ב-29 ביולי 2019 בגיל 95 נפטר המשורר טוביה ריבנר בקבוץ מרחביה. הוא כתב ויצר בשתי שפות, גרמנית ועברית, והיה עטור פרסים בגרמניה ובישראל, ביניהם פרס ישראל לשירה (2008). על אודות חייו נכתב הרבה ובמיוחד מאז מותו. רעייתי יהודית ואני, התיידדנו עם טוביה ועם אשתו גלילה עוד בשנות השישים בציריך, לפני שעלינו ארצה. הוא שימש שם כשליח תרבות של הסוכנות היהודית ומילא את תפקידו בנאמנות. אנחנו זכינו להשכיל בחוגים שנתן
טוביה עלה ארצה ב-1941, בגיל 17, יחד עם קבוצת נערים מפרסבורג, היום ברטיסלבה, בירת סלובקיה. הוריו ואחותו בת ה-13 נרצחו באושוויץ. את ימיו הראשונים בארץ הוא בילה כרועה צאן ובזמן הזה חיבר את השירים הראשונים שלו בגרמנית כי עדיין לא שלט בעברית. בתחילת שנות ה-50 איבד בתאונת אוטובוס את אשתו הראשונה, עדה, ומפציעתו השתקם במשך חודשים ארוכים בבית חולים. מנישואין אלה נותרה בתו מרים. טוביה היה גם צלם פורה והוציא לאור ספריי צילום על חיי הקיבוץ בשנות ה-50 וה-60. הצילומים על טבע ומים פורסמו גם בחו"ל. טוביה תרגם ספרים של פרנץ קפקא, של גתה ושל אחרים מגרמנית לעברית. מעברית לגרמנית הוא תרגם סופרים ומשוררים כמו עגנון, דן פגיס ולאה גולדברג שאיתה גם נוצרה ידידות עמוקה. למרות שטוביה לא סיים בית ספר בגלל עליית הנאצים במולדתו, הוא היה מורה ופרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה.
טוביה נישא שנית בשנת 1953 לגלילה יזרעאלי, בת קיבוץ עין-חרוד ופסנתרנית מחוננת ומצליחה. הם ילדו שני בנים. רעייתי יהודית הייתה הגננת של אחד מהם וגם המדריכה של השני. בשנת 1983, אחרי שהבן מורן שירת במלחמת "שלום הגליל" הוא יצא למסע ונעלם בג'ונגל הדרום-אמריקאי ולא נודע מה עלה בגורלו. הבן עידן חי כבודהיסט בנפאל ומבקר לעיתים רבות את הוריו. האב והבן היו מאוד מיודדים וגם בנוכחותנו ובהשתתפותנו דנו בסוגיות ושאלות שעליהן אין תשובות. גם החלפנו דעות על המצב בארץ. תופעות רבות בחברה ובפוליטיקה ראינו עין בעין. לעיתים הרהורים ומבטים פסימיים חדרו לשיחה אך שמחת החיים חזרה כפי שהוא מבטא בשיריו. בזמן שמשפחת ריבנר שהתה בשוויץ, אנחנו התחתנו ובחתונה הם הכירו את הסופר הנודע פרידריך דירנמט ("ביקור הגברת הזקנה", "הפיזיקאים") והתיידדו אתו. ידידות זו הייתה לשני הצדדים מצע פורה להחלפת דעות. חליפת המכתבים ביניהם נשמרת בארכיון הספרותי של גרמניה.
בין הרגעים הקשים בחיי טוביה הייתה הפגישה עם יוצר הסרט הדוקומנטארי "2 או 3 דברים שאני יודע על אבי". מָ¬לטֵה לודין יצר סרט על אמו, על שלושת אחיותיו ועל אביו שהיה שגריר היטלר בסלובקיה. במהלך השיחה בין טוביה ללודין הבן, התברר שהאב היה אחראי לגירוש משפחת ריבנר למחנה השמדה. לודין האב נתלה ב-1947 אחרי שנשפט על ידי הרוסים. בסרט של מלטה לודין מגינה האם והאחיות על האב ולא מסתירות את חיבתן לנאציזם. (הסרט חופשי לצפייה ב-YOUTUBE). בעיניי, גורלו של טוביה דומה לגורל איוב התנ"כי. למרות כל המכות שספג הוא הגיע להשקפה חיובית על החיים. לאוטוביוגרפיה שלו הוא נתן את השם "חיים ארוכים קצרים". הספר מכיל סיפור כובש ומרגש. אנשים רבים ואני ביניהם אוהבים במיוחד את התמציתיות בשיריו ואת הדיוק בכל דבר שכתב. מאוד שמחתי גם עם הביקורת החיובית שלו על הרשימות ב"קהילתון".
"על החיים ועל המות" מאת טוביה ריבנר
מה זה עולה לנגדי, מה זה עולה?
מדוע מה שאיננו, שב ונוכח?
הלא נעקרתי מהעולם שראו עיני כאשר נפקחו לראות.
נעקרתי משרשי ילדותי, מארצה
על נהרותיה ושדותיה, יערותיה והרריה.
נעקרתי מסבך נעורי, מקורות בית הורי, מריחו, מקולותיו
מחיוך אחותי.
שוב ושוב שאלות שאין עליהן מענה,
איך חברי שנשארו שם, כמעט לא צמחנו זקן, איך?
שבעים צפרנים בבשרם?
ואבי, איך? למה? למה גם זה?
ואל מי נשענה אמי ברגעה האחרון
ואחותי הקטנה אחותי הקטנה.
אני עוצם את עיני ורואה: הארץ, בזכותה אני חי, פורחת עכשיו
עד שגעון. כלניות לבנות אדמות וכחלות וורדות וסגלות
רקפות – הרהור בלי שמץ רשעות, נוריות, אירוסים –
הבל דם העולה ממחשך, חרדל מצהיב מאפק עד אפק.
אני שכוב ביניהם כבימי המרעה, מעליהם ענן מתגשם.
הארץ הזאת הנצלית באשה בקיציה האינסופיים
אני אחוז בה כיבלית, אני חולם לא עליה
לשונה לשוני ואדמתה אדמתי שתסגר מעלי זרועותיה
אמתיק עמה סוד על לדה.
פורסם בקהילתון, בהוצאת "פסגות כרמל" (מיסודו של ארגון עולי מרכז – אירופה), בעריכת מיכה לימור