למדעים בירושלים וראש מחלקת הניצוח וההלחנה שאקדמיה למוסיקה בירושלים. בתי נטע צורפת ומייצרת תכשיטי זהב וכסף.

בני אודי פסיכולוג קליני. בני אורי מהנדס מכונות ובתי הצעירה דנה עורכת סרטים ופרי לנסרית במקצועות הקשורים להפקת סרטים בטלוויזיה עבור ערוצי הטלוויזיה השונים במדינה.

זה הסיפור שלי: הסיפור של יקה בן יקים ציונים שעלו לארץ ישראל וניצלו מהשואה הגדולה של יהדות גרמניה כי השכילו לצאת בזמן מתופת הגרמנית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *